בימים 5, 6, 7 לאוגוסט ש.ז. נתקיים בגבעת חביבה - הסמינריון הקבוע של הקבה"א - הכינוס של ארגון הציירים והפסלים. השתתפו בו כ-40 חברים מ-20 קיבוצים וגרעיני התיישבות. רק מחציתם, בערך, היו חברים או מועמדים בארגון, אשר שמותיהם ועבודתם היו מוכרים בקרבו, ואילו במחצית השנייה היו חברים שזו הפעם הראשונה השתתפו בכינוס הארגון. בתכנית הכינוס היו שלושה סעיפים עיקריים:

1. הרצאת פתיחה על מצב האמנות בעולם. לאחר ההרצאה התקיים ויכוח על דרכו של הצייר בקיבוץ ועל אופי יצירתו, הן כגורם חברתי ואמנותי בחברה הקיבוצית והן כגורם באמנות הישראלית בכלל. על נקודות אופייניות בויכוח זה ידובר עוד בהמשך המאמר. 2. ביקורת של עבודות החברים — ציורים כפסלים. 3. דיון ארגוני מקיף. כנקודת מוצא לוויכוח שמשו: שאלת משלוח תערוכת הארגון לארצות הברית. ג. שאלות השתלמות. נידונה תכנית הסמינריון ההשתלמותי שהארגון אומר לבצע בעזרת מורים מבין ציירי ופסלי הארץ בחודש ספטמבר. ג. עבודת הארגון לעתיד. נגולה מחדש פרשת ההקצבה של ימי-עבודה לאמני הקיבוץ. הועלו הצעות חדשות ומרחיקות לכת במגמה להגיע, סוף סוף, לעבודה מסודרת ומכוונת, כדי לאפשר עמידה במבחן הייעוד האמנותי והחברתי של האמן בקיבוץ. שאלה זו עומדת היום, כאשר לא עמדה אף פעם, במרכז הדאגה של הארגון ותובעת את פתרונה הדחוף. גם עליה ידובר בפרוטרוט להלן.  ד. קבלת חברים חדשים. המשכנו בנוהל המקובל, שחברים המתעסקים בעבודה אמנותית ומביאים את עבודותיהם לביקורת הכינוס - נחשבים כמועמדים לארגון ועל הכינוס לקבל כחברים לארגון את אלה האמנים, אשר עבודותיהם מגלות רמה אמנותית מספקת. ניוהג זה הונהג כדי לשוות לארגון אופי של ארגון אמנותי מקצועי; כי רק באורח זה הריהו מצדיק את קיומו עד עתה ויצדיק את התפתחותו אף להבא כארגון רב-פעלים. בכינוס זה נתקבלו לארגון פה אחד שבעה חברים חדשים. כדאי לציין, שזכות ההשתתפות בכל פעולות הארגון (השתלמויות, כינוסים, וכו') לחה באופן שווה על חברים ומעמדים; ימי עבודה מוקצבים רק לחברים. ה. מרות הארגון. שאלה זו התעוררה עקב תערוכות נפרדות של חברים מספר בזמן האחרון. אין סיבה להתנגד לתצוגה נפרדת - להיפך, יש לעודד אותה - אך הוחלט שכל פעולה אמנותית של חברי הארגון כלפי חוץ טעונה אישור של מזכירות הארגון. ו. הוחלט להמשיך בסידור תערוכות ריפרודוקציות נודדות בקיבוצים. הארגון גמר את ההכנות לתערוכה ראשונה מסוג זה (הציור במאה ה-19), אשר תנדוד (מצוידת בטקסט מסביר) לפי הזמנה על פני הקיבוצים הארגון ממליץ שמחלקת התרבות של הקבה"א תקח על עצמה את הפצת התערוכה הנ"ל, לאחר עבודת ההכנה וההרכבה ע"י הארגון. מפעל זה עלול להוסיף הרבה להגברת ההבנה האמנותית בקרב שכבות רבות של הציבור הקיבוצי.   ז. בחירת מזכירות חדשה. הוסכם על ההרכב דלקמן: יואל רור (כפר-מנחם) שיעמוד לרשות העבודה השוטפת של המזכירות ויימצא יומים בשבוע בתל אביב; אהרון אשכנזי (כפר-מסריק) כפסל ועוזר למזכירות הארגון בהכנת הסמינריון; יוחנן סימן (גן-שמואל) נקבע למרכז כל קשרי-החוץ (מוסדות התנועה, גופים ציבוריים וכו'); וכן שמואל כ"ץ (געתון) ורודא ריילינגר (הזורע).

בעקבות דו"ח זה ברצוננו להעיר הערות מספר על הארגון, הרכבו ופעולתו - שאלות שנתעוררו בכינוס הנידון ושעליהן נתבעת התנועה לתת את דעתה.

קצת היסטוריה

ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א נוסד לפני כ-16 שנה ע"י קבוצת חברים-אמנים ממספר קיבוצים. בראשית פעולתו נעשתה עבודה רבה בשטח החינוך האמנותי של הקיבוצים; הוצאו לפועל גם מפעלי השתלמות בודדים של חברים. בכל זאת נשאר הארגון בשנים הראשונות לקיומו בתחום מוגבל למדי - הן מבחינת מספר החברים והן כתוצאה מן ההשקפה של רב החברים, שראו את בעיית החבר-האמן בקיבוץ כבעיה פנימית גרידא של כל קיבוץ. נכדאי לציין את העובדה, שכיום רוב רובם של ראשונים חלוצים אלה או שהפסיקו את העבודה האמנותית בכלל או שאינם משתתפים בשום פעולות הארגון. יש לדעתנו סיבות לכך. עד היום לא חדרה עדיין ההכרה הברורה לחברה הקיבוצית, אף למוסדות התנועה,  בשל חוסר תנאים וחוסר הכרה בחשיבות עבודתם. תחת הלחץ המתמיד הזה הלכו והתלבנו בקרב חברי הארגון כשיש לראות בחבר המקידש את חייו לשטח אמנותי כלשהו משהו יותר מיוצא-דופן, מאדם בעל התעסקות אמנותית מתוך חובבות. ההכרה הזו אינה נחלת הכלל היום - על אחת כמה וכמה לפני כמה שנים. תחת לחץ ההיאבקות היום-יומית על תנאים ראשוניים לשם עבודה ויצירה בתחום זה, ובהיעדר כל אפשרות של מגע והתמודדות עם היש האמנותי מחוץ לכתלי הקיבוץ - כרעו הרבה חברים, כשלו ולא התמידו בעבודתם האמנותית. התרחשו גם אי-אלו עזיבות בשל הנסיבות הללו.

