ההדפס הצילומי (פוטו-פרינט) הנו חלק קטן ממדע רחב ביותר של פוטו-כימיה. ננסה לגעת כאן בכמה בעיות המעסיקות את אמן הגרפיקה בסטודיו שלו.

רגישות האור, מהווה למעשה את הבסיס להדפס הצילומי. רגישות האור של אמולסיה ביכרומט (Bichromate) נמצאת עדיין בשימוש היום. מעט מאד ידוע על הסיבה המשפיעה על רגישות האור של אמולסיה אורגאנית, כמו פוטופולימרים וחלבונים אחרים.

סנפלדר (Senefelder) ממציא הליטוגרפיה, הגדיר את תגליתו כתהליך כימי המבוסס על התופעה ששמן ומים אינם נמהלים זה בזה. ההתפתחות החשובה ביותר מאז תגליתו של סנפלדר היתה פיתוח הפוטוליטוגרפיה, השימוש בנגטיב או בפוזוטיב וחומרים רגישים לאור, כדי ליצור חומר הניתן להדפסה.

בשיטת החלבונים המקובלת בפוטוליטוגרפיה משתמשים בביכרומט הרגיש לאור, ובקולואיד (Colloid). הקולואיד הוא חומר בעל פרודה אורגנית גדולה, היוצר רבד (Film) אחיד. השמוש בקולואיד נובע בגלל תכונתו להתמוסס במים. עם ערבובו בביכרומט, ומריחת התמיסה על אבן או פלטה, וחשיפה לאור דרך נגטיב או פוזוטיב נעשות הפרודות, שנחשפו לאור, לעמידות בפני מים; אלו שלא נחשפו לאור, נשטפות במים בזמן תהליך הפיתוח. כתוצאה מכך, נקבע הדימוי המצולם על האבן או הפלטה. בעבר, השתמשו בחלבון או בקזאין כקולואיד בתהליכים הפוטוליטוגרפיים. לעומת זאת, גומי ארביקום הוא הקולואיד הנמצא בשימוש לצריבה עמוקה בסוגים מסויימים של פלטות.

מראשית המאה העשרים, החלו כימאים רבים להתחקות על תגובתה של אמולסיית הביכרומט, שהיא קולואיד ההופך בהשפעת האור לבלתי נמס במים. עד היום לא נקבעה נוסחה כימית מדויקת לתהליך זה, הנקבע על ידי קרינת האור.

קולואידי הקזאין, החלבון והגומי ארביקום הנם חומרים מורכבים מבחינה כימית ואי אפשר לקבוע להם נוסחה מדויקת. כשמוסיפים ביכרומט לאחת מתרכבות הקולואיד וחושפים את התמיסה לאור, משתנה רק חלק זעיר מהביכרומט. אנאליזה כימית הוכיחה שהחמצן בביכרומט נספג על ידי הקולואיד, והקולואיד התחמצן. במילים אחרות, חלק קטן של הביכרומט התמזג עם הקולואיד והתוצאה המתקבלת היא תמיסה שאיננה נמסה במים.

תגובה זו של ביכרומט + קולואיד באור, הופכת אותה להכרחית בתהליך הפוטוליטוגרפיה. למרות שהתליכים הכימיים של הקשייה על ידי האור אינם ברורים עדיין, נלמד את התהליך בעבודה מעשית תוך הצלחה להשתלט עליו וליצבו. לפנים, לא ידעו אמני הליטוגרפיה מה יותר את השינויים ולכן לא ידעו כיצד להימנע מהם; רוב הבעיות שנגרמו על ידי שינויים בלתי צפויים ברגישות האור של הציפויים היבשים על הפלטה, וכך קבלו ציפויים אלה דרגות קושי שונות באותה דרגה של חשיפת אור. להלן מפורטים שמונה שלבים עקריים בתהליך יצירת הדפס רשתית צילומי (Photo Silkscreen).

רצוי לציין שלכל טכניקה, כמו הליטוגרפיה, התחריט וכו', קיימת אמולסיה שעובדה לפי תכונתו של החומר ממנו בנויה הפלטה. לצורך דפוס הרשת עובדו מספר סוגים של אמולסיות הניתנות לצילום; כמה מהן נמרחות באופן ישיר על הרשת, וכמה מרוחות על פילם ואחר כך מועברות אל הרשת. אנו עוסקים בשיטה הזולה ביותר, והיא אמולסיה שנמרחת באופן ישיר על הרשת.

א. הרשת.

קיימים הבדלים בצורת העבודה בין רשת סינטטית לרשת ממשי אורגני. ברשת סינטטית: הצעד הראשון לאחר שמתחנו את הרשת על המסגרת, הוא ניקוי הרשת מחומרים זרים, כגון טביעות אצבעות, שמנים, פיח הנגרם מזיהום אויר, וכן מציפוי עמילני שנמרח על ידי היצרן בכדי לשמור על צורת האריג.

ניקוי הרשת נעשה על ידי כלומר (מלבין או אקונומיקה). יש להרטיב את הרשת משני צדיה במים, ולנגב בספוג טבול בכלור את כל הרשת, מלפנים ומאחור; רצוי להיעזר במברשת רכה יחסית ולהבריש היטב. לאחר מכן, יש לשטוף את הרשת במים בכדי להסיר את הכלור, וילבש את הרשת; אפשר להשתמש במאורר, כדי לזרז את התהליך.

רשת אורגנית אי אפשר, כמובן, לשטוף בכלור מאחר שהחומר החריף הורס את המשי, על כן יש להשתמש בהידרוגן פר אוקסיד. (Hydrogen Peroxide).

