מרים שרון (1944, חיפה - 2023, קלן) היא אמנית ישראלית שפעלה בישראל ובעולם. היא יצרה במגוון רחב של אמצעים, בהם מיצג, מיצב ואמנות אדמה, ופעלה בעיקר מחוץ לממסד האמנותי. יצירותיה עסקו בשאלות של זהות אישית וקולקטיבית, מגדר, יחסים בין גוף, אדמה ומקום; וכן במתח שבין זהות מקומית לזהות בין־לאומית. עבודותיה שילבו באופן ייחודי בין עשייה חומרית ומעשית לבין רעיונות מופשטים. לצד יצירתה החזותית פיתחה שרון גם גוף טקסטואלי עשיר, נועז וביקורתי. את הטקסטים שלה הפיצה באופן עצמאי באמצעות פנזינים (חוברות בהפקה עצמית), כתבי עת וראיונות שיזמה. בכתיבתה יצרה שפה פמיניסטית מקורית, ישירה ובלתי מתפשרת, שחיברה בין חוויותיה האישיות לבין מבנים חברתיים ותרבותיים רחבים. שרון לא ראתה בכתיבה כלי עזר שנועד ללוות את עבודותיה או להסבירן, אלא מרחב יצירה בפני עצמו – שפורץ את גבולות ההגדרה המקובלות של "מאמר ביקורת", "הצהרת אמן" או "טור דעה". הפנזינים שיזמה והפיקה הם תיעוד חי של תודעה פמיניסטית מתפתחת ושל ניסיונות עיקשים ליצור במה אלטרנטיבית לכתיבה נשית ולדיונים על אמנות, מגדר, תרבות ופוליטיקה. בפנזינים שיתפה שרון פעולה עם אמניות ופעילות פמיניסטיות מובילות בעולם, כמו לוסי ר' ליפארד ומרי בת' אדלסון – וכך הצליחה לפעול בתוך שדה האמנות אגב אתגור והפרה מתמידים שלו.