תחת הלחץ המתמיד הזה הלכו והתלבנו כמה הנחות-יסוד, שעליה מוכרחים להתבסס חיי האמן בקיבוץ; הנחות אלו קיימות עד היום הזה ועומדות במרכז דאגתם של חברי הארגון, והן:

א. הצייר בקיבוץ הוא בראש וראשונה אמן חפשי. כשרונו, פעילותו וסגנונו האמנותי מהווים נכס אינדיווידואלי בהחלט ונושאים את חותם אישיותו.

ב. אין לתאר אמנות פוריה בלעדי הציבור המשמש בחינת מזמין ומקבל. ציבורו של הצייר הקיבוצי הנמצא בסביבתו הקרובה ביותר - הריהי החברה הקיבוצית. האמן המושרש בחברה זו חייב מן ההכרח להרגיש את הנדרש ממנו ולשקוד על חיפוש דרכים למילוי דרישות אלו. אין הדבר כופה עליו מראש ללכת בדרך אמנותית לא לו - הן לגבי מהות היצירה והן לגבי סגנונה. אמנות אמיתית יכולה להיווצר רק ע"י אדם אמתי. אך יש לייחס חשיבות יתרה למטרה של מיזוג דרך האמן עם הזמנת החברה הסובבת אותו.

ג. אין לדבר על אמנות הפרט בקיבוץ או על אמנות קיבוצית בכלל, בלי רמה מקצועית השווה להישגי האמנות אשר מחוץ לקיבוץ. אין לדבר על אמנות בלעדי פיתוח מקסימאלי של כשרונות האמן והאפשרויות הניתנות לו דווקא בהיותו חבר לחברה קולקטיבית-סוציאליסטית, נאורה ומתקדמת בכל שטחי החיים.

ד. מגע מתמיד עם העולם האמנותי מסביבו, התמודדות מתמדת ועמידה מול ביקורת חברית (בקיבוץ) ומקצועית (מחוצה לו) הם דברים של הכרח בשביל האמן בקיבוץ. לא תתכן הסתגרות לאורך ימים ויצירת אידיאליה בתוך מסגרת מצומצמת. החברה נתבעת לפתוח לאמן חלון נרחב אל העולם אשר מסביבו; חלילה לו לברוח בעדו; עליו להכניס דרכו ידיעה וכוח-יצירה הנחוצים לו כל כך לשם מילוי תפקידו כאמן בכלל וכאמן הקיבוץ בפרט.

מתוך הנחות יסוד אלו הלכו והתגבשו במשך שנות קיומו של הארגון מסקנות מעשיות, שעליהן נאבקו הציירים כל אחד בקיבוצו הוא וארגון הציירים והפסלים בתנועה כולה. קיום הארגון, כארגון אמנותי יחידי ורב-פעלים, שהצליח להתקיים ברציפות כל אותן השנים בתוך הקיבוץ הארצי, מצא את הצדקתו המלאה על ידי מאבק זה והצליח לא במעט סלייע בידי החברים לעמוד בפני כל הקשיים המרובים.

ואלה הן המסקנות המעשיות הנובעות מתוך ההנחות הראשוניות האמורות לעיל:

א. לא תתכן עבודה אמנותית בקיבוץ בלי הקצבה קבועה של ימי-עבודה המאפשרים לאמן - פרט לכל העבודות המבוצעות לצורך אקטואלי כגון: מסיבות, תפאורות וכו' - התעסקות מתמדת בעבודתו האמנותית החפשית.

עבודה אמנותית היא עבודה מקצועית -  הציור הוא מקצוע ולא ייתכן לעבוד בו על-יד העבודה הרגילה בלבד!

במשך השנים ניתנה הקצבה שנתית מסוימת של ימי-עבודה על-ידי מוסדות התנועהואשר חולקה בין האמנים לפי העקרון, שכל קיבוץ חייב להוסיף, עלך חשבונו, לאמן ימי-עבודה כמספר ימי-העבודה המוקצבים לו ע"י הקבה"א. כן הוחלט לפנות אל הקיבוצים בהם נמצאים אמנים ותיקים בהצעה להקציב להם כל שנה שלושה חודשים רצופים בשביל עבודתם האמנותית. הצעה זו לא התקבלה ולא בוצעה בשום מקרה.

ב. מדי פעם בפעם נערכו תערוכות של יצירות החברים, שנדדו על פני הקיבוצים והצליחו לקרב אל קהל החברים, תוך כדי הכרה בלתי אמצעית, את עבודות הציירים בקיבוץ. כתוצרה מכך הלכה וזכתה האמנות הקיבוצית ליחס רציני מצד החברים ושמות רבים של אמנינו שגורים כיום בפי הציבור הקיבוצי.

התערוכה האחרונה בחורף 47-48 הוצגה גם בתל-אביב ובחיפה וזכתה לביקור רב מאוד ע"י הקהל העירוני. בעקבותיה ובעקבות הביקורת בעתונות התעורר ויכוח רציני על מעמדה וערכה של אמנות הכפר העברי הקיבוצי. עבודות לא מעטות נמכרו אז - לצערנו לאו דווקא לקיבוצים. תערוכות של חברים בודדים נערכו תמיד בקיבוצים ולאחרונה אף בתל-אביב. גם בתערוכות כלליות אחרות (הצבא, בצלאל וכו') הופיעו יצירות חברינו. חשיבות ההופעה הפומבית בשביל האמן בקיבוץ כבשביל כל אמן צוינה לעיל ואין להרהיב עליה דיבור.

