זרעיו של יום העיון "אופוזיציה" נטועים בסערה שעוררה התערוכה "איווט" שהוצגה בגלריית המדרשה בתל אביב בשלהי שנת 2010. (אוצרת: דורית לויטה).
התערוכה, שקשה להגן על איכותה, על עומק טענתה או שאפתנותה האמנותית והפוליטית, יצרה סערה תקשורתית גדולה ועוררה את זעמם של מוסדות השלטון ובראשם משרד החינוך, שהמדרשה לאמנות פועלת תחת חסותו ובמימונו.
הפולמוס המתלהם סביב התערוכה כלל לא רק מכתבי נאצה, ולא רק פנייה ליועץ המשפטי לממשלה על ידי ארגוני ימין קיצוניים לחקירת הנושא, אלא גם תביעה חד משמעית ממשרד החינוך לסגירת התערוכה, לצד רמיזות ברורות לסנקציות ועצירת תקציבים למכללה שהמדרשה היא חלק ממנה.
המהלך הזה הצטרף למה שהיה באותם ימים חשש, הפך במהרה לעובדה קיימת, וכיום הוא כבר הנחת יסוד . ההתערבות הגסה של המדינה בפעילות האקדמיה, תוך פגיעה בחופש האקדמי, חופש האמנות וחופש הביטוי. התערבות שמשמעה השלטה של פיקוח וצנזורה על אוניברסיטאות, מכללות ומוסדות חינוך אחרים.
גם כאן, מה שהובע כחשש עתידי, קונה לו כבר היום מקום של תיאור מצב מדכדך - קיומה של צנזורה עצמית, צנזורה מרצון, בקרב המוסדות הכפופים למימון ופיקוח ממשלתי. באותם ימים סוערים כשהגנו בעיקשות על התערוכה, הוולגרית והשטחית אמנם, אך הנחרצת באמונתה בלגיטימיות קיומה, פגשנו לצד הכוחות האלימים והמאיימים מחוץ את המטריד מכול – הלחצים מבית. באחד מדיוני החירום התוקפניים והאדנותיים שהתקיימו במכללה האקדמית בית ברל בעניין התערוכה, נשמע המשפט שהפך לטריגר לעיצוב נושא העל שבו עסקנו השנה - "התנגדות", ובהמשך לשמו ונושאו של יום העיון הזה - אופוזיציה.
אחד הפרופסורים הבכירים והראויים במכללה, היסטוריון מבריק ורב זכויות, הטיח בנו את המשפט: "באמנות אפשר אנרכיה – בחינוך לא."
שאלה מעניינת, ובהחלט שווה בירור, במיוחד עבור מוסד כמו המדרשה, שכל מהותו היא חיכוך והתכה של האמנות בחינוך ושל החינוך באמנות. באותו השבוע החלטנו שיום העיון השנתי יעסוק במושג אנרכיה וייקרא כך. תכננתי לטעון בו כי הסירוב לכל צו וחוק הוא שאלה אימננטית לטריטוריה העוסקת בחינוך; ושהאנרכיזם, כמו כל עמדה פוליטית בעולם, הוא כר פורה ורלוונטי לקיום דיון רציני במושג חינוך.
יום העיון שלפנינו התעצב על רקע האירועים האלו ולאור השאלה על חיכוך יסודות כמו התנגדות, חירות מחשבה ופעולה, עצמאות וריבונות מחשבתית עם גבולות המותר והאסור, עם המושגים חינוך אמנות, תרבות, ואזרחות.
הוא נבנה מתוך תחושה שאל כוחות היצירה יש לרתום את כוחות ההתנגדות, ושאת עוצמת הספק העצמי, הפירוק והאופוזיציות הפנימיות יש לרתום למגננה מפני - והתקפה על - הכוחות הקמים להחריב את החירות, התרבות והדמוקרטיה בישראל.
מאוחר יותר הבנו, למרות האפיל הכרוך במושגים אנרכיה ואנרכיזם, שהם מהווים מודל אחד בלבד של התנגדות, ומופעיו של המושג "התנגדות" רחבים ופוערים גם אופני פעולה ומחשבה שאין להם דבר עם האנרכיזם. הכותרת "התנגדות" נבחרה לעמוד בראש יום העיון – כשהיא מזמנת את שדות השיח ושלל המופעים התרבותיים והפוליטים של כוח ההתנגדות, תרבות ההתנגדות, מסורת התנגדות וההפיכה לנגד.
ההסטה ה"לשונית מושגית" הזו מאנרכיזם להתנגדות העבירה את הדיון מהסירוב להנחות יסוד לעמידה אופוזיציונית מול הנחות כאלו.
(......)
נובמבר 2010
