שני רוכבים על גבי אופנועים מקבלים את פני הנכנס בשער בית היציקה הברלינאי של הרמן נוח.

שתי הדמויות וכן האופנועים הם כה ריאליסטים עד כי לרגע ארוך אתה עומד לפניהם והרגשה בלבך שהנה יתעוררו, יעוררו את אופנועיהם ויזנקו קדימה. אלא שהם עומדים במקומם כבר שנים וליתר דיוק, מאז ימיו של היטלר שהזמינם אצל פסל גרמני כדי להציבם בשער האיצטדיון האולימפי שבו נהג לשאת את נאומיו.

בתקופת המלחמה היה בית היציקה מגויס לצרכיו של הרייך השלישי ועסק בעיקר ביציקת מדליות ופסלים שהתאימו לרוחו של המשטר הנאצי.

שתי דמויות הרוכבים היו מגיעות בוודאי אל שעריו של האיצטדיון האולימפי, אלמלא התמוטט השלטון הנאצי בטרם הגיעו אל יעדם. בית היציקה עצמו נפגע פגיעה ישירה על ידי פצצה ונהרס כמעט כולו, אך צמד האופנועיסטים לא ניזוק כלל.

בית היציקה של הרמן נוח החל לשקם עצמו, אך כאן נכנסו הרוסים לתמונה, השתלטו על המקום והתחילו לפרק את הציוד שבו. חלק מן הציוד כבר הגיע למוסקבה כאשר ניתנה ההוראה להחזיר את הנלקח. בית היציקה חזר, איפוא, לפעילות אם כי עיקר העבודה שועבדה ליציקת אנדרטאות רוסיות.

עם חלוקת ברלין נשאר בית היציקה בשטחה המערבי של העיר ושוב צצה ועלתה בעיית צמד רוכבי האופנועים. הממשל החדש לא רצה בהם ודחה כל קשר עם פסלים שנוצרו על ידי אמנים "מגויסים" בתקופת השלטון הנאצי. יום אחד ביקר בבית היציקה אספן אמריקני נודע, האוסף פריטים מתקופת הנאצים וביקש לקנות את שני הפסלים, אך מנהל בית היציקה שהוא נכדו של מייסד בית היציקה ונקרא לכן – הרמן נוח השלישי – סירב למכרם בטענה שהשלטון הנאצי כבר שילם עבורם ולכן אינו יכול למכור אותם שוב. וכך נשארו במקומם, ניצבים בגדלם הטבעי בשער בית היציקה.

אגב, בשעת בקורי בתערוכת ה"דוקומנטה" האחרונה בקאסל, נזכרתי באותו צמד רוכבים מברונזה ולא יכולתי אלא להשתומם עד כמה מתאימים היו בריאליזם הדקדנטי שלהם לעמוד לצד העבודות "החדשניות" שהוצגו ב"דוקומנטה".

זה שלושה דורות יוצק בית היציקה של הרמן נוח את עבודותיהם של מיטב הפסלים ואת חותמת בית היציקה אפשר למצוא על פסלים רבים בעולם כולו. הנרי מור שמרבית פסליו הגדולים נעשים כאן אומר שזה בית היציקה הטוב ביותר בעולם. הוא נוסד ב־1897 והגיע היום לשיא שכלולו ואפשר לצקת בו פסלים בכל גודל ובכל צורה ותהיה המסובכת ביותר. בבית יציקה זה יצקו פסלים כמו ברלך, קולבה וקטנו קולביץ. במרתף בית היציקה תוכלו למצוא גם היום, ממוספרים ומסודרים בדייקנות, תבניות אוריגינליות של פסלי קולביץ, ברלך ומור ואפילו אחדים מפסליו הראשונים של תומרקין שלדברי הרמן נוח, היה מן הראשונים שהביאו פסול מופשט לבית היציקה שנהג עד אז לצקת בעיקר פסלים פיגורטיביים. היום יוצקים אצל הרמן נוח פסלים כמו הייליגר, נוגוצ'י ומור. בבקורי האחרון בברלין נזדמן לי לעבוד כשנה בבית היציקה לרגל ביצוע פסל גדול שהוזמן אצלי עבור העיר. במשך תקופה זו עלה בידי לעקוב מקרוב אחר תהליך היווצרותו של אחד מפסלי הנרי מור. המדובר בפסל בעל שלושת החלקים הניצב היום במוזיאון ישראל.

