"לנשכחים ירווח ולחיים יירפא. וארץ עוד תחליף קיצה וגם חורפה, אבל לאן נוליך את החרפה" (נתן אלתרמן)

50 אלף ניצולי שואה בארץ חיים מתחת לקו העוני. קשה להאמין שחברה שלמה אוטמת אוזניה ומקשה את ליבה, כשהיא משתמשת בסבלם של הנספים והניצולים ומנפנפת בגורלם קבל עם ועולם כדי לזכות בזכויות שאינן שלה. כל זה קורה כבר שנים רבות, ובכל שנה לקראת יום הזיכרון לשואה נזכרים ומזכירים ושוכחים מיד.

ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני – האם זה מתקבל על הדעת? האם זו יהדות? כל עוד ניצול אחד חי ואין בידיו לממן את התרופות והטיפול, אין זכות קיום לארץ הזו. לאן נעלמו כל הכספים? היכן האכפתיות? למה ההתעלמות? לאן נעלם הצדק?

בימים הבאים יעלו על מטוסים וינחתו בפולין. ילונו במלונות יפים כדי לצעוד ב"מצעד החיים." יבקרו במחנות מוות שהפכו למוזיאונים נקיים, מצוחצחים ומסודרים. הריקבון, הסירחון והעליבות סולקו מהם. מחנה מוות שהפך למוזיאון. לשם יצעדו במצעד השקר המבוים, יתעטפו בדגלי המדינה שמתכחשת לזכויותיהם של הניצולים, ששוכחת אותם כל השנה, שמתנכרת ומפקירה אותם לגורלם.

נכון להיום שרדו רק כ-193 אלף ניצולים. כ-13 אלף מהם מתים כל שנה. יותר מ-1,000 מדי חודש. צריך להפסיק מיד את מסע הצביעות לאושוויץ-בירקנאו. צריך להפסיק להשתמש בשואה ולהוזיל את משמעותה, כי אין דומה לה בזוועות שאדם ביצע באדם. ואין דמיון לשום רצח אחר.

צריך להפסיק להשתמש בה כאילו אנחנו נציגיה. במקום זאת כדאי לברר מה עושה ועידת התביעות בניו-יורק. גם שתיקתו הרועמת של מוזיאון "יד ושם" זועקת לשמיים. איך יכול להיות שהמוסד שממומן בחלקו מכספים שמגיעים לניצולים מרשה לעצמו להמשיך ללא הרמת קול? מדוע לא יסגור את שעריו עד שהעוול יתוקן?

יש להתארגן, וכל איש יענוד על חזהו ביום השואה טלאי צהוב, כמחאה על היחס של המדינה לשורדי השואה. במקום לבזבז הון וכספים במצעד הצביעות לפולין – יש לצעוד מאילת ועד מטולה, לעבור מבית לבית, להקשיב לניצולים, לדובב אותם, לסייע בידם, ולגייס את הנוער לשמור עליהם ולהוציא אותם מבדידותם.

אסיים בסיפור אחד מתוך מאות שרודפים אותי: סיפורה של אישה שבמשך שנים לא הוכרה כניצולת השואה, למרות שניצלה מגיא המוות. אלא שבשעתו החוק הכיר כניצול השואה רק במי שעלה לארץ עד 1953. כשהחוק שונה, היא פנתה וביקשה עזרה. שנתיים נתנו לה לחכות. החוק מחייב גבול של שנתיים למענה, וכשענו לה לבסוף – דחו את בקשתה. הציעו לה לפנות לפרנקפורט לערער, אך אז נוספו דחיות נוספות בשל פרוצדורות שונות. בינתיים היא מקבלת תמיכה זעומה מהמדינה. ועדת התביעות הצליחה לפטור עצמה מתמיכה בה. איך התקיימה באותן שנתיים? למי אכפת?

הגיע הזמן לא לתת לשערורייה הזו, לחוסר הצדק הזה להשתולל. ולא רק יום אחד בשנה.