MISCHTECHNIK MIXED MEDIA, EGG TEMPERA-OIL

הטכניקה המעורבת זוכה כיום להחיאה רבת [משמעות] על ידי בית הספר הוינאי של הריאליזם הפנטסטי. הקבוצה זוכה להצלחה חסרת תקדים בכל מקום שבו מוצגות תערוכותיה. חלק נכבד מהצלחה זו נזקף לשלמות הטכנית של הקבוצה.

בולט בשאיפתו להנחיל את הטכניקה לרבים הוא פרופ. ארנסט פוקס (ERNST FUCHS) אשר מקיים מידי שנה סמינריונים בינלאומיים המבוססים על הוראת הטכניקה והשימוש בה.

הטכניקה המעורבת מבוססת על עקרון ההפרדה על ידי שכבת טמפרה כמבודד, בין שתי שכבות גלאזוריות של צבע שמן. הפרדה זו באה למנוע עירובן הכימי במשך השנים, וציפה של הצבע הכהה על פני הצבע הבהיר כאשר הבהיר מונח על הכהה.

הטמפרה מהווה מבודד מושלם בגלל מרכיביה הכימיים השונים מצד אחד וגלאזורות השמן מצד שני. צבע הטמפרה בסיסו הוא מים בעוד שצבע השמן בסיסו המדלל הוא טרפנטין. אלו הן גישות שנראות לכאורה כסותרות זו את זו כאשר מדובר בתהליך משותף על גבי פורמאט אחד, אולם למעשה זהו המפתח להגיע להישגים טכניים גבוהים וכן לאיכות פיזית של רעננות הצבע ושימורו העולה בהרבה על השימוש בטכניקת צבע השמן המקובלת כיום בשיטה הידועה כ"אלפרימה".

הכנת הלוח

א. הבדים המצויים כיום או לוחות המאזוניט המוכנים מרוחים בשכבה לבנה של ג'סו שהוא הבסיס להתחלת הכנת הלוח לטכניקה המעורבת. יש לצבוע את הבד או הלוח בשכבה של צבע טמפרה בגוון חם. הצביעה תעשה על ידי צבע טמפרה מדולל במים, ורצוי ליצור כבר בשלב זה משטח שאינו חלק אלא בעל איכות ציבעונית המבוססת על הלבן שמתחת לשכבת הטמפרה, וזאת כדי ליצור – להמשך העבודה בסיס מואר בצורה משתנה.

ב. בשלב זה תרשם הסקיצה על הפורמאט. אפשר לרשמה בגיר או בפחם, עובדה שיש לה יתרונות וחסרונות כפי שיתבהר בהמשך הדברים. וכן אפשר לרשום את סקיצת העזר בדיו שרצוי שלא תהיה מדי קשה לגוון הטמפרה היות ובטכניקה זו יצופו קוי עזר קשים גם בשלב שלא נהיה מעונינים בהם עוד.

ג. יש למרוח את הפורמאט לאחר שיבש כליל בדאמר ורניש (Damar Varnish) כאשר הוא מונח על משטח ישר לחלוטין כדי למנוע יצירת טיפות או קוי נזילה. יש ליבש את הלוח היטב. במידה וסקיצת העזר נעשתה בגיר או בפחם רצוי להשתמש "בדאמר ורניש" מסוג ספריי.

הכנת תמיסת הביצה

הטמפרה בשלב העבודה בה מורכבת מאבקת טמפרה לבנה מומסת בתמיסת ביצה. תמיסת הביצה תוכן בדרך הבאה: יש להכניס את הביצה לתוך בקבוק, זאת נעשה על ידי קדיחת חור בראש הביצה וחור בתחתית הביצה. נניח את הביצה על פי הבקבוק כך שהחור התחתון בביצה יחפוף לפי הבקבוק, ועל ידי נשיפה בחור העליון של הביצה היא תצא לתוך הבקבוק. כעת יש לנער היטב את הביצה ולהוסיף ככמות הביצה דאמר ורניש, ובכמות המצטברת של השניים יש להוסיף מים. כלומר התמיסה מורכבת מ-1/4 ביצה, 1/4 דאמר ורניש ו-1/2 מים.

הכנת הטמפרה

לוקחים אבקת טמפרה לבנה מוסיפים לה תמיסת ביצה, ומערבבים היטב על ידי כף עירוב שטוחה על גבי לוח זכוכית נקי עד שתוצר עיסה סמיכה חלקה לחלוטין ונקיה מכל פרורי טמפרה שלא נתערבבו. את הטמפרה יש להכניס לתוך כלי קטן סגור הרמטית אשר בבסיסו מניחים פיסת בד או ספוג לחים כדי למנוע יבוש הטמפרה.

