נא לתלוש - נא לתלוש - נא לתלוש - נא לתלוש -

הנהנו קלות בראשכם, אמרו שלום מנומס לעובד/ת הגלריה שבוודאי שקוע/ה עמוקות במסך המחשב, קחו נשימה עמוקה ואת כל הזמן שבעולם. פסעו עוד צעד קטן פנימה, וזהו. אתם בשטח ההפקר, הרחק, הרחק מהבית. כבו את הטלפון, אין צורך לשמוע שמישהו שם, מעברו השני של הקו, בודד ועצוב, שהוא שוב זקוק לכם נואשות, תובע מכם להושיט לו יד, לחזור ולהתייצב. הפנו

לו עורף, עבו את רגשות האשם, הלהיטו את חוסר השקט, הציתו את אש הגיהינום. הקשיבו לתערוכה, אל תתנו בה מבט ישיר, בחרו נקודה אקראית בחלל ותקעו בה את העיניים, התאפקו, הדחיקו את הדחף, סרבו לתשוקה.

עכשיו חפשו מקום להתמקם בו, השענו אולי על אחד הקירות, איחזו ברכות מרבית ביד בן או בת הזוג שלכם ובוזמנית נסו ללכוד את מבטו של זר שחולף בסמוך אליכם, הוסיפו צל של חיוך מסוים, נסו להריח את עסיס גופו, התרחקו, שמרו על עצמכם, אל תסחפו, חדלו, זה לא הזמן למשחקי פיתוי... העבירו כף יד ענוגה על שיער המשי של הילד שאתכם, הגישו בקבוק לעולל הצווח

שבעגלה, התמכרו לשמחה, לצער, לכאב, לטינה ולאלימות המפעפעת. הפעילו את מתג הגעגועים, צאו אל שמש החצות, אל הגשם, לחמסינים ולרוחות המקפיאות, הרימו עלה שלכת, מוללו אותו, האזינו להרים, לקרחונים, לשאון מפל החלב העצום, למישורים הגדולים, לימים הכחולים, לתכלת השמים, לסגול ולוורוד, לחולות הנודדים, ולעיניים נטולות הפנים. טפסו על ענן, הרפו ולו לרגע קט מהציניות ומהאירוניה, מהמבט ההפוך, מהתחכום. שנאו את זה שאתם חולקים עמו את חייכם, אהבו אותו, הכו בו, הרעיבו את עצמכם למוות, הכינו לעצמכם מזבח, חתכו ורידים, עלו על סוס פראי, קללו את היום שבו נולדתם... פנטזו על להב סכין שמשסף בהילוך איטי ובחדות גבוהה את צווארה של אם אהובה ומסורה, או את צווארו של רע בוגדני, התמסרו לדמעות, סגדו לרחמים

העצמיים, חושו בדם. התירו את הרסן, קראו את השפתיים, האמינו לשקרים, חרצו את האוויר באנחות, זייפו אורגזמות, ענגו את עצמכם. 

אין צורך לברוח, אין עוד צורך להתחבא, מאוחר מידי להצטער. אתם צריכים חבר, אתם זקוקים לאהבה. הגביהו את החומות.

יעקב מישורי, סתיו 2012