המכון האורבנולוגי ע"ש דני שרון שבחיפה נפתח לציבור הרחב לפני כ-3 שנים, במחאה נגד "הפצעים האגרסיביים" שנעשו בנוף ובסביבה עפ"י השיטה ה"ספסרית" וללא כל תכנון או חשיבה לעתיד. עבודת המכון מבוססת על מחקרים בתחום של כ־600 נושאים הכוללים את תהליכי החיים של האדם ושילובו בסביבה – עם היוולדו ועד לפטירתו. במכון ספריה עשירה הפתוחה לסטודנטים ולקהל ואשר נושאיה הם העיר, תכנונה והסביבה. קיים כמו כן אגף העוסק באופן ספציפי בערים השונות שבעולם והנמצא בקשר הדוק עם כל עיר ועיר בעולם (כ־2000 ערים). אגף אחר מתייחס ל"התנהגות" ''Behavior", ליתר דיוק לתהליכים השונים המקשרים בין הגורמים השונים הפועלים בתוך העיר.

המטרה העיקרית היא לשבור את המונופוליזם של הארכיטקטורה כגורם אחיד וטוטאליטרי ולשלבו בתוך מכלול אחד שיהווה מוקד ומרכז דינאמי, הומאני ובלתי מנוכר.

ראייתו הסובייקטיבית של האמן את סביבתו מאז ומתמיד הוא אחד הפרטים החשובים שעליהם מסתמכים המחקרים; והכוונה לסביבה מאיימת, ידידותית, פתוחה או סגורה וכד'. ואם נתייחס לאותם אמנים העוסקים כיום ישירות בבעיות הסביבה (ר' "ציור ופיסול" מס' 5) הרי שאפשר לראות את עבודת המכון כהמשך או תשובה ישירה להתייחסותם אל הסביבה ואל תפקיד האמן בתוכה. בשיחה מסביר ד"ר שרון את גישתו לאספקטים מסויימים הנוגעים לשאלות הסביבה:

שאלה: מה ניתן ללמוד מהראיה ה"סובייקטיבית" של האמן?

תשובה: הגישה הסובייקטיבית מובילה ל"סטרוקטורפרינציפ" של הצייר והפסל, המשורר או הסופר. מתייחסים תחילה לתמונה ואחר כך לעיקרון המבנה, שהוא הצד האבסולוטי. בסביבה ישנם תנאים אבסולוטים או תנאים אובייקטיבים וסובייקטיבים ועלינו לשקול ולהכיר את ההשפעות, האחד על השני ; ואת האדם כמרכז החי במשטח מסויים. משטח זה מחולק לתחומים שונים; כלכלה, גיאוגרפיה, עיצוב סביבתי ועיצוב ביולוגי על כל גורמיו. אמנות אינה נחשבת במקרה זה למדע מכיון שהיא מתייחסת לשאלה הסובייקטיבית של ראיית האמן את הסביבה והחיים. ואילו מדע עוסק באיך בונים דבר מה שהוא מוגדר ובעל חוקיות מסויימת והנוטה יותר למתמטיקה.

שאלה: האמנים העוסקים כיום בבעיות הסביבה אינם למעשה מנסים להשתלב בסביבה או להזדהות איתה, כי אם להביא לתודעת הכלל את הגורמים העגומים ואת הבעיות החברתיות אשר בדרך כלל משתדלים להעלים מהם עין... כגון בעיות העוני, החברה השולית, גזענות ופוליטיקה – המוטיבציות כאן די מוגדרות!

תשובה: יש, היו ויהיו אמנים בעלי גישות שונות ; היו אמנים אשר עשו פסלים עבור שליטים עריצים ורוצחים והיו אמנים אשר השתתפו במהפכות ועל כן אי אפשר להתייחס למושג באופן פשטני ולאמר שאמנים הם כאלה וכאלה. בעת העתיקה הקימו פסלים עבור האלים ובזמן אחר עסקו אפילו בבעיות סוציאליות. הצייר הגרמני צילה צייר על נושא הדיור; דיקנס התייחס לבעיות העוני, כמו הכלכלן והפילוסוף אנגלס ויחד הם ניסו להביא לשינויים חברתיים מרחיקי לכת. אני מאד מעריך אמן בעל גישה אנושית מכיוון שבחברה שלנו שהיא בעיקרה פונקציונאלית הוא תורם לכך שיהיה שיתוף בין אדם לאדם והפילוסופיה שלי בכלל עוסקת בסולידריות בין בני-אדם וסביבתו. אעפ"י כן אני נזהר מדמאגוגים גדולים החושבים שבדיבורים ישיגו דבר מה ; יש להפריד באופן מוחלט בין הדברנים ובין בעלי התפישה הסוציאלית האותנטית!

