1. מבוא

על השאלה הפר-סוקראטית "מהו הכל?" ניתנה כבר בשעתה התשובה כי "הכל זורם" (הירקליטוס). ב"זורם" זה רצינו לגעת.

כל תפיסה של סביבה, של מציאות, נעה דרוכה בין הבנתה כ"מצב" להבנתה כ"זורם". החקר האנליטי נוטה מעצם טיבו ושיטותיו לנתח "מצבים", "אובייקטים", "תופעות": זיהוים, מיונם, סיווגם, כימותם, מיפויים, ניתוחם כ"מערכות".

אלה החוקרים תהליכים, או התפתחויות, ניגשים לכך לרוב בגישה תחומית, היווצרותו של... האבולוציה של... ההסטוריה של... כאשר רק מאמץ שולי מושקע בשילובם של תהליכים אלה לכדי הוויה דינאמית, ארבע-מימדית, כוללת - -

הכוונה כאן להאיר את הסובב לא רק כמארג של תופעות אלא כמארג של תהליכים, כמרקם תהליכים - -

את ה"זמן" אנו תופסים לא כממשות, ישות, או עצמות כשלעצמה. הוא איננו מציאות, אלא מושג הכרתי: הוא הכללת התנועות-השינויים-התהליכים-התמורות שאנחנו מזהים. הוא נתפס כזרם, שוטף, חץ, וקטור - -

"שינוי" הוא חריגה מ"קבע", היסט מ"זהות" אחת לאחרת. אפשר להבין ב"תהליך" סדרה של שינויים; ולהבין כ"תמורה" נפח של תהליכים סימולטאניים, סינכרוניים - -

תפיסה הוליסטית מגדירה את הסביבה כרב-תחומית ובינתחומית Multi-, Interdisciplinary. אם נסכים שכל "תחום" הוא תהליך ושכל "רכיב" במערכת הוא תהליך, נוכל להכיר סביבה לא רק כיחסי-גומלין בין רכיבים, אלא כיחסי-גומלין בין תהליכים - - כמערכת תהליכים - - אם ננסה לשלב את הגישה האנליטית-מערכתית עם התפיסה התהליכית, נוכל לאפיין סביבה כ"אלומת תהליכים" אינסופית בזמן, אשר לוחית-חתך שלה אנו בוחנים כ"מערכות", או כסדרה של תמונות-מצב על ציר-הזמן. כל עצם, אובייקט, רכיב, סביבה, הם איפוא, ארבע-מימדיים; כל זהות היא שם של תהליך; כל מציאות היא חוויה גיאו-דינאמית, אירו-דינאמית, הידרו-דינאמית, ביו-דינאמית, אנתרופו-דינאמית, רבתהליכית ובינתהליכיות Multiprocessive, Interprocessive - -

במובן זה אפשר להציג אנליזות של זרמים, מערכות של זרמים, אלומות של רכיבים-תהליכים; כאשר כל "רכיב" הינו צמת תהליכים בפני עצמו. כך שאפשר לתפוס סביבה כהיררכיה של אלומות תהליכים - - לא רק מושבת חזזיות על-פני סלע, לא רק יעל נובי או קניון עין-עבדת; אלא איש שנפל ברחוב, בית-אב, חברת צומח אירנו-טורני, העם היהודי, רומא, תרבות המערב, אגן האמזונס, אסיה התיכונה, האוקיאנוס השקט, שביל החלב, הם אלומות תהליכים - -

באותה מידה שכך אנו תופסים את העבר ואת שניית ההווה, אפשר לתפוס את "העתיד" כאלומה של מגמות, כיחסי-גומלין דינאמיים בין מגמות: גיאודינאמיות-אירודינאמיות-הידרודינאמיות-ביודינאמיות-אנתרופודינאמיות המחוללות זו את זו - -

לא הוויה אלא התהוות מתמדת - -

"תפיסה" היא חוויה פסיכו-פיסית, מודעת, צירוף נפח של תופעות ואינפורמציות לכוללנות מסויימת. יש לקיים את העירנות לפער הקיים תמיד בין הממשות כשהיא-לעצמה (קאנט) לבין בבואותיה כפי שהן נקלטות על-ידינו, חושית-סנסורית או אינפורמטיבית. כלל התופעות/אינפורמציות היא ספקטרום הקליטה שלנו; מעבר לגבולותיו לא נוכל לחרוג. נוכל לנסח הנחות-עבודה ולבחון בעזרתן דרך המציאות הנעה, תוך קליטת משובים, עדכון ושיפור בלתי פוסקים של אותן הנחות-עבודה[1].