ג. נערכו תערוכות של רפרודוקציות בקיבוצים, שהיו מלוות הסברות או הרצאות ע"י חברי הארגון. כן נטלו לידיהם במקומות רבים המאנים את הייעוץ והפיקוח האמנותי על חדרי החברים, מקומות ציבוריים, בתי-ילדים וכו'.

לא נעמוד על העבודה הרבה שהשקיעו חברי הארגון בקישוט, תפאורה, ציור או פיסול במקומות שונים, ולא מעטים הקיבוצים בהם הוסיפו יצירות חברינו הרבה מאוד לנוי המקום.

ד. חברינו גויסו לעיתים קרובות לעבודה מטעם התנועה ומוסדות הקבה"א. יש להזכיר כאן את עבודות חברינו במועצות השונות, שומריה, עבודות גרפיות לקראת בחירות, "על המשמר" וספרית-פועלים. אך יש לצייןן שהיקף העבודות האלה נשאר מצומצם למדי ולא נוצלו כראוי כל האפשרויות הגלומות בקרב אמנינו.

ה. כיוון שלא ניתנו אפשרויות רבות להשתלמות ממושכת ומסודרת, ניגש הארגון, בעזרת התנועה, לסידור סמינריונים קצרים להשתלמות בשביל אמני הקבה"א. שני סימנריונים שהתקיימו לפני חמש ושלוש שנים בגן-שמואל ובנהריה ארכו, כל אחד מהם, כחמישה שבועות ומלאו את תפקידם בהצלחה. בעזרת מורים מהפנים ומבחוץ נעשתה עבודה מרוכזת ואת התוצאות יש לראות ברמה האמנותית המשתפרת והולכת ביצירות החברים. מובן שהשתלמות קצרה זו אינה יכולה לבוא במקום השתלמות ממושכת וממשית. יש מקרים ספורים בלבד בהם בצליח חבר הארגון להגיע ע"י קיבוצו להשתלמות יותר רצנית, ואף ההשתתפות בסמינריונים של הארגון נתקלת בכל פעם בקשיים מרובים מצד הקיבוצים.

לעתים מזומנות נערך כינוס כל הארגון באחד הקיבוצים. מלבד ביקורת עצמית ושל מומחים מבחוץ, נידונות בכינוסים אלה שאלות ארגוניות ומעשיות ומתקיים ויכוח על דרכי החברים כאמנים, מוצאות עבודות של חברים חדשים ואלה מתקבלים כחברים לארגון.

לביום פרק זה יש לסכם את העובדות כדלקמן: במשך השנים, עם גידול האוכלוסיה הקיבוצית והפוטנציל התרבותי של הקיבוץ, עם התפתחות הקבה"א כגורם ציבורי מחנך, הלכה וגברה חשיבות העבודה האמנותית בתנועתנו. הארגון עמד כל אותו הזמן לימין החברים בעזרה ממשית ומקצועית, בהשמעת תביעותיהם באזני המוסדות, האיגוד הארגוני של הציירים והפסלים וכו'. ברם ברב המקרים קצרה ידו מלהושיע ולפתור למען החבר את כל הבעיות המופיעות בסבך חייו הקיבוציים. בלעדי בירור יסודי בתנועה ובלי הגשמת ההצעות שנתגבשו בזמן האחרון ישאר הארגון מוסד בלתי מוסמך ומחוסר כח ביצוע ברוב השאלות הפנימיות המעיקות על האמן בקיבוץ.

בעיות ומשימות

היקף ורמה אמנותית של הארגון רשימת החברים והמועמדים מכילה כיום כ-70 שמות. ברם במספר זה יש לראות מספר תיאורטי בלבד, כי כלוליםבו חברים ותיקים אחדים שחדלו להשתתף באופן פעיל בעבודת הארגון בשל ההתפתחות שסיבותיה צוינו לעיל. אפשר לאמוד את מספר החברים העוסקים היום בציור ובפיסול ל- 60-65. אנו סבורים, כי המספר הכללי של חברי הקבה"א העוסקים בפעולה אמנותית-פלאסטית עולה בהרבה על מספר זה. יש לדאוג שהארגון ישמש כתובת מוסמכת לכל האמנים הללו שלא ידעו עד עתה על קיומו. מספר הפסלים בארגון (וחברים מועמדים) הוא כ-10 בערך, כל היתר הם ציירים או גראפיקנים. מהם אמנים אחדים אשר יוצרים במידה שווה בתחומי הציור והפיסול כאחד.

מספרים אלה משמשים הוכחה ברורה ששטח זה של אמנות תופס כיום מקום חשוב בחיי התרבות של תנועתנו, ואין להתעלם בשום פנים ממסקנות ברורות בנוגע למציאת פיתרון לפרודוקטיביזציה וניצול מקסימלי של הכשרונות הרבים הגלומים בקרבנו.

ברי שאין רמה אמנותית שווה ליצירות כל החברים. יש חברים הצועדים את צעדיהם הראשונים וה"דילטאנטיים" ביותר בשבילי האמנות הפלאסטית, ויש חברים שניתון להכריס עליהם כעל אמנים מבוגרים; את כל אלה מלכד הארדון בכפיפה אחת ומנסה ליצור למענם מסגרת ארגונית אחידה. אעמוד להלן על הדרגות השונות של אמנינו:

