מרים שרון

ניו-יורק

ה-פ.ס. (1.p.S) הוא מבנה ענק ברובע ה"קווינס". בעבר שימש כבית-ספר (תמונה וכתבה עליו אפשר למצוא בשער ה"ארטפוֹרוּם" של דצמבר 1976), שעמד תקופה ארוכה ללא כל פעילות עד שהפך לאחרונה למרכז סדנאות עבודה של אמנים ולמקום של מופעים אוונגרדים. החללים הם עצומים ובהחלט עוזרים ו"משמשים" את התפישה העכשווית המתייחסת ישירות לחלל עצמו. בפתיחת המקום ביוני אשתקד הכינו כ-80 אמני האוונגרד עבודה בחללי המבנה; בחצר, על הגג, על החלונות (בתצלומים אפשר לראות את עבודת ה"פסים" של האמן דניאל בורן המפורסם.)

בעבודה הקבוצתית הזאת של סימון פורטי השתתפתי גם אני בשלבי ה"מעבדה", בשלבי ההכנה ובמופע עצמו. סימון פורטי היא אחת האמניות הבולטות והחדשניות של אמנות התנועה (תלמידתה של אן הלפרן הידועה גם בארץ).

בשנות הששים השתייכה לקבוצת ה"ג'דסון- צ'רץ'" המפורסמת אשר ניסתה להכניס לסיר אחד את אמנות התנועה, הויזואלית, הפיסול, המוסיקה. אמנים כמו רוברט מוריס, ראושנברג, סימון פורטי, טרישה בראון, אוון ראינר, דבורה היי, אלן קאפרו, קרולי שניימן לקחו חלק בקבוצה. במשך השנים נותק הקשר, האמנים "חזרו" כל אחד לתחומו. רוברט מוריס למשל הגיע למסקנה שאי אפשר לעסוק בעת ובעונה אחת באמנות התנועה ובאמנות ויזואלית ושב לעסוק בתחום האמנות הויזואלית, אולם עד היום ניתן להכיר את ההשפעות ההדדיות וגם לזהות את האמנים שהיו "קשורים" אז יחד. דרך אגב, "אמנות הגוף" מקורה ב"ג'דסון-צ'רץ' גרופ" ובעצם אמנית הגוף הראשונה היא קרולי שניימן ולא ויטו אקונצ'י כפי שנהוג לחשוב אשר בא מספר שנים מאוחר יותר.

סימון פורטי ממשיכה לעסוק בתחום התנועה עדיין היום, כ-15 שנה מאז התחלתה, והיא אחת מאמניות התנועה המעניינות ביותר והמתחרה הרצינית של קנינגהם. (הרבה מתלמידיו מעדיפים לעבוד איתה) העבודה שבה השתתפתי נקראה "כוכבי לכת" והשתתפו בה כ-40 איש שמהם כעשרה היוו את הקבוצה המרכזית – הגרעין.

השימוש בחלל העצום היה חלק מהעבודה. העבודה התבססה על תנועות כוכבי הלכת ותנועת כדור הארץ על צירו וכמו כן על תנועת החיות. המטרה היתה ליצור "אוירה" של תנועת כוכבים, של כוח משיכת כדור הארץ, ליצור תחושת ארציות וחיתיות. (תנועות פילים, קופים, עופות, אריות וכו'). עבודה זאת היתה אחת העבודות המעניינות של העונה בניו-יורק (גם עפ"י דעת המבקרים).