top of page

כל הטקסטים

חיפוש לפי

מה עלינו לחלום

שי-לי הורודי

2023

מה עלינו לחלום

את מאמרו "בואו נדבר על כסף (ועל סולידריות)” פותח רונן אידלמן בהכרזה כי השיח על האפשרות "לחיות מאמנות" - להתפרנס ממנה, הוא לא אסתטי. על טקסט מסוג זה, המכיל בתוכו ניתוח ביקורתי, הבעת דעה וקריאה לפעולה, מוטלת החובה להיות אסתטי. אם הוא פותר עצמו מחובה זו יש לחשוד בו על שלושת רכיביו: אם אינו מגלה את האסתטי באמצעות הניתוח הביקורתי כנראה שאינו רואה את המציאות, על מגוון הכוחות הפועלים בה ויחסי הגומלין ביניהם, נוכחה. אם אינו שואף ליפה בביטוי דעותיו כנראה שהוא מעדיף את אפלולית הסילוף על פני אורה של האמת. אם קריאתו לפעולה איננה יפה הרי שהיא בעצם קריאה שלא לפעול שום פעולה משמעותית, שכן לכל פעולה משמעותית מחיר. מחיר שבלתי אפשרי לשאת אלא בתמיכתו של חזון אסתטי, בין אם יתגלם בצדק, באחווה, או למצער בטוהר הדם.

מאמר

על המצב

הדס עפרת

2023

על המצב

צא מזה / זה לא מתאים לך / הערעור, הספק, חוסר התוחלת / זה לא הסיפור שלך / עם כל האופטימיות / שתמיד עטית על שכמך / כמו גלימת נוצות / צא מזה / צא דיבוק צא / מהמקום הזה / אל המעשה / צא החוצה מהמקום שאתה

הרצאת-מופע

זיכרון זמני

אסד עזי

2023

זיכרון זמני

התמונות והסרטונים שרונן זן לוכד בעדשת המצלמה הדיגיטלית טומנים בחובם תפיסה פילוסופית של אדם שזרותו היא מפלטו ומקלטו; יוצר הצופה בעולם מבעד לעדשת המצלמה, מחפש אחר האמת החבויה ברגעים שהונצחו באלבומים של צלמים לא ידועים.

מאמר

השערת ״האובדן כאסתטיקה בלא מולדת״

אסד עזי

2023

השערת ״האובדן כאסתטיקה בלא מולדת״

אפשר לומר שמה שמכונה האמנות הפלסטינית [או האמנות הפלסטית הפלסטינית] הוא ביטוי לאירועים אקראיים אישיים וקולקטיביים אשר הועצמו על יד הנכבה ואחריה למקרה ייחודי ובעל ערך שלא נראה כמוהו בתולדות התרבות האנושית.

מאמר דעה

שיחה עם זיוה ילין, מלון דיוויד ים המלח, נובמבר 2023

זיוה ילין

2023

שיחה עם זיוה ילין, מלון דיוויד ים המלח, נובמבר 2023

להיות אמן בקיבוץ זה מן מעמד לא ברור. אנחנו חייבים לעבוד חמישה ימים בשבוע ולפרנס. כל אחד. בן, בת, לא משנה. כולם חייבים בעבודה. בבארי זה הדבר הכי חשוב. איך אתה עובד ובמה אתה תורם. ואת האמנות שלך אתה עושה בזמנך הפנוי. אני יכולה לעשות אמנות בסופי שבוע, או כשהייתי מורה, בשעות שלא לימדתי. אני תמיד הייתי מורה לאמנות. עדיין. למדתי במדרשה לאמנות ויש לי תעודת הוראה. איך שחזרתי לבארי התחלתי ללמד. בבארי היה בית ספר במקום, בתוך בארי, עד יב.

ראיון

בית אריאלה דיבור צפוף

שי-לי הורודי

2023

בית אריאלה דיבור צפוף

הבעיה של הכתיבה היא הקריאה, ממש כמו שהבעיה של האמנות החזותית היא הצפייה.
במסגרת הסיפור שאנו, כחברה, מספרים לעצמנו כדי להתגבר על הטירוף של האופן שבו החיים שלנו מאורגנים אנחנו מקדשים את הביטוי העצמי. אולי טוב שיהיה מקודש אבל איזה ערך יכול להיות לו כשהעצמי בעצמו, הדבר שאמור לבוא לידי ביטוי, מבוזה ומדולדל? מה בא לידי ביטוי כשאנחנו מבטאים את עצמנו? מה נמצא שם לפני שזה בא לידי ביטוי ומה קורה אחרי שזה בא לידי ביטוי? מי מאזין לזה? מה זה אומר להאזין לזה? מה קורה למאזין של זה?

