כל הטקסטים

בעמודים הבאים אני מבקש לנסות ולהאיר ממספר כיוונים זירה רעיונית, שבתוכה הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות אמנות מיצב בארץ. האמנים שטקסט זה מתבונן בעבודותיהם יוצרים מתוך זיקה הדדית ומתוך פרספקטיבה דומה. אני רואה בזירה זו, ובשפת המיצב שמתנסחת בתחומה – (על ידי האמנים המוזכרים כאן, כמו גם אחרים ששייכותם מובהקת פחות) – עשייה שמגלמת הצעה אמיתית ונדירה באינטנסיביות שלה. דברים אלה נכתבים מתוך זירה זו, ומתוך הדיון שמתנהל בה.

הנהנו קלות בראשכם, אמרו שלום מנומס לעובד/ת הגלריה שבוודאי שקוע/ה עמוקות במסך המחשב, קחו נשימה עמוקה ואת כל הזמן שבעולם. פסעו עוד צעד קטן פנימה, וזהו. אתם בשטח ההפקר, הרחק, הרחק מהבית. כבו את הטלפון, אין צורך לשמוע שמישהו שם, מעברו השני של הקו, בודד ועצוב, שהוא שוב זקוק לכם נואשות

עם התפתחות הטכניקות של ההדפס האמנותי, נשאר הקהל המעונין נבוך ופעור פה. טכניקות רבות חדשות נוצרו בשנים האחרונות וחוקים שנחשבו בעבר כקלאסיים לגבי ההדפס, נשברים או מושלכים לצד.

הצייר המונומנטלי זקוק לקירות; הפסל המונומנטלי למרחב מוגדר; והיוצר בתחום הקישוט האמנותי-ארכיטקטוני למבנה.

אני מצייר טבע דומם, דמויות ונוף. בציורי אני רוצה להגיע לידי פשטות, לידי סינתזה בין המינימליזם שאליו כמעט ונסחפתי והצורה. הפשטות פירושה בשבילי ביטוי של מצב-רוח ורגש על ידי יצירת הארמוניה בין שניים-שלושה צבעים.

הרישום + הנייר. נייר לבן. אני מנסה להיכנס לתוך הנייר, לרדת לשכבות, לפצוע, לטפל, להכות, שיגליד, ושוב לפצוע. אני רוצה את הצלקת, שגדלה עם הציור.

בעבודה הקבוצתית הזאת של סימון פורטי השתתפתי גם אני בשלבי ה"מעבדה", בשלבי ההכנה ובמופע עצמו. סימון פורטי היא אחת האמניות הבולטות והחדשניות של אמנות התנועה (תלמידתה של אן הלפרן הידועה גם בארץ).

הארכיטקטורה משפיעה על איכות חיי היום-יום שלנו יותר מכל ענף אמנותי ותרבותי אחר, ועם זאת, נראה, שהמודעות לבנין ולרחוב כיישות אסתטית, אמנותית וסגנונית, היא דלה ביותר. לכן הלכתי לרמי כרמי – אחד הבולטים בארכיטקטים הצעירים בארץ, להבהיר מספר שאלות בתחומים אלה.

הרבה כסף ולא פעם טעם רע הושקעו בברלין, אבל יש גם הישגים. קבוצת בנייני המפלגות ממזרח לרייכסטאג, לאורך הנהר, היא שילוב מוצלח של אמנות באדריכלות. אי אפשר גם שלא להתפעל מהדרך שבה שופצו וחודשו מבנים היסטוריים והותאמו להם בניינים חדשים, צנועים.

מאסטרו יקר, מתוך ידידות עמוקה לך ולתזמורת, אני פונה אליך ומבקש ממך לא לסכן את עתידה של התזמורת, שהיא כל כך חשובה לנו ולתרבות הישראלית והבינלאומית. אני פונה אליך שתתחשב בזכותנו לשמר את המורשת האדריכלית-תרבותית שלנו ותתמוך בה.

יש ימים שמתגנב בך שמץ של קנאה: מדוע להזיע, אם אפשר בעצם לפסל במילים. יש חומר חדש לפיסול; סמנטיקה במקום פלדה (מצלצל מאד מתוחכם ועצבני, לא כן?).

המשפחה בה גדלתי והחברה עיצבו את אישיותי בדרך זו או אחרת, אבל תמיד היה פירוד מתוכי איזה שורש אחר. מאותו השורש באתי. באה לי כל יצירתי; לכן הציור שלי אינו תוצאה של החלטה שאדם מחליט יום אחד: אני רוצה להיות צייר...