ב. הצעד הבא הוא תכנון העבודה, דהיינו, ידיעה ברורה של ההדפס המוגמר. כפי שפרטתי לעיל, בהקדמה לגבי אמולסיות לצילום, צריך להכין נגטיב או פוזיטיב, לפי הצורך, תוך כדי ידיעה שהחלקים השחורים לא יעבירו את האור, בעוד החלקים הלבנים – השקופים – יאפשרו לאור לעבור ועל ידי כך יגרמו להתקשות האמולסיה. הנגטיב או הפוזוטיב יכולים להיעשות בכמה צורות: האחת מהן, על ידי צילום הרישום המקורי על פילם בגודל של אחד לאחד, דהיינו, באותו גודל שנקבע על ידי האמן רצוי להדפס המוגמר. הנגטיב יופיע כנגטיב, משמע, המעבר הוא ישיר לחלוטין, שלא כמו בטכניקות ההדפס האחרות.

שיטת צילום זו היא היקרה שבכולן, אך אפשרויותיה גדולות בגלל אפשרות הצילום של תמונות או אלמנטים מורכבים מאד.

שיטה נוספת: רישום בטוש או בצבע על גבי לוח צלולואיד או על גבי נייר פרגמנט. שיטה זו ניתן לבצע בסטודיו, בעוד שאת השיטה הראשונה, הצילום, יש לבצע בסטודיו הכולל מעבדת צילום, או למסור את העבודה למעבדות מסחריות המטפלות בהכנות פלטות לדפוס. תמיד יש לזכור: הפוזיטיב הוא החלק המדפיס.

ג. מעתה ואילך תתבצע העבודה בחדר חשוך המואר במנורה של 15 וואט בלבד; האמולסיה, כל זמן שהיא רטובה, איננה רגישה לכמות קטנה זו של אור, אך יש להזהר מחשיפתה לאור חזק.

האמולסיה הצילומית בנויה משני מרכיבים, האחד הוא חומר חלבוני, קולואיד, והשני חומר רגיש לאור.

בצורה מסחרית באים חומרים אלה באריזות נפרדות, ויש לערבבם רק לפני העבודה ממש, ובכמות המספיקה לאותו יום. ערבוב החומרים יעשה כך:

מדוד חמישה חלקים של פולימר וחלק אחד של אמוניום ביכרומט (Ammonium Bichromate) הרגיש לאור, וערבב אותם בתנועות איטיות בכדי למנוע היווצרות בועות אויר. (כדאי לחזור ולציין שוב, שאמולסיה בנויה מקולואידים שונים; במקרה שלנו כאן, מפולימרים המעורבבים בבכירומט הרגיש לאור)

ד. הפוך את המסגרת על השולחן, כשהרשת מופנית כלפי מעלה, ושפוך את האמולסיה לאורך הצד הרחוק ממך. במגב אלומיניום, שארכו כאורך החלק הפנימי של המסגרת, משוך את האמולסיה בתנועה איטית ובלי הפסקה. ככל שציפוי האמולסיה יהיה דק יותר, הדיוק בפרטים שנוכל להשיג – יהיה גדול יותר.

מגב קטן מקרטון יכול לשמש בכדי לאסוף את שארית האמולסיה על הרשת. את הרשת יש להשאיר מאוזנת, ובצורה זאת ליבשה, ורצוי בחושך. אפשר לזרז את תהליך הייבוש במאורר, אך יש להמנע מאויר חם.

ה. מניחים את הפוזוטיב על שולחן אור, כשפניו כלפי מעלה, בדיוק באותה צורה של ההדפס המוגמר – להבדיל מליטוגרפיה, תחריט או חיתוך עץ. כעת יש להניח את המסגרת היבשה, כשהרשת מונחת על הפוזיטיב, תוך שימת לב שהפוזיטיב יהיה במרכז הרשת.

ו. יש ליצור מגע הדוק בין הפוזיטיב והאמולסיה. בבתי דפוס מסחריים נעשה הדבר על ידי יניקה (ואקום). בסטודיו, ניתן להשיג את המגע ההדוק בצורה פשוטה ביותר: יש להכניס ספוגית לפנים המסגרת, בדיוק בגודל המתאים לפנים המסגרת, ולהניח עליה לוח עץ לבוד בעובי של 18 מ"מ, ועליו משקל כבד.

ז. השלב הבא הוא החשיפה לאור. זמן החשיפה תלוי בגורמים רבים, אציין אחדים מהם: זמן החשיפה תלוי בחוזק האור, בצפיפות ברשת ובסוג החומר ממנו ארוגה הרשת. הממוצע לזמן החשיפה על שולחן אור עם מנורות אולטרה-ויולט, הוא בערך 4–5 דקות למשי טהור, דקה אחת לניילון, בערך 1.5–2 דקות לדקרון; ככל שהרשת צפופה יותר, זמן החשיפה קצר יותר.

ח. מיד לאחר כיבוי האור, יש לשטוף את המסגרת בקלות משני צידיה, במים בעלי טמפרטורה של החדר.

פעולה זו באה כדי להפסיק את פעולת ההקשיה של האמולסיה. לאחר פעולה זו, אפשר להדליק את האור ושוב לשטוף את הרשת מבחוץ, עד שכל הרישום, או החלקים הכהים שלא היו חשופים לאור, ישטפו במים. יש לסובב את המסגרת כמה פעמים ולשטוף באופן יסודי, כדי להוריד את שארית החומר הרגיש לאור, אחרת יווצר קרום דק, כמעט בלתי נראה לעין, אשר יחסום את מעבר הצבע בזמן ההדפסה; רצוי להזרים לחץ אויר כדי לייבש את הרשת ביעילות. בכדי להוריד את האמולסיה מן הרשת, במקרה שיש בדעת האמן להשתמש ברשת מחדש, יש להשרות הרשת בכלור למשך כרבע שעה, ולשטוף אותה במים חמים.