הרצאה

עבודות רישום

שי-לי הורודי, לריסה מילר

2022

עבודות רישום

לריסה: עבודות הרישום שלך מעבירות תחושה של תנועה קלה, אווריריות, קוויות וחזרתיות. הקו הדק של הרישום גורם לי לתהות לגביו כחומר, כמשקל. איך את תופסת את החומריות בעבודה שלך? ושאלה נוספת שעולה אצלי בעקבות השאלה הזאת היא, איך את רואה את החלל ומהו בשבילך? נדמה לי שההתייחסות שלך לשני המושגים האלה שונה מהאופן שבו אני מבינה אותם כציירת. הפעולה של הרישום שלך מעלה אצלי גם אסוציאציה של דפוס מחשבה – האם המרחב שאת פועלת בו הוא יותר חומרי או מחשבתי מבחינתך? אם אפשר להגדיר את זה ככה.

ראיון

איליא בעיני - בין נרטיב להפשטה

אסד עזי

2022

איליא בעיני - בין נרטיב להפשטה

ואם כולנו חלק מאותו מישור, ולנו אותם שמיים ואדמה, ואותה השמש ואותו הים.
היכן איליא בעיני, בן הכפר אבו סינאן, מכל אלה?
איליא בעיני של סוריה ופלשתינה, חציו מכאן וחציו משם, הוא הפך את האמנות שלו למקדש ולמולדת, הוא אוהב אנשים והם חולקים איתו את אותה התחושה.

טקסט תערוכה

נשים בכלל, וערביות בפרט, יכולות לעשות הכל. הן רק צריכות להאמין בעצמן

מאי דעאס

2022

נשים בכלל, וערביות בפרט, יכולות לעשות הכל. הן רק צריכות להאמין בעצמן

האישה הזו היא מרכז העולם והעולם סובב סביבה. היא עטופה בשטיח פרסי שנמצא כמעט בכל בית ערבי. מצד אחד הוא עוטף אותה ונותן ביטחון אבל מצד שני הוא חונק ומסתיר אותה”.

ראיון

יש הרבה דרכים לתפוס מרחב

שי-לי הורודי, לריסה מילר

2022

יש הרבה דרכים לתפוס מרחב

שי-לי: שלום לריסה, ראשית רציתי לשאול על קנקן הקפה שבציור "אישה במטבח". עליו ועל הקערה המונחת על קצה הארונית, מרחק מרפק מנפילה. וגם על המגבת הצהובה שעל ראש האישה רציתי לשאול, על כפכפיה ועל הכף שנדחפה לציור מימין ועל הסכין החתוכה שלצדה. החפצים בציורים שלך אינם מסמלים שום דבר, ואני מתארת לעצמי שגם לא בחרת בהם. המגבת הצהובה צהובה פשוט כי כך באמת היה. החפצים סתמיים, אבל הסתמיות עצמה מופיעה בציורים כמשהו חשוב מאוד. נדמה שהחיים קורנים החוצה מתוך הסתמיות הזו, שהסתמיות הזו מבטאת איזושהי מחויבות שלך כציירת. תוכלי לספר לי על חשיבותם של חפצים עבורך?

ראיון

פשרה

שי-לי הורודי

2022

פשרה

הציורים של דין שני מצויירים בביטחון. הנייר איננו מרחב לחיפוש או למחקר ובהתאם אופי ניסיונותיו איננו משחקי. שני משתמש בטכניקות מגוונות אבל נדמה שציוריו נדרשים תמיד לאותו עניין. עניין זה אינני יודעת מהו.
הקו והכתם בציורים של שני מקיימים ביניהם רציפות. בהתאם מקיימים רציפות גם התחושה והתפיסה. לעיתים נדמה שהצבע משמש לנגיעה בפני המצוייר. כך אולי היו הפנים נגלים לעיוור הרואה אותם באצבעותיו.

טקסט תערוכה

כיצד ניזכר בשכחותינו?

שי-לי הורודי

2022

כיצד ניזכר בשכחותינו?

אני רוצה לשאול, אם כך, האם ניתן לעבור שינוי מיני ולחיות? או אולי, האם אני אישה אפילו שאני חיה? במסגרת התרבות הליברלית מומשג המעבר המיני או המגדרי כהליך של מימוש עצמי. מידת הקבלה החברתית של בחירתה של הטרנסג'נדרית לעבור תהליך זה משמשת מדד למידת ִקדמתה של אותה חברה על ציר ליניארי של זמן היסטורי הומוגני ושקרי.

מסה

לא נמצאו תוצאות לחיפוש זה, נסו לשנות את אפשרויות הסינון

bottom of page