אימא נהדרת ויפה שלי שלום, 

לו רק יכלת לשוב לרגע קט לחיים ולחוות את צליליו הרכים של הרגע המופלא הזה...

תמיד ידעתי שאני אמן גדול, מהמצליחים ביותר בעשור האחרון. הרי כבר בשנה השנייה של הלימודים הייתי סטודנט מצטיין, מה שנקרה 'כוכב' בלשון העממית והוולגרית. זכיתי גם בכל הפרסים שצריכים אנשים כמוני לזכות בהם. אני, כמו שבוודאי את יודעת, אימא, מציג גם בחללים נחשבים בארץ ובחו"ל. אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת הרגע החשוב: הרגע שבו שמי ועבודותי הוזכרו בהקשר לשנות ה-70 וביחס לפיגורות נוצצות (אמנים) של אותן שנים קסומות. זיהוי של תחכום, של חכמה מובהקת קונספטואלית בעבודותי, היה חשוב לי יותר מכל. מעתה אני לא רק יפה ופייטני, אלא עמוק ובעיקר: חכם.

אימא, לא תאמיני, אבל ממש עכשיו, על דף הנייר החלק והלבן, שעליו אני כותב אלייך את מכתבי זה, זולגות דמעות טורקיז שקופות כמימי הלגונה בגן-העדן של תודעתי.

שלך,

בנך האוהב והגאה.