יעקב מישורי נולד בתל אביב ב־1952. שנים ארוכות פעל בזירת האמנות בישראל כצייר, כמורה וכמחנך בולט ובעל השפעה. ב־2017 הודיע על פרישתו מעולם האמנות ופרסם את ספר הפרוזה הראשון שלו ,סוף, יצירה ספרותית נועזת ובוטה, "מחול מתים נחוש בין בתי קפה סולידיים וסניפי פארם בוהקים, כבישים סואנים ותחנות אוטובוס בינעירוניות" (מתוך גב הספר). מישורי הוא אמן כותב. ספרו סוף הצטרף לשורה ארוכה של מאמרי דעה, טקסטים לתערוכות ומאמרי ביקורת שחיבר בהזדמנויות שונות במרוצת השנים. רשימותיו פורסמו בכתבי עת (המדרשה, מחול, דחק) ובמסגרת תערוכות ותערוכות גמר באקדמיות לאמנות שבהן לימד – בצלאל, המדרשה, בסיס ואבני (באבני כיהן כראש המחלקה לאמנות עד שנסגרה). כתיבתו החריפה, הישירה, החושנית והלא מתחנפת השלימה את המהלכים הביקורתיים שניכרו ביצירותיו החזותיות, שברבות מהן שילב ביטויים מילוליים וקטעי טקסטים. באסופה זו לוקטו לראשונה מאמריו, והיא מציעה היכרות מעמיקה עם האמן־מחנך שהעמיד תלמידות ותלמידים רבים, בהם אמניות ואמנים שתפסו לימים עמדות מפתח בשדה האמנות ובשדה החינוך לאמנות בישראל.