הדגם בגבס שהגיע לבית היציקה, היה בגודל של 10-15 ס"מ ואליו היה מצורף תרשים וקנה המדה הרצויים להנרי מור.

הפסל הוגדל בחומר הקלקר וצופה בגבס כדי לקבל את הטכסטורה המדויקת המופיעה בדגם המקורי. מן הדגם המוגדל נלקחו תבניות במספר גדול אשר חולקו ומוספרו. מתבניות הגבס האלה יצקו את הברונזה ביציקת חול. לאחר מכן התחילה מלאכת שבוץ החלקים ותפירתם על ידי ריתוך. הייתה זו עבודה מסובכת שדרשה דיוק מושלם.

התהליך נמשך כחצי שנה ולאחר שהתפרים לוטשו הגיע הנרי מור למקום. הוא בדק את הפסל בקפדנות, הצביע על נקודות אחדות הדורשות ליטוש נוסף וכן הסביר מה היא הפטינה (הגוון) שהוא רוצה בשביל פסלו. אגב, בית היציקה מעסיק אדם מיוחד, מומחה לפטינה והוא היחידי בבית היציקה היודע את סודות גווני הברונזה ודרך השגתם.

שאלתי את הנרי מור אם אין זה חשוב לו לעשות את עבודות הסיום על הפסל בעצמו. על כך ענה לי שהוא סומך על בית היציקה שיבצע בדיוק את אשר תכנן בדגם המקורי הקטן.

מסתבר שכך מתבצעים רבים מפסליו הגדולים של הנרי מור. הוא נפרד מהם בעודם דגמי גבס קטנים ורואה אותם שוב רק לאחר שהוצבו כבר מוכנים ומושלמים בגנים ובמוזיאונים.

אחת המשימות המסובכות ביותר שלקח על עצמו היציקה של הרמן נוח מאז היווסדו, היה תיקון ושחזור פסל המרכבה המפורסם הניצב מעל שער בראנדנבורג בברלין.

הפסל נפגע בהפצצות על ברלין וחלקים רבים ממנו הושמדו כליל. לאחר דיונים ממושכים הסכימו שלטונות מזרח ברלין לתיקון הפסל בתנאי שיוצב כשפני הסוסים והמרכבה לעבר ברלין המזרחית. פסל המרכבה המקורי נוצר על ידי הפסל גוטפריד שדו, ונעשה בשיטה רקוע (לחיצת) נחושת, שיטה שהייתה פעם פופולארית. על פי שיטה זו נבנתה קונסטרוקציה מדויקת, אליה הוצמדו חלקי נחושת בעובי של 2-3 מ"מ אשר רוקעו ונלחצו לפי תבניות ורק לאחר מכן הותאמו והוצמדו לקונסטרוקציה. עבודת שיחזור מסובכת ציפתה למתקני פסל המרכבה אלא שלעזרתם בא גילוי שהתגלה במחלקה מיוחדת של המוזיאון העירוני. התברר שב-1941 עוד בטרם נהרס הפסל נעשה העתק מדויק שלו בגבס על פי הזמנת אותה מחלקה שתפקידה היה לשמור על תבניות של פסלים בעלי חשיבות לעיר.

על פי תבנית זו התחילה עבודת השיחזור. הוחלט לעשות שיחזור מדויק עד כדי כך שאפילו שיטת הרקוע שוחזרה בדייקנות. לצורך זה נבנו קונסטרוקציות ענקיות של פלדה ופסלי הסוסים, המרכב והרוכבת שוחזרו בעבודת רקוע ולחיצה, ממש כמו שנעשה הפסל המקורי. אולי תקבלו מושג על גודל העבודה הזאת אם אומר לכם שמשקלו הכולל של הפסל מגיע ל־3300 ק"ג.

תורת יציקת הברונזה איננה חדשה. כבר לפני אלפי שנים יצקו ברונזה בארם נהריים. אך בימינו הולכת שיטה זו ונעלמת. בית היציקה של הרמן נוח הוא אחד המוהיקנים האחרונים בשטח זה ההולך ומצטמצם. לכן, אם תזדמנו לברלין, אל תחמיצו ביקור במקום מעניין זה.