הצהרה:

מכיון שנתבקשתי להופיע בתערוכת נשים למכירות דבר שעקרונית אני מתנגדת לו אני מתכוונת ל"מצרך" האמנות אני מעבירה עבודה זאת לאו דוקא כאמנות, אלא כחלק מה"לוחמה" שלי כאשה בחברה שהיא גברית ביסודה והמחנכת את הנשים לראות כגברים ולחנך את הבנות הצעירות לראות כגברים להתייחס אל עצמן כאל גוף נחות בחברה ולהרגיש כשווה אך ורק כשהיא אחת מהגברים. המילה "נשיות" נחשבת בחברה כדבר בזוי שניתן לשימושים של "דפיקות" ו"זיונים" ולרוב בנימה של "סידרנו אותה" "כבשנו אותה" – זאת הראיה של האשה בחברה – בהגדרה המופשטת ביותר. אני לא רואה מכירות של "נשים" כשם שאיני רואה "מכירות" של "גברים", מה גם שאני רואה את ה"מכירה" של העברת הבעיה בכל אמצעי ואמצעי, כבעיה דחופה הדורשות התייחסות מיידית איני מקבלת גישות פושרות, מכיון שעד כה לא היו פשרות כלפי הנשים בחברה. עד כה שום גבר לא התייחס לנשים והתבונן בהן בעינים הנשיות. המבט היה גברי, אך ורק גברי. והגבר איכזב בחברה הן [בפן] הומאני והן חברתי. הוא ניצל את המעמד לטובתו לאורך כל הדרך. כל התארגנות נשית היא חיובית. נשים לא רגילות לבוא יחד, נשים לא רגילות לדבר יחד. נשים לא יודעות מזה כוח נשי/חברתי, כשם שכושים לא ידעו זאת לפני כעשר שנים. נתנו לגברים לנהל את המדינה, את כל עמדות המפתח. וכך נולדו הגבולות. נותנים לאשה אחת לעלות ופותרים את בעית הנשים. אולם נשים הן יותר מחצי של האוכלוסיה והגיע העת לפרק את האמון הגברי אשר יוביל אותנו למלחמת עולם שלישית. מה שאני דורשת ואני כותבת זאת על העתק אחד ללא שיכפולים, ואי לכך אני מתייחסת לזה כאל "אוריגינל" – לפרק את כל קבוצות הלחץ הפוליטיות הגבריות ולהתחיל להפעיל את הנשים על כל הדרגים הגבוהים. מעתה אנחנו נהיה אלה המחליטות והקובעות מה תהיה המדיניות הבינלאומית והגבולות וגבולות הבטחון ומי יורה להכנס לממשלה ומי יורשה אולי להכנס לצוות ההחלטה של הנשים ומתי יהיה שלום ועם מי נעשה שלום ומי יקבע מה תהיה האמנות ומי יהיו האמנים ומה יהיה קו האמנות בעתיד הקרוב והרחוק....
בודאי שלא נבזבז את הזמן על כל הפטפוטים הגבריים [התפלים] והפנורמה תראה באור חדש בלתי מוכר –

תיבת הפנדורה נפתחת והאמזונות יוצאות !!!!!!!!!!!!

את עבודתי אני מקדישה לכל הנשים שלא זוכות לפרסום ולכותרות. לנשים "הקטנות" על התרבויות הנעלמות והפעם "פנורמה" מפרויקט – תרבויות מכסיקו הנשים האינדיאניות, הנשים הקטנות בשווקים. הנשים של השבטים המכסיקניים השונים "שתפשו" את תשומת לבי ושבו את לבי במרחבי מכסיקו – 1976.
ו-ל"פרידה קאלו" אמנית מכסיקאנית אשר לחמה בחברה מכסא גלגלים ובמוות לאורך כל חייה הקצרים, וכאמנית דגולה ואשה בחברה "מאצ'ו" "גברית" מכסיקאנית.

מרים שרון, תל-אביב, אוקטובר 1977

(הצהרה זאת חוברה ל"תערוכת נשים באמנות" ושוכפלה עפ"י הביקוש של הציבור)
(מחיר 1.00 ל"י)

[בכתב יד: "אוטופיה חברתית"]