א. המתחילים: מפגישה לפגישה הולך ורב מספר החברים המופיעים עם יבול ראשון וצנוע של עבודתם האמנותית. זרם העליה בשנתיים האחרונות הביא אתו לקיבוצים הצעירים ולגרעינים חברים רבים השואפים לראות את ייעודם בעבודה אמנותית. אם חוסר לימוד וניסיון הוא כמעט נחלת כל חברי הארגון, על אחת כמה וכמה אצל חברים צעירים אלה. היות שמדובר כאן רק על חברים ומועמדים, אפשר לציין, שהפוטנציאל של הכשרון הטמון במתחילים אלה הוא גדול; ויש, על כן, לשקוד בראש וברשונה על פיתוחם והדרכתם הרצינית. אסור לשכוח, שמרבית הציירים הוותיקים והמוכרים צעדו את צעדיהם הראשונים באותם האפיקים של חוסר נסיון וחוסר באפשרות מעשית לפיתוח כשרונם. חברים אלךה תובעים תשובה על שאלותיהם, ואין לנחם אותם ב"נחמות" כגון: "כך התחלנו גם אנחנו, קודם היה פועל ואחר-כך צייר" וכו'. דברים אלה נכונים ומובנים, אך אינם מצביעים על דרך להמשך מעודד. המצב בקיבוצים הצעירים מוכיח, שכל ניב קטן וגילוי כשרון תרבותי יכול להעשיר במידה גדולה את חייה התרבותיים של החברה הצעירה כולה, ואין להחמיץ כל הזדמנות של הדרכה ועזרה. במקרים אלה, הארגון יצא מתחום של איזה קולקטיב "אינטימי" של קומץ חברים, ושוב אין הוא יכול כבר בכוח עצמו להגיש את העזרה הנחוצה נוכח המספר הגדול של חברים מתחילים. עזרת המוסדות צריכה להיות מעשית בנוגע להסדר זמן-עבודה ואפשרות של לימוד והשתלמות. אין לשכוח את התפקיד המחנך שמוטל על אמנים מחוץ לקיבוץ המקורבים לנו. אם לא תנתן תשובה חיובית לכל אלה, הרי צפויה לארגון סכנה חמורה של דילטאנטיות העלולה לסכן את קיומו כארגון מקצועי של אמנים ולהעמידו על בסיס של ארגון חברים העוסקים במלאכת הציור.

.ב. רב מספרם של החברים אשר עברו כבר את שלב ההתחלות הראשונות. רוב רובם עיצבו כבר דרך וסגנון משלהם. יש ביניהם כשרונות רציניים ביותר והם נחשבים, בדרך כלל, בקיבוציהם הם כ"הציירים"; מוטלים עליהם תפקידים אמנותיים בביתם כגון: קישוטים לחגים ולמסיבות, תפאורות, עבודות גראפיות שימושיות וכו'. אך לכולם משותף גם בשטח זה מאבק כפול — המאבק על לימוד ומגע בלתי-אמצעי עם העולם האמנותי ועל תנאי-עבודה נאותים. כל הזדמנות של לימוד מינימאלי מביאה בעקבותיה התקדמות גדולה אצל חברים אלה והם מהווים כיום את הקאדר של הארגון כולו. למעלה מכל ספק הוא, שישנה לפנינו עדה של אמנים רציניים אשר כל אחד מהם ראוי לטיפוח מיוחד ולניצול ניאות של כשרונו.

ג. מתוך כל אלה בולטים חברים מספר בעלי רמה אמנותית רצינית. רובם תופסים מקום בחיים האמנותיים בישראל, אך יש ביניהם חברים הנמצאים בארץ אך זמן קצר ואינם ידועים עדיין לציבור. אחדים ביניהם לא למדו והיו נאלצים לכבוש את אמנותם בדרך הקוצים הקשה, שהיא עד היום נחלת כל הציירים בקיבוצים והיא: לימוד עצמי, עבודה אמנותית לאחר יום עבודה קשה במשק. למותר הוא לחשוב שבעיות החברים הללו פתורות הן. מעטים בלבד רכשו להם מקום עבודה מתאים או מעמד בביתם המאפשרים להם להקדיש את מרבית זמנם הפנוי ליצירה אמנותית. יש ליצור להם תנאים אלה בכל מחיר. הקיבוץ אינו יכול במצבו היום לוותר על הימצאות אמנים מוכרים ובעלי יכולת במחיצתו. חברים אלה עלולים להוות בעיה חברתית רצינית לחברה בה הם חיים. נקודות ההתנגשות הן רבות; התמרמרות ואי הבנה הדדיות מאיימות במקרים אלה מטבע הדברים, אך בל תשכח החברה הקיבוצית, שאמנים אלה רואים את דרכם כשהיא נעוצה ומותנית בחיי הקיבוץ - הם רוצים לחיות וליצור בשביל החברה הזאת. יש להבין שבשביל חברים אלה חשובה ביותר שאלת המגע עם המתרחש בעולם האמנותי שמסביבם. יש ליצור באופן דחוף כלים ותנאים שיאפשרו להם לימוד ממושך יותר בתוך גבולות הארץ או מחוצה לה. על הצעות מפורטות להעסקתם האמנותית ידובר עוד.

ד. בעיה מיוחדת במינה וחדשה בשביל הארגון מהווים ציירים מספר, אשר לא מכבר עלו ארצה מארצות-הברית. הם למדו שם ועבודתם עומדת על רמה גבוהה למדי. מובן, שאין עדיין לצפות מהם התגלמות אמנות ארצישראלית קיבוצית טיפוסית, אך אין ספק שתוך כדי היותם חברי קיבוץ והשתרשותם בתוכו, יגיעו לביטוי אמיתי של חיינו אנו. כמעט כולם מיוצאי תנועתנו באמריקה, ומיותר לציין שתנאי-עבודתם האמנותית קשים ביותר. מבחינה אמנותית הוסיפו חברים אלה רבות לארגון בכללו. הבעיה היא, איך להוביל את כשרונם באפיק פרודוקטיבי ארצישראלי ולהנאת התנועה כולה.

לסיכום אפשר לציין, שארגון הציירים והפסלים של הקבה"א אינו נופל מבחינתו האמנותית מרמתה הכללית של האמנות הארצישראלית; הוא הוסיף לה גוון מיוחד במינו, ויש לציין כפנומן את הימצאותם של כוחות אמנותיים רבים בתוך חברה כפרית עובדת.