בימינו הובילה התפתחות הטכנולוגיה לתחומי התמחות מוגדרים ויצא שמומחה אחד לא מבין את השני; הסוציולוג את הגיאוגרף; הגיאוגרף את הארכיטקט, הארכיטקט את הצייר והצייר את הגיאולוג וכד' וכד'. מכאן הדזינטגרציה של הסביבה ושל החברה ושל המדע. עלינו להבין תחילה את התופעות השליליות המובילות לניכור בחברה ומכאן והלאה להזרים גישה נגדית, אנטיתיזה ו"אנטי-טרנד" אשר תביא לנקודות מפגש וגשרים בין כל החברות ובין התופעות של החברה ושל הסביבה.

שאלה: מהן אותן נקודות מפגש?

תשובה: לדוגמא כדי להביא את העם לאמן חייב האמן להיות במרכז, במוקד התעניינות ולאו דוקא במרכז עירוני; הכוונה כאן לנקודת מפגש. היום מבוססת החברה על הניכור בין התחומים והמרכזים – מרכז הקניות מופרד ממרכז התחבורה או הבידור ניכור זה מביא לבידוד הפונקציות. אני בעד מפגשים טופוגראפיים ומפגשים פונקציונאלים ורוחניים ושם על הצייר להיות במרכז, הן כאיש והן בזכות יצירתו. חשוב לתת לו מקום תצוגה הולם במקומות המושכים קהל וכאן אנו חוזרים לערך האבסולוטי לעומת הרלטיבי; ערך אבסולוטי מאבד את ערכו במידה ואינו מובא לתודעת הכלל.

שאלה: כיצד מנסה או מצליח המכון להיות נקודת מפגש ולהביא נושאים לתודעת הציבור?

תשובה: המכון פתוח יום־יום לתלמידים, סטודנטים ולקהל הרחב, מקיימים מפגשים והרצאות עם ציבור העוסק בתחומים שונים: ארכיטקטורה, סוציולוגיה, כלכלה וכד'; מכינים תערוכות והסברים. לדוגמא עסקנו בניסוח המושג "סגנון" ונגענו באותם אספקטים של סגנון "ידידותי" או "מנוכר"; מהו סגנון אנושי המתייחס לאדם ואיזה סגנון דוחה פעולה אנושית כגון ישיבה, מנוחה או אפילו התבוננות. השווינו את השיטה המודרנית לעומת הקלאסית; את השיטה המזמינה ואת השיטה הדוחה!

עסקנו בבעיות של מיקום – מיקום נכון ומוטעה ומדוע המיקום הוא בעל משמעות מרכזית; לדוגמא שני הפסלים שעל הדרך בין ת"א לחיפה – יתכן וערכם האבסולוטי גבוה אולם אין להם ערך רלטיבי מכיוון שעוברים דרכם מבלי שאיש יבחין בהם; ואם כבר מסתכלים מבחינים במידת ההזנחה הנובעת מאותה סיבה! ועוד המוזיאון הימי בחיפה שהוא נכס יקר אבל בלתי מוכר בגלל מיקומו הגרוע – לעומת כנסיות נוטר-דם וקלן שהן בעלות השפעה יומיומית על העוברים ושבים ועל העיר בכלל – מיקומם הוא מרכזי וסביבם מוקדי חיים חיוניים ורוחניים! נושא הארכיטקטורה והאמנות הם רק חלק מתחומי ההתמחות מכיוון שלא מדובר כאן בנקודות ראייה שהן תמיד יחסיות, אלא בסיבות ובתוצאות – דבר מה הוא יפה אבל סטרילי – ז"א לא מדובר כאן בענין אבסולוטי לחלוטין ;

המכון מהווה מרכז פעילות דינאמי והפתוח להצעות ולפעילויות מעשיות. נראה שעדיין המכון דומה למעבדה המכינה תכניות. בידי המשתתף להוציאן מן החשיכה למאור!