המאמץ הוא לפתח קירובים משתפרים והולכים של תפיסת הממשות - -

ה"חלל" הוא מאכלס הנפחים ויחסי המיקום הדינאמיים שביניהם. הוא מרחב התימרון של התנועות-ההתפתחויות-אירועים-אבולוציות-היסטוריות. הוא ממוקם הכרתית כתלת-מימדי.

ה"זמן" הוא מוצר הכרתי, מושג. הוא איננו ממשות כשלעצמה הוא ממוקם כמימד רביעי, חיצי, כיווני, וקטורי, בלתי הפיך שלאורכו אנו עורכים את רצף האירועים כסדרות של גורם-אירוע 4 מימדיים. הן ה"זמן" והן ה"חלל" הם אופקים של הסתכלות.

כל אירוע, כל עצם, כל נוכחות, כל תהליך, הם חלל/זמניים, כל סביבה היא חלל/זמנית - -

"סביבה" היא ישות ארבע-מימדית, שקיומה מותנה בהגדרתו של הצופה, היא הגדרת-עבודה, הכוללת גם את "האני".

הן ה"חלל" והן ה"זמן" הם מושגים חברתיים, תרבותיים, המשתנים עם השתנות חברות ותרבויות - -

מהו "שינוי"? חריגה מ"קבע", היסט מתקן כלשהו; מ"מצב" כלשהו. תנועה היא שינוי מיקום על-פני "סטאטי" מסויים.

האם קיים "קבע"? האם קיים "מקום"? האם קיים "מצב"? סטאטיות היא זיהוי מהירויות - - "מצב" הוא מושג הכרתי; קיבוע הכרתי של הדינאמיות "בנקודת זמן". הכרתית אנו תופסים את הדינאמיות באופן סינמטוגראפי (ברגסון) כסדרה של תצלומי-מצב, במהירויות הסרטה משתנות - -

אפשר אמפירית לכמת שינויים כמותיים, ואפשר אינטואיטיבית לזהות שינויים איכותיים, או מהפכים - - אפשר להכליל רצף של שינויים כ"תהליך" ולהבין כ"תמורה" נפח של תהליכים סימולטאניים, בו-זמניים, אשר מהווים סביבות שלמות לאורך תקופות שלמות - - "עידן תמורות" יכול להיות איפיון של אלומות תמורה בקני-מידה של ישויות, חברות, תרבויות - -

מהו מקור הדינאמיות? דיסהומוגניות מתמדת, חריגה מאחידות[2], פערים מתחדשים ללא-הרף של רמות אנרגיה, המחוללים ללא הרף זרימות מן המרוכז אל הדליל, מן הצפוף לקלוש, מן הרותח לממוזג, ממקור קרינה אל הפריפריה שלו. ברטלנפי אפיין "אבולוציה" כסדרה ממושכת של "טעויות הדפסה" מוטציוניות ואת האורגאניזם כ"נחל של תהליכים" A Stream of Processes [3].

"הסתירות הגדולות בתוך אידיאל השויון עצמו, כסתירות השוררות בינו לבין החתירה לייצור מירבי, או להשתלטות מירבית על כוחות הטבע, שוללות מן החברות המודרניות כל אפשרות של יציבות; המתערערת בלי-הרף הן ע"י התקדמות המדע והטכניקה, והן ע"י חוסר הסיפוק של בני-האדם. הסדר בחברות אלה הינו ארעי-לעולם, ופחות משהוא נתון בתהליך, הינו בעצמו תהליך"[4].

2. סביבה כאלומת תהליכים

אין זה מודל, אם "מודל" הוא מתווה גרפי, מתמטי או אחר, המציג באופן ריאלי, אמפירי, "מערכת" מסויימת, המאפשר לטפל בה באופן כמותי ומאפשר חיזוי מקורב לגבי התנהגותה העתידית. "אלומה תהליכים" היא מטפורה. היא סימול אסוציאטיבי של מציאויות, של סביבות - -

אם התפיסה ההוליסטית-מערכתית-אקולוגית מדגישה את ראיית הסביבה כרב-בינתחומית וכמארג יחסי-גומלין בין רכיבים Components; מדגישה מטפורה זו את ראיית הסביבה, או המורכבות, כרב-ובינתהליכית, כמארג יחסי-גומלין בין תהליכים - - An Inter-Processive Beam - - כאשר "האני" המכיר, המודע, הינו תהליך-תודעה באלומה זו, או זרם פסיכו-פיסי בה - -

