באסופה זו מובאים מסמכים מהשנים הראשונות לפעילות הארגון, החל מהיוזמה להקמתו בשנת 1930 ועד אמצע שנות ה־50, אז כבר היו חלק מחבריו שמות מוכרים בשדה האמנות הישראלי. כמצופה מארגון מקצועי, עולה מהכתבים שאיפה מתמדת להתקדמות מקצועית הן מבחינת הרמה האמנותית של החברים והן מבחינת היכולת של הארגון לתמוך בהם.  החינוך לאמנות – דרך סמינרים, הרצאות ומדריכים טכניים – הפך לחלק מרכזי מעבודת הארגון.

דווקא מתוך טקסטים יבשים לכאורה, כמו פרוטוקולים או תקנונים, מתגלים פרטים מעניינים על התנאים הכלכליים והחברתיים שנדרשו אז כדי ליצור אמנות – נושאים שלרוב נעדרים מהשיח הציבורי. מלבד המבט ההיסטורי הייחודי לשדה האמנות בארץ לפני הקמת המדינה ומייד לאחריה, שזור כחוט השני בין המאמרים והמכתבים המתח בין האינדיווידואליות המצופה מאמן מודרני ובין השאיפה הקיבוצית לשיתופיות. הכותבים ממצבים את עצמם ביחס לתנועות אמנות בנות זמנם כדוגמת הריאליזם הסוציאליסטי והאמנות המופשטת, ומתארים חזון שלפיו על האמן לפעול בתוך ומתוך החברה שבה הוא חי. ניכר גם המאמץ המתמשך שנדרש להם כדי להוכיח את התועלת שבהשקעה באמנות בחברת פועלים שיתופית, דרך יוזמות כמו תערוכות נודדות, איור ספרים ועבודות במרחב הציבורי.

האסופה מתבססת על חומרים ארכיוניים מתוך תיקי ארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ הארצי בארכיון יד יערי - מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר. התיקים המלאים זמינים לעיון בארכיון. עורכת האסופה: יובל אלבג. סיוע בעבודה ארכיונית: נעמה נתן.