לכבוד שנת האשה הבינלאומית נערך ראיון עם האמנית מרי באורמייסטר, המבטא את הלבטים של אשה יוצרת בחיים ובאמנות מבחינת השוויון ב״שוק״ האמנותי הכלכלי הבינלאומי.

מרי באורמייסטר היתה מעורבת בשנות הששים בהפנינגס הראשונים בארצות הברית, עם אמנים כמו ראושנברג, קייג', לה-מונטה יינג ושטוקהאוזן (אשר לו גם נישאה מאוחר יותר וילדה לו שני ילדים). היא הגיעה בניו-יורק לשיא אמנותי/כלכלי ולפסגת השווקים הבינלאומיים לפי הקריטריונים האמריקאים, אשר אליו הגיעו מעט מאד נשים אמניות. זמן מה לאחר אותה הצלחה ״כלכלית״ נטשה מרי את ניו-יורק, עזבה את בימת האמנות על מנת לחיות בתוך היער הסבוך שבין קלן לדיסלדורף ושם נערך הראיון.

ההתייחסות לא תהיה ספציפית להבט האמנותי, כי אם לחיים, למחשבות של האמנית המהווים את אותו חלק מתהליך יצירתה אשר אינו נמדד על פי יצירה אחת, כי אם על פי מכלול עבודות שהן תפישת החיים וצורת החשיבה של האמנית. באורמייסטר מתייחסת לחיים, כאשה וכאמנית יוצרת כמכלול אחד. הוא אינו נראה היום בעייתי עבור אמניות, אולם אין לשכוח שנשים מסוגה של מרי באורמייסטר, במאבקן והתמדתן הן שסללו את הדרך לצעירות יותר, ותקריות שכיחות נוסח אספנים אשר החזירו עבודות משגילו שהן שייכות לאשה, הפכו היום לנדירות בשל העובדה שנשים אמניות נכנסו לאופנה האמנותית" בארצות הברית בפרט. עם זאת קיימים עדיין שרידים של ״מיילשוביניזם״ אפילו בתערוכה שנערכה בפאריס לכבוד שנת האשה הבינלאומית מטעם אונסקו. בקטלוג שלה הוכרז שעדיין מעטות הנשים האמניות החשובות בתחום האמנות הבינלאומי. (ועל כן גם לא הציגו כמעט נשים אמניות).

ראיון זה יבהיר מעט מהשקפותיה של האמנית ויסביר את הזהות בינה לבין יצירתה.

ש — לאחר שהגעת לשיא הקריירה שלך, לפסגה אליה מגיעות מעט נשים אמניות, הפסקת להתייחס לאמנות כאל גורם מרכזי בחייך. מסתבר שיש לך עתה גישה חדשה להגשמתך כיצד תסבירי את השינוי הפתאומי?

ת — לא עזבתי את האמנות. עזבתי אך ורק את ״סצינת״ האמנות – שתי תופעות אלה שונות זו מזו.

ש — למה את מתכוונת בנטישת הבימה האמנותית?

ת — בימה זו היא מה שנקרא העסקים שבשולי האמנות והקשורים במפיצים, במוזיאונים, באוצרים, בגלריות ובמבקרי האמנות. אף פעם לא נטשתי את היצירה האמנותית. אף פעם לא הפסקתי להיות ולרצות לעשות זאת. לא רציתי יותר להשתתף בבזבוז האנרגיה הדרושה למטרת הקידום.

ש — האם לדעתך אינך מאבדת את התדמית של האמן בעין הציבורית?

ת — אין זה משנה, אני מאבדת משהו מהתדמית החיצונית, אבל אני מסוגלת לעשות עבודה הרבה יותר טובה. אני נסוגותי מזאת מכיוון שהבנתי שאיני מנותקת מספיק בכדי לא להיות מוטרדת.

ש — כלומר גם מעצם עריכת תצוגות?

ת — מהפעילויות אשר עסקתי בהן. אני ממשיכה לעבוד ומספר אנשים האוהבים את עבודתי מאפשרים לי מבחינה כלכלית להמשיך לחיות בדרך שבחרתי. וזה הדבר היחיד שקובע. יכולתי, וגם הגלריות שלי בניו-יורק בקשו ממני, להישאר בניו-יורק ולהשתתף במסיבות, בפתיחות ותצוגות שהן חלק ממה שאני מכנה ה״התקדמות״ אבל מאחר ולא אהבתי זאת ולא רציתי, כאמור, לבזבז את כוחי, עזבתי.