אפשר לחצות סביבה ל-5 רכיבים: ליתוספירה, הידרוספירה, אטמוספירה, ביוספירה, אנתרופוספירה הקשורים, תלויים, משפיעים אהדדית, או מהווים "מערכת"; ואפשר בהיבט הקינטי-תהליכי לתמצת אותה ל-5 תהליכים ליתו-הידרו-אטמו-ביו-אנתרופו הקשורים, תלויים ומשפיעים אהדדית, ומהווים אלומה בינתהליכית הנעה קדימה על ציר הזמן - -

תיחום התהליכים הוא כמובן תיחום-עבודה, כשהישויות הדינאמיות האלה חודרות, מוהלות ומשרות זו אל זו, זו על זו; למשל: אבק (ליתו) באטמוספירה; לחות (הידרו) באטמוספירה; מי תהום (הידרו) בליתוספירה; הנוזלים למיניהם (הידרו) בביוספירה; מאובנים, נפט (ביו) בליתוספירה וכו' וכו'.

תהליכים שונים מתרחשים במהירויות שונות כך שבחזית האלומה ניכרים חלקים כמובלים וחלקם כמפגרים או משהים - - הם שונים זה מזה בהיקפם ובעוצמתם, כך שביחסי הגומלין שביניהם ניכר מדי פעם תהליך מסוים כשליט, דומיננטי, קטרי, ואחרים נשלטים או מותנים או נגררים כאשר דומיננטיות זו עוברת ב"רוטציה" מתהליך לתהליך - - ניתן לומר, בהיבט זה, שתהליך ה"אנתרופו" הסתנן באיחור אל תוך אלומות התהליכים הסביבתיות וכי הדומיננטיות שלו מתעצמת בתאוצה - - בהיבט זה אפשר לזהות בכל שלב, או קטע של אלומת תהליכים, את השנאִי Transformer הדומיננטי - -

מוצע לבחון אופנים לכימות העוצמה המשתנה של אלומות תהליכים ע"י שאילת יחידת המידע Bit מתורת האינפורמציה ונסיון לפרק כל שינוי ליחידות Change Bits, כאשר השנאי הדומיננטי יכומת במספר "ביטים" גבוה והתהליכים שינוי איטיים, למשל ליתוספריים, יכומתו במספר "ביטים" נמוך - -

בשלב "סופת התמורות" או "הגל השלישי" (טופלר) יכומת ה"אנתרופו" במספר "ביטים" גבוה מאד. כאילו הצבנו מול פני כל תהליך "שבשבת-שינוי" והיינו מודדים את מהירות הסיבוב שלה... אפשר לשקול גם סיווג יחידות-שינוי ל"חיוביות" ו"שליליות" - - הצטברות גוברת של יחידות שליליות תזוהה כאיום - -

אפשר להשאיל מהבלשנות את המושגים "מבני פני שטח" ו"מבני עומק" Surface Structures, Deep S.[5] ולבחון באמצעותם כל תהליך ותהליך, מחד, ואת יחסי הגומלין שביניהם, מאידך. את מארג התופעות, הניתן אמפירית לזיהוי, מיפוי, כימות, תיעוד, ניתן להגדיר לאפיין כ"מבני-פני-שטח". האתגר הוא בנסיונות לאבחן את מחוללי העומק שמבני פני השטח הינם הביטויים שלהם. ניתן ראשונית לאפיין את תהליכי פני השטח כמהירים, כעתירי יחידות שינוי, ואת תהליכי העומק כאיטיים, כמעוטי-י"ש.

לצורך גישה אנליטית מוצע הליך שיטתי של שליפת לוחות-זמן מתוך רצף אלומת תהליכים. לוחות אלה יבחנו כפרוסות-מצב הערוכות על ציר הזמן; או כתמונות-חתך הנשלפות שיטתית לצורך דיגום. כל לוחית-מצב כזאת ניתנת לניתוח כ"מערכת": על רכיביה (ליתו-הידרו-אטמו-ביו-אנתרופו), על מארג יחסי הגומלין שביניהם, או על מארג שרשרות זרימה העוברות דרכם (אנרגיה, מים, קרקע, אינפורמציה וכו') - - כחלק מניתוח זה מוצע למפות את תפוצת "ביטי" השינוי ברכיבי ה"מערכת" ואת השתנותה מלוחית-זמן אחת לקודמתה לה ולמאוחרות לה. (למשל: בלוחית-מצב של התקופה הביזנטית בהר-הנגב יופיעו "ביטי" שינוי צפופים ברכיב ה"אטמו" כעדות לתקופה לחה ו"ביטי" שינוי צפופים ברכיב ה"אנתרופו" כביטוי לכך).