בדרכי האמנות והסגנון

מקום חשוב בכל פגישות חברינו מוקדש לוויכוחים בשאלות אמנותיות אידיאולוגיות. רבות הדרכים בהן מעצבים אמנינו את יצירתם. אין כמובן לחפש סגנון אחיד או פרובלימטיקה שווה אצל כל אחד ואחד — בתחום עבודתו. כרגיל אצל אמנים צעירים (והמדובר כאן הוא רק באלה) רבים הם הנסיונות בשיטות וגישות שונות; אך אפשר לציין, כי בדרך כלל מנסים הם לבטא את החוויה האמנותית בשפת האמנות של היום — ב"שפה המודרנית" שהיא כיום נחלת כל העולם האמנותי. יחד עם זה מתעוררת יותר ויותר בפגישות אלה השאלה: איך לגשר על פני התהום הרובצת עד היום הזה בין גישת האמן לבעיות התמונה והצורה לבין הבנת הציבור הרחב, אשר אך למענו נוצרת בחברתנו מרבית היצירה האמנותית. פה ושם מתלקח ויכוח על דרך האמנות במזרח אירופה ומרגשת השתדלות רצינית וכנה לסור מן הדרך הסובייקטיבית המסמנת כיום את האמנות המודרנית בעולם הקאפיטאליסטי. מודגש שוב ושוב הפעם הצורך באמנות עממית, מובנת ומחנכת, מבלי לוותר על ערכים אסתטיים ופורמאליים שבלעדיהם לא תתואר אמנות רצינית בת זמננו.

אין להרחיב את הדיבור על המאבק האידיאולוגי הזה בקרב אמני הקיבוצים; הוא קיים ואין לנבא על כיוון התוצאות. אך יחד עם כל השוני שבגישת חברינו לבעיות אלה, משותף לכולם הרצון העז למצוא דרך שתשקף ביצירתם האמנותית את הווית זמננו וחברתנו הפועלית והקיבוצית - ויחד עם זה לא לבטל את הישגי האמנות העולמית. כי אין לתאר ביטוי דינאמי של תקופתנו המודרנית בשפה אשר אוצר מלותיה הלם תקופות שאבד עליהן הכלח.

תנאי העבודה

כבר דובר על הקשיים הרבים שנתקלים בהם חברינו מסיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות בעבודתם האמנותית. צייר בקיבוץ אינו נחשב עדיין כאדם שבחר במקצוע זה ורוצה לעסוק בו. הציור אינו נחשב למקצוע, אלא להתעסקות צדדית כשאר מיני התעסקויות על־יד העבודה הרגילה. רק ברגעים שהקיבוץ נזקק לצייר (קישוטים, תפאורות וכו') הריהו מוכן להקריב קרבן כלשהו ולהוציא את הצייר מעבודתו הרגילה "ולצוות" עליו: "יצור".

קיימת מסורת של הקצבה שנתית של סכום ימי-עבודה על חשבון הקבה"א. בשנה הקודמת הגיע סכום זה ל־600 ימי עבודה שחולק בין 30 חברים. התקנון מחייב כל קיבוץ להקציב לחברו האמן מספר של ימי-עבודה כמספר הימים הניתנים לו על־ידי הקבה"א. לפי נסיוננו בכל השנים הקודמות לא הצליחו חברים רבים לנצל אפילו את ההקצבה הזאת.

אנסה למנות את הסיבות לתופעות קשות אלו:

א. חוסר חינוך ומסורת אמנותית. בשכבות נרחבות של העם היהודי לא קיימת למעשה כל מסורת אמנותית בשדה האמנויות הפלאסטיות. שלא כענפי הספרות והמוזיקה קופחו האמנויות הפלאסטיות במשך דורות ורובו של הציבור היהודי חסר חינוך אמנותי אלמנטארי בתחום זה. אין אמנם חולקים כיום הזה בקיבוצים על ערכם הרב של הנסיונות להעשרה חיצונית של חיינו, אך מאידך לא חדרה עדיין לחברה שלנו ההכרה, שאין להפריד בתוך מערכת הגילויים התרבותיים שלנו בין אמנות שימושית לבין האמנות בכלל או בין אמנות פלאסטית לבין יתר ענפי האמנות. חינוך הציבור שלנו הוזנח מאוד בשטח זה, ועד היום אין למצוא בחדר הקיבוצי הממוצע אלא ריפרודוקציות מקובלות ביותר. אין כל צורך לקשט את בתי הילדים שלנו בתמונות גזורות מן העתונות האמריקאית או בתמונות רעות אחרות העולות בכסף רב, ושאינן מבטאות בשום פנים את מגמותינו החינוכיות והחברתיות.

רוב חברי הקיבוצים אינם מכירים ואף אינם משתדלים להכיר את יצירות האמנות המודרנית באותה שעה, שחבר קורא ואף מבין שירה מודרנית או מתבונן ביצירה תיאטראלית בת זמננו, אין הוא מגלה מידה שווה של הבנה ועניין לגבי יצירה ציורית פלאסטית של תקופתנו. קיימת העובדה התמוהה, שחבר אינו מוכן לאותו מאמץ רוחני כדי להגיע להבנה הדדית בוויכוח עם צייר חבר-קיבוצו במידה שהוא מוכן למאמץ זה לגבי יצירה מעשה ידי אמן "מוכר ומפורסם".

ב. חברינו הציירים ממלאים על־פי־רוב תפקידים חשובים במערכת העבודה והחיים החברתיים של קיבוציהם. במצב הקיים של צורך חיוני בכוחות עבודה אחראיים בקיבוצים והעומס הרובץ על המשקים ע"י גיוס גדל והולך של פעילים וכוחות הוראה והדרכה, אין להתפלא על אי-היכולת האובייקטיבית להקציב ימי עבודה ל"עניינים צדדיים" ועל עמידה על המקח מול כל דרישה מסוג זה.