ש — האם העיר ושאונה הפריעה לעבודתך?

ת — זה לא משנה, אין לזה כל השפעה על העבודה. יכולתי לעבוד בכל מקום. רק המתרחש מסביב לאמנות מפריע לי – ולכן עזבתי.

ש — לפני שהגעת לאותה פסגה היית בכל זאת מעוניינת בכל אלה...

ת — לא רצתי אחרי זה. הכל קרה מהר כל כך, חייתי בתוך המערבולת הזו מספר שנים, התחלקתי עם ידידי בכל, כולל באמצעים הכלכליים, עד שמצאתי עצמי בודדה בכל אותה סצינה ואז תפשתי שבעצם אני מעדיפה לחיות ביערות ולא בעיר. ללדת ילדים ולא להשקיע את האנרגיה שלי בתוך כל זה, ואז באמת נולדו לי ילדים עם שטוקהאוזן והייתי מחוץ לכל. הבנתי שאם האמנות באה במקום החיים אין זה שווה עבורי וויתרתי על הכל למען הילדים ואז גם גיליתי שבזכות הילדים האמנות שלי היתה הופכת להיות טובה יותר.

ש — וכל זה לא גזל מהזמן שהושקע באמנות?

ת — כן, אלא שכאן הענין היה עבורי תהליך של טיהור, למשל אם ישבתי ליד שולחן וכתבתי נניח ״כן, לא, כן, לא״ והתינוק צעק הרי שאותו ״כן, לא״ חייב להיות בעל משמעות, כי אם לא, אתה מפסיק את אותה כתיבה ורץ לתינוק הבוכה, וכך בעצם הגעתי לתמונה מהותית יותר עם פחות שעות עבודה. עשיתי הרבה דברים שבהם הדבקתי גבעולי קש במשך ימים שלמים ואילו עתה צימצמתי את המרכיב האמנותי והגעתי ליותר משמעותיות. אגב כך נעלמו רבים מן ההבטים החומריים של עבודותי המוקדמות.

ש — את מתכוונת לעבודות ההדבקה שלך?

ת — אני מתכוונת להגזמה שבעבודה, אני עדיין עובדת זמן ממושך ואני מכניסה לעבודות פרקים מנסיוני האישי כמו ביומן פרטי ואיני אוהבת לסיים מהר עבודות.

ש — האם את מכניסה את רעיונותיך לעבודות?

ת — אני מכניסה את כל מה שאני מרגישה, נסיון חיים, מחשבה. זה יכול להתבטא בצורת חלומות, אינטואיציה, הארות שמשתלבות בתוך היצירה, כך שלגבי יצירת אמנות היא מצבור ממושך של סבל, שמחה והכוונה לכל סולם התחושות אשר הם חלק מהנסיון האישי שלי, הדבר מהווה לגבי חלק מכוחי האמנותי ואני משקיעה בכך עבודה רבה.

ש — האם את מחפשת אחר נסיונות חדשים? האם את חייה במתח גבוה?

ת — לא, איני מחפשת נסיונות חדשים.

ש — וילדיך, החושבת את שהם הוסיפו לך, כאשה, והם מהווים חלק חשוב מחייך כאשה?

ת — או כן, כמובן, כאשה – כבן אנוש, התנסיתי בחוית התגלות שנשמות ילדי עליונות על זו שלי  בהתפתחותן. כמו כן הרגשתי שדרכם אני קשורה לעתיד. אני תמיד חשה שהם מצליחים לרומם אותי נפשית.

ש -– המרגישה את שיש קשר בין האמנות, הילדים והנשיות?

ת — כן, לעשות יצירת אמנות זהו ביטוי של מאגיות.

ש — אם כך האמנות שלך אינה ״עשייה מתוך גישה אינטלקטואלית״ אל האמנות כי אם קרובה יותר לתפישה ״אמנות לשם אמנות״ ומהווה חלק מנסיונך האישי, מחייך?