אם אמצנו קודם את איפיון ה"זמן" כווקטורי, ואם אנו מזהים כל ישות כתהליך חלל/זמני כיווני, הרי שכל תהליך הוא וקטורי וכל סביבה היא אלומת וקטורים, הכוללת לולאות וקטורי-משוב; כאשר שדות וקטוריים אלה חודרים, מתנים ומשרים זה את זה, זה על זה; ומאחר ווקטורים אלה שונים במהירותם, בהקפם ובעוצמתם, הרי שהאלומה זורמת כשקול רב-וקטורי, בי-וקטורי רוֹטֵט - -

"The Process as a Pathway of change through time" [6]

את המטפורה של אלומת תהליכים אפשר להחיל הן בקנה-מידה של מיקרו והן בקנה-מידה של מקרו, החל מן המיקרוסקופי ועד לטלסקופי. כך שאפשר לאפיין את המורכבות הדינאמית כ"אלומה של אלומות תהליכים" שאותן ניתן למיין, לסווג, לכמת לפי הצורך. אפשר לזהות סביבה כהיררכיה של אלומות תהליכים - -

אם לסכם ולהגיע שוב, על דרך הספירלה, לאיפיון "תפיסה" הרי שהפער בין הממשות "כשלעצמה" ולבבואותיה מתרחב עוד יותר, כאשר ממשות זו הינה לא רק מורכבות אינסופית אלא גם קינטיות, דינאמיות בינתהליכית - - לעולם לא תנתחַ את "אותה מערכת" פעמיים (הירקליטוס עמום) - -

3. האדם הארבע מימדי

מין האדם כרגע הוא אלומה בת 4 מיליארד תהליכים - -

ה"אני" המכיר, המודע, יחיד ויחד, מזהה את עצמו כיום באלומה הזאת כמיקרוסקופי, מיקרוכרוני, על-פני המימדים האסטרונומיים, הגיאולוגיים, האבולוציוניים; ובמארג שדות צולבים, עמומים, של סבכים דינאמיים - - איננו תופס את עצמו כ"נזר הבריאה", אלא כ"הולון" (קסטלר) וקטורי הבוחר את כיוונו, את דרכו, בבחירה ערכית - -

מהו מקור הערכים? חוד שאלה זו מופנה אל תוכו של האדם, אל פנימיותו של הנע - - השאלה נשאלת כאן "תוך כדי תנועה" כאשר היחיד – השואל מתפקד כבר במערכת החברתית-תרבותית, לאחר שעבר תוך כדי גידולו בתוכה, תהליכי חיברות. אין זאת שאלה ראשונית, ללא עבר, אלא "הערכה מחדש" או ניתוח הנערך בקרון רכבת נעה - -

התהליך חיפוש התשובה למקור הערכים הוא ניסיון להפריד בין ערכים שיובאו (Imported) לתוכו ע"י המערכת החברתית-תרבותית שחיברתה אותו, לבין מקור ערכים אישי, סובייקטיבי, חד-פעמי.

ברור שראשיתן של קליטת והטמעת ערכי המערכת, חלו כבר בשנות חייו הראשונות של היחיד, שלב מעורפל מכדי שניתן יהיה לאתר בתוכו את פרטיו. "משקעי" אותה תקופה הם לכן הקשים ביותר לאיתור והפרדה. בשלב מאוחר יותר בחייו של היחיד הצעיר, משולבים כבר תהליכי קליטת ערכי המערכת המיובאים, בתהליכי התבגרות אישיותו, הכרתו וכושר השיפוט שלו. בשלב זה הוא נחשף גם להשפעותיהן של מערכות ערכים אחרות ודרך "שער השיפוט" שלו עוברות, נבחנות ונשפטות לקליטה או לדחיה, אלטרנטיבות ערכיות הסותרות לא פעם זו את זו. "משקעים מאוחרים" אלה מתרבדים על גבי "משקעי ראשית חייו", נטמעים ומסתרגים בהם כמעט לבלי הפרד. מהו מקור השיפוט? השיפוט, שהוא הבחירה בערכים, מתבסס על כל הרבדים המיובאים שהופנמו בתוכו של היחיד, הוא כבר בחירה ערכית, שמקורה: מקור השיפוט, הקליטה, ההטמעה והפנמת הערכים, נמצא פנימה יותר, מתחת לכל אלה וניתן לאתרו רק במעורפל, באינטואיציה של הארה פנימית - -