ג. במקרים רבים הקצבת ימי-עבודה מצד הקבה"א היא סמלית בלבד. מאזן ימי-העבודה במשקים רבים מראה חוב עצום לצד הקבה"א. וחוב זה אינו מוחזר במידה הדרושה. "הקצבה" זו קיימת, איפוא, על הנייר בלבד והקיבוצים אינם מוכנים להגדיל את חוב ימי העבודה אשר על החזרתו יש לנהל מו"מ מייגע למדי.

ד. לא הומצאו עדיין די דרכים לפרודוקטיביזאציה כלכלית של היצירה האמנותית בקיבוצים. לקיבוץ "לא משתלם" מבחינה כלכלית לטפח כשרונות בקרבו ואין מוכנים, איפוא, לראות את עבודת האמן כעבודה שוות ערך ותועלת עם יתר העבודות במשק.

כל העובדות הנ"ל מסבירות את הקושי בפיתוח העבודה האמנותית בין חברינו. מן ההכרח הוא שעובדות אלו תדחקנה את האמן לעמדה של ויכוח מתמיד עם קיבוצו, למאבק על כל דרישה, לאופוזיציה מתמדת, וממילא להעמקת התהום בין האמן לבין הציבור שלו, ואשר בעקבותיה מחריפה אף הנטיה לאינדיווידואליזאציה מופרזת הן בחייו הפרטיים של האמן והן ביצירתו. כל זכות נהפכת לבקשה, ואין פלא שרבים המקרים שהחבר אינו עומד בלחץ מתמיד זה והוא אנוס לחדול מליצור במשך תקופות ארוכות.

בצורה זו נפתח פתח לדילטאנטיות, לאמנות בתור "הובי" ואף לייאוש והפסקה גמורה של עבודת האמן.

התעסוקה האמנותית

א. כבר דובר לעיל על התפקידים המוטלים כיום על הצייר בקיבוצו. תפקידים אלה הנם מגוונים ביותר כמו: קישוט הכתלים לקראת כל חג או מסיבה, עריכת הגדות של פסח, תפאורות להצגות, עריכת תערוכות מקומיות לרגל יובל, מסיבות ענפים וכו'. במקומות רבים נוטל לעצמו הצייר את עניין ההסברה האמנותית ע"י הרצאות ותערוכות ריפרודוקציות. יש להודות שמפעל זה אינו נעשה במידה מספקת ואין לשחרר, כמובן, את חברינו האמנים מחלק כבד של האשמה.

ב. מספר המוסדות החינוכיים או האזוריים גדל והולך בזמן האחרון, ובמקומות רבים ממלאים חברינו תפקיד כמורים לציור ולמלאכה. בשטח זה עומדים לפני האמן המוכשר משימות עצומות, גם מבחינה חינוכית. אין חולקים כיום על הערך החינוכי המכריע שיש לציור בהתפתחות הילד. אין הכוונה לגדל "כשרונות צעירים", אך אין לתאר חינוך מכוון ומודרני בלי פיתוח רציני ביותר של כוח היצירה בילד. לצערנו גם כאן הלכה ההוד ומעשה לחוד. במוסדות אחדים אין מספיק דאגה לשטח זה, כוחות מקומיים אינם מנוצלים די הצורך, וקיימת העובדה המפליאה שבמוסדות מספר אין בכלל הוראה בציור. הזנחה זו מורגשת גם בכיתות-היסוד ואין עדיין יד מכוונת מטעם מחלקת החינוך לקוו אחיד ומוסכם בשדה החינוך האמנותי. חברינו המכהנים כמורים מגששים באפלה מוחלטת; כל אחד אנוס לעשות נסיונות ולמצוא לעצמו שיטה, כי אין אף מוסד או סמינריון שבתכנית לימודיו יהיו כלולים גם מקצועות ההוראה והחינוך האמנותי בצורה הדרושה ולפי הקווים המסתמנים כיום בשיטות החינוך של כל ארץ נאורה.

יש, על כן, להתריע באזני מחלקת החינוך שלנו ובאזני סמינריון הקיבוצים, שיקדישו תשומת לב רצינית לבעיה זאת ולמחסור באפשרויות ההשתלמות של חברינו העוסקים בחינוך האמנותי. יתוקן במהרה המעוות עוד בטרם ייגרום נזק חינוכי לילדינו!

ג. מספר מצומצם בלבד של ציירינו מצא עבודה קבועה בכל אותם השטחים הדורשים שיתוף מתמיד של כוחות אמנותיים מקרב חברי התנועה. בשביל "על המשמר" ו"ספרית פועלים" עובדים רק שני חברים, ואילו כל יתר המוסדות כמו המפלגה וכו' פונים בעניינים אלו לכוחות מבחוץ. פניות אלו אינן מוצדקות כל עיקר לא מבחינה אמנותית ולא מבחינה כלכלית, ויש לדרוש בכל תוקף את תיקון המעוות. יום יום מופיעים תפקידים חדשים בקרב התנועה, המפלגה, הספריה וכו' ואין כנראה כל רצון מיוחד להפעיל את חברינו ולהעסיקם במידה רצינית בעבודות אלו. בידי התנועה היה, בצורה זאת, לעזור בהרבה לשינוי יחס הזלזול מצד הקיבוצים לגבי אמנינו, וכן היה הדבר מביא לפרודוקטיביזציה ולסיפוק שאיפותיהם. אין כל צל של ספק, שישנם החברים המסוגלים לבצע את המשימות הללו. אם לקבל את טענות המוסדות, שבמקרים דחופים כגון: תערוכות, פלאקטים וכו', אין אפשרות לחכות בכל מקרה להכרעת הקיבוץ על שחרור אמנים לימים מספר, אזי יש לשנות מן היסוד את השיטה של פניה מאוחרת ושל צורת ה"תשלום". עבודה אמנותית שתשתלם, כמקובל בכל העולם ואף בארץ, כערכה ולא בהבטחות קלושות של החזרת ימי עבודה — עבודה כזאת תתקבל אף על דעת קיבוצים רבים המתקשים כיום לשחרר את חבריהם האמנים לתפקידים אלה.

