הצייר שלי עיוור

לא שהוא לא רואה

הוא דווקא כן מבחין בבואות המציאות הבתים העצים הציפורים

הבקרים העננים ואפילו אנשים

כל הגלוי לעין כמו כולם הוא רואה

הצייר שלי מתייסר בכשלונו לראות את הסמוי מן העין

החמקמק זה שרק ציירים אמורים לראות

והזמן אוזל והוודאות פוחתת

ומדבר הבד הלבן ממאן להענות לרצונו

לצייר שלי היו ששה צבעים דהויים ושומניים מפרפין זול הקשו

עליו להפיק מהם מראות מרוממי רוח תחת כל מאבקיו וזיעת

אפו

לא עלה הדבר בידו

על ניירות חומים שנתלשו משקי מלט של חברת נשר הוא היה

מצייר

מראות דומים באותה קומפוזציה באותם צבעם שוב ושוב

אותו אוהל בדואי שחור במרכז הנייר לימינו שלשיית גברים

וילד סביב מדורה בין גחליה פנג׳אן קפה משמאלם שני גמלים

אחד עומד השני קורע כדרך הגמלים ומאחורי כל זה כמה עצי

ברוש כמה גבעות ירוקות ושמיים באותו כחול

לשוא הוא ניסה לתת למחזה נראות ריאלסטית משכנעת

ומעולם לא ידע אם זה כשלונו לצייר או מגבלות החומרים

ותמיד היה התסכול והכאב על חסרונו הטראגי של הלבן

והעדרותם של הכחולים הפרוסי והקובלט והירוקים האזמרגד

והורדיאן והאדומים הורמליון והמגנטה וכמה היה קשה בלי

האוקר והסיינה

לצייר שלי גם לא היתה נפש תאומה לא עין מאומנת להוסיף

מבט ולא יד מכוונת לתקן ולהדריך איש לא התפעל ממעשה

ידיו מפרי געגועיו מרחשי לבו ממאציו לברוא עולם מקביל

לשלהם ולשלו

הצייר שלי אהב לצייר התעקש לצייר

כמו אחוז דיבוק

הוא שקע לתוך הקסם הממכר וברא עולמות ומראות בציורים

כמה מפרי עמלו הוא העניק ליקרים ללבו דודותיו דודיו חבריו

ואפילו לחברה לספסל הלימודים חפץ בהכרה מתגעגע

לתשומת לבם

הוא מסגר אותם בלייסטים דקים משאריות הנגריה הקטנה

בשכונה וקיווה שהם יתלו אותם על הקירות השוממים בסלונים

הקטנים שלהם

איש מהם לא תלה אותן ואיש לא שמר אות†ן

הילדה מהבית ספר אף החזירה לו את הציור ואמרה שאביה

מבקש למחוק את הצלוב שעל הקיר

הוא מחק

גם היא לא שמרה

הצייר שלי יצא את כפרו לישוב היהודי הסמוך שם הכיר אנשים

כמוהו ואנשים שמדברים על ציורים ומבוגרים שמלמדים את

תורת הציור

איך להשתמש במגוון הצבעים ואיך לאחוז במכחול ולהפוך

אותו ליד שלישית

ושם בפעם הראשונה אחז בספר עב כרס של אמן בשם

רמברנדט ואחר של רפאל וונגוך ומטיס וגויה ורובינס ועוד אחד

של רותקו הרבה בעלי סוד שהפליאו לברוא מראות ועולמות

קסומים

הוא קרא סיפור חייהם והיה חולם אותם בלילה מדמיין אותם

בעולמם עתים אף היה מחליף איתם דבר מה אודות הצורות

והצבעים

אחד מהם זה ששמו מארק רותקו לחש לו מעבר לזוג משקפיו

שיום אחד

(יום אחד גם אתה תגיע) הוא אמר

במלים האלה ממש

הצייר שלי גולה בעיר הגדולה משוטט בין עולמות בודד

בעוורונו

שואל נחמה בבדים דחוסים בריק

הלבן

המסנוור