מקור הערכים הוא רגש מעמקים קיומי המחלחל במעמקי הויתו של היחיד הנע, החד-פעמי. רגש זה יש בו יסוד מהותי של כלפי, של התייחסות אל, מן היחיד אל זולתו, אל עדתו, אל אוכלוסיות האדם ובקצות הטווחים אל היקום האינסופי - -

תחושת אחוה כוללת אל מין האדם, רגש של שותפות גורל, של קרבת נידונים, של השתייכות - - מעין התפשטות מתרחבת של ה"אני" אל הדלתה של הנהר האנושי - - ומעבר לו תחושת אחוה אל הסובב, אל החיים ואל הדוממים, אל הישות הכוללת - - הביטויים לרגש מעמקים זה עוצבו בתהליכי התגבשות ההכרה הקולקטיבית, בדרך ההסטוריה של חברות ותרבויות, לכלל: "האדם כערך", "המין האנושי כערך", "שוויון ערך האדם", "חרות", "צדק", "מוסר" - -

זהו ההומניזם, אלא שלא רק זהו האדם... מערכת ערכים זו סבלה סדרת "תאונות" קשות במהלך ההסטוריה שלו. 70 השנים האחרונות, של מאה זו היו עדות לגילויי אכזריות וכיעור אנושי שלא שוערו אולי עד ימינו. פני ההומניזם כיום הם כפני ילד שהוכה מכות רצח. רגשות ההשתייכות האלה מעורבים כיום ברגשות תסכול, דחייה ואשמה בלתי נשטפת. "מותר האדם" הוא כיום מושג כאוב ורב-סתירות. בצומת זו ובמרחב מרוסק זה מתרחשת הבחירה בערכים - -

בחירה מוארת בדרך פעולה רצוי שתהיה שילוב של תפיסת הסובב הדינאמי, המורכב-לעילא, האי-ודאי, עם מערכת ערכים הומאנית המנחה איתור של איזורי-חסר וכיווני הצטרפות לשיפורם. בשיעורי המורכבות ועמימות אלה מוצע להחליף את מושגי בעייה=פתרון Problem Solving במושגי חסר=שיפור - שינוי כיווני תהליכים שליליים לכדי מגמות חיוביות. לשום מורכבות אין "פתרון". לכל פעילות, המצטרפת לאלומת פעילויות בסובב מסוים, יש סיכוי להשפיע על השקול הבין-וקטורי בשיעור ידוע, להקל על מצוקה אחת ולחולל מניפה של השלכות, שלא בהכרח יזוהו כשיפור - -

מוצעת ענוה וספקנות לגבי הנטייה להאמין שאתה הוא היודע "מה טוב בשבילם"... מוצע לא להאמין בניתוק קשרים גורדיים, לא לנסות שוב ושוב להנחית "פתרונות" מלמעלה - אלא לְהִצְטָרֵף - - לנסות ולהגיע להערכות-מצב משותפות, דיאלוגיות, רב-שיחיות, ולהפיק מהן כיווני תנועה המשפרים את מציאות חייהם של אנשים - -

מוצע שכל בחירת "ציר תנועה" תיקח מראש בחשבון אי-ודאות "טופוגרפית"[7] ושמנועה זו תונחה ע"י השערות-עבודה פתוחות; שתהליך זה יהיה ערוך לקליטת משובים ללא הרף, ויסמן לעצמו מראש צמתי הערכות מחדש, שתונחה ע"י הכיוון הערכי מחד, וע"י נפחי אינפורמציה משוביים מאידך - - תנועה פתוחה, סובלנית, פלוראליסטית לעבר מפתח מואר - - אין מטרה סופית; יש יעדי ביניים נבונים, חיוביים באלומת המגמות הדינאמית, המואצת - -

םם

[1] המושגים: תפיסה, השגה, הכרה, הבנה, השקפה וגישה – Grasp, Apprehension, Comprehension, Perception, Consciousness, Cognition, Out-look, Approach Attitude –

חופפים זה את זה במידת מה.

[2] ראה שיחה עם זאב רכס על זרימת מוצקים בסביבות 15

[3] Perspectives on General System Theory/L.V. Bertalanffy, 1975

[4] הקידמה ואכזבותיה/רימון ארון, 1969

[5] Language and Mind / Noam Chomsky, 1968.

[6] ראה שיחה עם פרופ' זאב נאווה ב"סביבות" 15 המצטט בה את –

Tools for thought/C.H. Waddington, 1977

[7] וודינגטון.