ד. חברינו רוצים להפיץ את עבודותיהם הצייר עובד לא בשבילו בלבד, הוא רוצה שתמונותיו תהיינה תלויות! התנועה וכל קיבוץ נדרשים להמציא לחברינו כתלים במקומות ציבוריים, במשרדים, בבניינים מרכזיים של התנועה והמפלגה, קירות לקישוטי קיר, לפריסקות, לתמונות, פינות בגינות ובנוף הסביבה לפסלים וכו'! אין כל תועלת בכך שיצירות חברינו תהיינה טמונות בחדריהם. יש לראות ברכה בעובדה, שלא מעט יצירות נמכרו ע"י חברינו עקב תערוכות ובאופן פרטי (במקרים של מכירות בתערוכות הארגון, מופרש חלק מן ההכנסה לקופת הארגון). אך לא די בכך! יש לתבוע ממוסדות התנועה, המפלגה, מוסדות הסתדרותיים וציבוריים כלליים שיעזרו לנו ע"י קניית תמונות והזמנת עבודות רפרזנטאטיביות אצל אמנינו.

המצב הארגוני ופעילות המזכירות

לכל המשימות הנ"ל לא יהיה ממש בלעדי מזכירות בת-ביצוע ועבודה ארגונית מתוכננת. המזכירות מורכבת מחמישה חברים; ישיבותיה מתקיימות מדי פעם בפעם ומתקבלות בהן החלטות על קווי פעולה כלליים. לעתים קרובות נשלחים חוזרים אל כל חברי הארגון ומועמדיו. כינוסי הארגון מתקיימים כל חצי שנה בערך. העבודה המעשית של המזכירות מתרכזת בידי חבר אחד הנמצא, לפי שעה, יומיים בתל־אביב במשרדי הקבה"א או במערכת "משמר לילדים". עבודה זו מסועפת ביותר; מלבד פעולה אדמיניסטראטיבית רגילה מתקיימות במשך יומיים אלה פגישות עם חברי הארגון. בעיקר פונים חברים צעירים או עולים חדשים לשם התייעצות על עבודת הארגון, תנאי-העבודה וכו'; כן מוטל על החבר המרכז לקיים קשר עם מחלקת התרבות של הקבה"א, עם המוסדות השונים של התנועה ומחוצה לה. אנשי אמנות ותרבות מחו"ל מופנים לכתובת זו; יש כוונה לאכסן באופן קבוע עבודות מספר של חברינו במשרדי הארגון לשם הצגה ומכירה.

מובן שפעולה זו זקוקה לסיוע כספי מצד התנועה. התקציב החדשי של הארגון נקבע עד עכשיו ל־10 ל"י, אך הסכום הנ"ל קטן מלכסות את כל הוצאות המזכירות. מלבד דמי חברות שנקבעו ל־2 ל"י לחבר לשנה אנחנו דורשים להעלות את התקציב לסכום המסוגל לספק את כל התפקידים החשובים המוטלים כיום על המזכירות.

מלבד ארגון תערוכות הארגון, תערוכות ריפרודוקציות המלוות בהסברה, קיימת כוונה להקים על־יד המזכירות מחסן קבוע לחמרים, אשר כל כך קשה היום להשיגם בשוק. הזמנו כבר צבעים, שיעמדו למכירה בין חברי הארגון.

למזכירות הארגון יש מגע מתמיד עם אישים מבין אנשי האמנות בארץ, אשר קשרנו איתם קשרים אמיצים במשך השנים האחרונות. קיימת עכשיו כעין ועדה מייעצת ע"י המזכירות המורכבת מהח'[חברים]: קולב, מרסל ינקו ויוחנן סימון. מכאן מכוונת, למעשה, העבודה האמנותית-המקצועית של הארגון. בזמן האחרון הולכת ומתגברת בחוגי הארגון המגמה להידוק הקשרים, ואף למיזוג, עם ארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ המאוחד. הארגון של הקבהמ"א הוא צעיר וניגש רק עתה לפעולה ממשית. קשר הדוק היה מקל בהרבה על עבודתנו ונותן יתר משקל לאמנות הקיבוצית במוסדות התרבות של ההסתדרות והממשלה. עד כה לא עלה בידינו להיעזר במידה כלשהי ע"י מוסדות אלה. למצב זה אין כל הצדקה אובייקטיבית ויש לתבוע ממחלקת התרבות של הקבה"א לדון עם מוסדות הנ"ל ולעוררם לעידוד מוסרי וחמרי של פעולות הארגון.

הארגון עומד לשלוח בימים אלה לאנגליה תערוכה מיצירות חברינו. קיימת תקווה מבוססת שהתערוכה תעבור משם לארצות־הברית. ארגון התערוכה באנגליה מתקיים ביזמת ובעזרת חוג אנשי תרבות, שבראשם עומד הצייר האנגלי ארצ'יבלד ציגלר. התערוכה עשויה במידה רבה להרים את קרנה של התרבות הקיבוצית בחו"ל. כן ישנה כוונה ליצור שם קרן להקמת משכן קבוע לאמני הקבה"א או קרן קבועה להשתלמות החברים. במקרה של מכירות הוחלט להפריש 50% מהתמורה למטרות הארגון.

הארגון שוקד עכשיו על עריכת תערוכה בארץ; הננו מקווים להרכיבה בראשית החורף ולהציגה בקיבוצים ובערים.

עם סיום תזכיר זה עומד הארגון לאחר הסמינריון להשתלמות שהתקיים בגבעת חביבה בחדשים ספטמבר-אוקטובר. השתתפו 35 חברים, רובם חברים חדשים. מספר לא קטן בין המשתתפים היה מבין חברי הגרעינים. כמורים פעלו הציירים ווכסלר וסימון והגרפיקן גרונדמן.

