top of page

היפה משמעו טוב ונצחי חשבו היוונים ואפלטון סבר כי היפה הוא המשמח הנקלט בעזרת חושי הראיה והשמע וכי בהתגלמותו הטהורה הוא האמת בכבודה ובעצמה. נפש שיודעת את היפה יש בה כמיהה להיולי והיא יודעת מהי אהבה וחכמה מהי.


אולי משום כך נפשינו כבני אדם יוצאת לקראת היפה באשר הוא על מה שהוא מייצג ומה שהוא מעורר ברבדים העמוקים ביותר של ההוויה.


לכידת היפה על גווניו וצורותיו הינו מעשה אמנות.


ומאחורי כל האידיאולוגיות ותפיסות העולם האמנותיות זוהי תשוקתו הבלתי מוסברת של האמן. באהבה אובססיבית שב הצייר פעם אחר פעם ומורח את צבעיו על הבד הריק, מטביע את הצורות הלכודות בתודעתו ויוצר את התמונה פעם ועוד פעם לאורך ימים ועד קץ ימיו כאילו ומעולם לא השיקה דרכו לאשר חיפשה וחפצה נפשו.


כך גם ענת סטרול, אמנית רוחנית המצדדת בהיבט המיסטי של היצירה. נשענת ושואבת ממסורות ציור רבות ומגוונות, מנסה שוב ושוב בחזרה סיזיפית ללכוד את האידאה.

בצורה סדורה, נהירה ופולחנית משהו, בתוך מסגרות ופורמטים קבועים ונשנים בצורות וצבעים ריטואלים, כאילו שאובים מעולמם החזותי של אבות קדמונים יהודים, אבוריגי'נים, הודים, בודהיסטים מוסלמים וגם עכשוויים יוצרת ענת עולם ויזואלי מורכב ואניגמטי.


ביודעה את רזי השפה הפלסטית באופן מפוקח היא מעמתת את העממי והפולקלוריסטי עם הציור המושגי המופשט והגיאומטרי המודרני את היפה והאיזוטרי עם המסודר והנשנה.


איקונה חילונית זו מעגנת בתוכה מסורות ציור מערביים ומזרחיים כאחד.

תורת האוניברסאליות ההומנית מתגבשת בעבודתה והעולם הופך ביודעין לכפר גדול שידה מרשה ומשגת ציטוט וניכוס מתרבויות האדם באשר הוא.

עולמה הפרטי של ענת זולג אל - וזולגים אליו כל העולמות.

תמונתה היפה מענגת בדואליות רבת פנים בצבע וצורה.

רבוע בתוך רבוע בתוך רבוע או עולם פרוץ ללא סייגים וגבולות, סמיכות של אדומים וירוקים כחולים וכתומים ושניהם יחדיו. אלמנטים תבליטיים ואחרים. מעורפלים ומתפוגגים בתוך מסכי הצבע והעולם על פי דרכה מושתת על ניגודיות, לא החדגונית הפשוטה אלא רבת הפנים המכילה בתוכה את ארבעת הקטבים.


עבודות שבחזותן ובתוכנן שואלות מעבר לקורי היופי שאלות אודות זהות אישית/נשית ולאומית. אודות תרבות מקומית ובין לאומית אודות דתיות ופולחן אודות זכרון אישי וזכרון קיבוצי.


גם דימוייה הפיגורטיבים והקישוטיים נושאים את אותה דואליות חידתית.

הצלמיות הנראות מזה כבר בזהות נשית הופכות במקומות אחרים לכלליות יותר ומפעם לפעם אפשר לראותן כאטלסים נושאי כדור הארץ.

דימוי החמסה של המזל נראה במקרים מסוימים כעין סנה בוער או הטבעת כף יד של נוכח נעדר כועס או נשבר.

אפילו דימויי האורנמנטיקה לעתים מסתלסלים בנגינה מזרחית מוסלמית ועתים אחרות כמגזרות מטיסיות חסרות פשרה.


כל אלה הופכים את הציורים הקטנים האלה לאוביקטים פולחניים למקדש האמנות החילוני. מקדש נעדר אלספציפי אך גדוש בלחשושים, במסתורין וביופי גנוז וחמקמק.

מקדש האמנות החילוני?!

סוג הטקסט

טקסט תערוכה

מקור

קטלוג תערוכת ענת סטרול "אין סוף סיפורים על אדם - ציורים" (אוצר: מאיר אהרונסון), המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן

נכתב ב

שנה

2005

תאריך

שפת מקור

עברית

תרגום

באדיבות

זכויות

מוגש ברשות פרסום

הערות