הכנת המידיום

המידיום זוהי הלכה שאליה מוסיפים את צבע השמן ליצירת הגלזורות. המידיום מורכב מ-¼ לינסיד-סטנד אויל (Stand Oil) ¼ דאמר ורניש ו־½ טרפנטין מזוקק. יש להקפיד על דיוק הכמויות לערבב היטב את התמיסה המתקבלת.

בהכנת המידיום שיטות נוספות שפותחו על ידי ציירים אחרים באסכולת הריאליזם הפנטסטי, למשל למדן (Lamdan) אשר משתמש במידיום שלו ב־¾ טרפנטין ו-¼ לינסיד אויל בלבד ; לעובדה זאת חשיבות לגבי מידת הברק של הגלזורה.

שיטת העבודה

העקרון הוא ציור בטמפרה הלבנה כך שכל מה שהנך מעונין כי יהיה בהיר יהיה לבן בטמפרה בדרגות השונות של האור וצל, כאשר הצללים הכהים ביותר הם מעט בהירים יותר ממשטח הגראונד. למעשה זהו ציור במהופך למה שמקובל, ודומה בבניתו לאופן עשית חיתוך עץ למשל. בניגוד לרישום קונבנציונאלי שבו הנך רושם את המיתארים ומכהה צללים בטכניקה זו הנך מצייר את האור, והגראונד משמש במידה מסוימת כצל.

לפני שנעשית הצביעה בטמפרה ללבנה, חייב השטח המצוייר להיות מרוח בשכבה דקה ודביקה של מידיום. המטרה בכך היא לגרום להתדבקות הטמפרה ותמיסת הביצה ללוח, כך שהתיבשותם ביחד תמנע את פיצוצם בעתיד.

כל שטח הציור חייב להיות מכוסה בדרגות השונות של צבע הטמפרה כי השיטה קובעת כי אין צבע בטבע שאין בו לבן באיזו צורה שהיא, ההבדל הוא תמיד רק בכמות.

לאחר שמשטח הטמפרה הראשונה יבש לגמרי, ובדרך כלל היבוש הוא מהיר, היות והטמפרה מדוללת במים, אפשר לגשת לגלזורה הראשונה שחייבת להיות בכל מקרה בגוון חם, רצוי אוקר. את הצבע מערבבים בכלי נוסף עם מידיום כך שתווצר תערובת צבעונית שקופה. במכחול רחב ורך יש למרוח את הגלזורה על פני הציור הטמפרה הלבנה כך שהגלזורה תהיה שווה ואחידה על פני הציור. במקומות שנראה כי היא עבה מדי יש להסיר את העודף.

כעת כל הציור קיבל גוון אחיד של הגלזורה, זהו סיומו של השלב הראשון. מיד לאחר מכן כל עוד הגלזורה לחה ודביקה יש להמשיך בטמפרה הלבנה ולצייר מחדש את האור הנובע מתוך הגלזורה הראשונה. במקרה והגלזורה יבשה יש להרטיב מחדש את הלוח במידיום, כמו בשלב הראשון ולצייר בטמפרה הלבנה את השכבה השנייה.

לאחר יבוש מושלם אפשר להניח גלזורה נוספת ולהמשיך בטמפרה לבנה וגלזורה נוספת וכן הלאה עד להשלמת הציור.

בשכבת הגלזורה האחרונה יכול האור הסופי להיות מצוייר הן על ידי טמפרה והן על ידי צבע שמן לבן. לאחר תקופת יבוש ארוכה של מספר חודשים אפשר למרוח את הציור בשכבת ורניש סופי (Schlussfirnis) מבריק או מאט אשר יעניק לציור את הברק או חוסר הברק האחיד, וכן ימנע גרודם של הגלזורות העדינות על ידי תקלות בלתי צפויות.

טכניקה זו מטיבעה שהיא מתחבבת על העוסקים בריאליזם, סוראליזם לזרמיו ולאחרונה על ההיפר ריאליסטים, היות ובעזרתה אפשר להגיע לדיוק צורני של האוביקט על ידי יצירת אפקטים מעולים של אור וצל. אולם יש בה פתח עצום לאפשרויות שונות בכל תחום למשל עבודותיו של קנופלי הצעיר משוויץ

(Knopeli) בתחום האבסטרקט הקוביסטי. טכניקה זו עשויה להתאים אפילו לעבודות משטח בתחום המינימליזם שלא להזכיר כל תחום אחר שכן השקיפות הציבעונית הנוצרת והחפיפה בין גלזורה לגלזורה יוצרת ים של אין סוף אפשרות ופתרונות ציבעוניים.