תכנית הלימודים כללה: ציור בשמן, רישום, רישום-עירום, כתב עברי וציור דיקוראטיבי. הסמינריון עבר תוך אווירה דרוכה ועבודה אינטנסיבית ביותר. במשך שלושה שבועות עבדו המשתתפים כ־250 שעות. עובדה זאת מציינת את הצמאון הגדול בקרב חברינו ללימוד והשתלמות. כן הובלטה מחדש העובדה, שיש בקרבנו כשרונות רבים, ולא רק בין החברים הוותיקים, המחכים בכל מאודם להתפתחות ולאפשרות עבודה מסודרת.

סיכום ומסקנות

מכל הנאמר לעיל יש להסיק מסקנה יסודית אחת והיא: ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א הוא מכשיר יקר ורב כוח בחיים התרבותיים של התנועה ושל מעמד הפועלים כולו בארץ. אין לבזבז, איפוא, כל הזדמנות לשם הפעלת הארגון ושיפור תנאי עבודתו. הננו באים, על כן, אל מוסדות התנועה ואל הקיבוצים בהצעות ובדרישות הבאות:

למען החינוך האמנותי של הציבור הקיבוצי ולשם פופולאריזאציה של יצירות אמנינו בקרב כל שדרות התנועה והציבור הרחב בארץ יש ליצור לחברינו האמנים:

1. תנאים לעבודה אמנותית סדירה וקבועה. התנאים כוללים: א. סידור חברינו האמנים במקומות עבודה במשק המאפשרים עבודה אמנותית על־יד העבודה במשק. הכוונה היא להוראת הציור במוסדות ובבתי הספר וכן בעבודות המשאירות חלק מהיום לרשות האמן. ב. הקצבת זמן עבודה מספיק וקבוע לעבודה האמנותית. מילוי המכסה הקבועה ע"י הקבה"א. הגשמת החלטת הקבה"א על מתן תקופה של שלושה חדשים בשנה לעבודה אמנותית לחברים הוותיקים בארגון. ג. הקצבת סכום מספיק לחמרים וספרות מקצועית במסגרת תקציב התרבות או כסעיף מיוחד בתקציב הקיבוץ. ד. יצירת מקום עבודה קבוע ומתאים לאמן בקיבוץ.

2. אפשרות של השתלמות קבועה ומספקת. א. חתירה להקמת מוסדות קבועים להשתלמות אמנותית. גבעת חביבה — סמינריון הקבה"א — צריך להיות מוסד קבוע לקורסים השתלמותיים בשביל חברי הארגון. ב. מציאת דרכים ואמצעים למתן אפשרות של השתלמות בחו"ל. הצעתנו היא לאפשר בכל שנה נסיעת מספר קטן של חברים לחו"ל, לפי תור מסוים בין החברים בעזרת הקיבוצים ומוסדות התנועה. ג. הקמת מדור קבוע על־יד סמינריון הקיבוצים ללימוד והשתלמות של חברים העוסקים בהוראת הציור בבתי הספר ובמוסדות החינוכיים בקיבוצים, בהדרכתם של כוחות הוראה מעולים וברוח של חינוך אמנותי בן זמננו.

3. עליה לשלב יותר גבוה של פרודוקטיביזציה של העבודה האמנותית בקיבוצים ע"י: א. ניצול כל דרך להעסקת החברים בעבודה אמנותית בקיבוצים בקישוט בניינים ציבוריים ובתי ילדים, קישוט גינות נוי ע"י פסלים ורילייפים, ארגון תערוכות מקומיות, תמונות לחדרי-המגורים, פלאקאטים מקומיים, תפאורות להצגות, מצבות וכו'. ב. הזמנת עבודות ע"י מוסדות התנועה בתמורה כספית או בצורה אחרת: קניית תמונות למשרדי התנועה, קישוט כינוסים ומועצות, עריכת תערוכות גראפיות, ציורי-קיר במקומות רפרזנטאטיביים וכו'. ג. פעולה של מוסדות התנועה למען מכירת יצירות אמנינו וטיפול בהזמנות ע"י מוסדות ההסתדרות, תיאטרונים וכו'. ד. העסקת חברים במידה גדלה והולכת ע"י מוסדות התנועה כגון: ספרית פועלים, עתונות, המפלגה, הוצאות פריודיות וכו'. ה. הפצת יצירות חברינו ע"י הוצאת חוברות, דפדפות וכו'.

4. הקמת מרכז להזמנת ומכירת יצירות אמנותיות. על ידי מזכירות הארגון. על הארגון לספק לכל הקיבוצים עבודות אמנותיות. המזכירות תחלק הזמנות אלו לחברים המתאימים. לשם החשת ביצוע מפעל זה יש להוציא: א. פרוספקט של תמונות ודוגמאות בשביל הקיבוצים ומוסדות התנועה עם ציון אופן העבודה והמכירה. ב. בהזמנות יש לכלול: קישוטים לחגים ומסיבות, לבתי-ילדים, תפאורות להצגות, תמונות לחדרים ובניינים ציבוריים (חדר-אוכל ובית תרבות וכו') עבודות פלאסטיות, פלאקאטים, סמלים, עבודות גראפיות, סיסמאות, כתבות, מצבות זכרון וכו'. ג. ליד מזכירות הארגון, במערכת "משמר לילדים", נמצא באופן קבוע מבחר של תמונות העומדות למכירה.

5. עזרה בהקמת משכן קבוע ליצירות אמני הקיבוצים. משכן זה צריך להכיל חדרי עבודה, חדרי מגורים לחברים הרוצים לבלות במשכן זמן מה לשם עבודה אמנותית שקטה ומרוכזת, ספריה אמנותית, אוסף יצירות של אמני הקיבוצים ושל אמנים בכלל.

לסיכום — יש לחזור ולעורר את התנועה והקיבוצים להתעניינות יתרה בארגון הציירים והפסלים ולעידוד רציני, מוסרי וחמרי את כוחות היצירה האמנותיים השוקקים בתוכנו. הארגון הבטיח את קיומו במשך כל תקופת קיומו ורק ע"י מילוי משאלותיו יש תקווה להמשך פורה של פעולתו ויצירתו האמנותית.

(הזורע)