ת — כן. אני יוצרת, אמנם, לפעמים, אמנות מן ההבט האינטלקטואלי, ולרוב אני כותבת על כך. לדוגמא: ״האמנות-מנסה לאמר את האמת״, או ״האמנות-הסוואה של האמת״ כך שבעצם מחשבותי על האמנות או מה שהוא אמנות מסוגלת להיות חלק מהתמונה. מהרבה בחינות אני אמנם אינטלקטואלית אלא שהיצירה, הדחף לעשות דבר מה אינו בא מן המוח.

ש — אם כך גישתך ספונטאנית ובאמצעותה את מגלה את עצמך?

ת — בודאי. אני מגלה בדרך זו את העולם, אני מגלה את האוביקט, אני מגלה את הכל. כאשר אני משתמשת באוביקט טבעי אני מגלה אותו, אני מגלה את הטבע ואם אני מקשרת אוביקטים אורגני ואנאורגני, אני מנסה למצוא את היחס בין שניהם ואז לצייר את סולם הדרגות שביניהם. באמצעות אותה עבודת פיענוח אני הופכת לחלק מזאת ועל כן אני מסוגלת ליצור הרמוניה בסביבה הקאוטית ביותר. לגשר בין שני קטבים תהומיים ביותר. עבורי זוהי רק שאלה של סולם הביניים. אני יוצרת סולמות משתלבים.

ש — הגישה היא בעצם מוסיקאלית – כמו סולם מוסיקאלי.

ת — כן, כמובן זה בדיוק כמו מקצבים מצליל לצליל.

ש — במוסיקה המלחין הוא זה שיוצר את ההרמוניה.  אם כך, האפשר להשוותך למוסיקאי?

ת — אני מרגישה שאלו הם חיי אנוש, חיים חברתיים וכל זמן שלא נצליח לשלבם כי אם להרחיק את עצמנו זה מזה, אין אנו יכולים להיות אנו – עצמנו. מאחר ויצרתי קומונה פירוש הדבר שאנחנו מאמינים בשלמות האנושית. תפישתי הבסיסית היא של אחדות בטבע בין אם מדובר בבני-אנוש, בעצים, באבנים, בבעלי ולהתבונן באותה שלמות אחת.

ש — האם מנסה את עתה לאחד תחת קורת גג אחת אנשים מסוגים שונים?

ת — זה תמיד היה כך, אלא שאת מכירה אותי רק עתה. אני הייתי תמיד כזו. תמיד שילבתי ואיחדתי אנשים מקצוות שונים. זאת היתה דרכי מאז ומתמיד.

ש — האם נוצרה שלמות בין החיים עם שטוקהאוזן, לבין האמנות שלך וזו של שטוקהאוזן?

ת — כן, חיינו יפה עם האמנות שלו ושלי אלא ששלושת הדברים יחד, הילדים, והאמנות היו נסיון קשה מבחינת הגישות ביניהם ולכן היה ניתוק. היום אנחנו ידידים טובים והוא ידידי הרוחני האמיתי.

ש — האם את מנסה לפתור מתחים שליליים שנוצרים בין אנשים בסביבתך?

ת — לרוב כן, כשאני מצליחה להבין את גורם הבעיה אני מסוגלת לפתור אותה. אלא שאיני מצליחה להיות בלתי מעורבת כמו גורו, למשל, המנותק לגמרי מסביבתו. לאחרונה פיתחתי תכונות מיסטיות של מדיום – וזה דבר מאד חדש לגבי כך שהקליטה שלי מהנעשה מסביב היא טלפאטית.

ש — האם הגעת לזה באמצעות האמנות?

ת — גם באמנות קיים מרכיב מדיטטיבי, כך שכל דבר שמביא אותך עמוק יותר לתוך עצמך או עמוק יותר לתוך מהות היקום הוא בעצם אחד בין אם זוהי אמנות או אהבה או מדיטציה. אין לזה כל חשיבות. אפשר לאמר שבעיקר המדיטציה, היא ששיחררה וטיהרה אותי מדיעות קדומות ומאז פועל הזכרון כמו האינטואיציה, לא באופן מיידי, כי אם בשלב מאוחר יותר כשאתה מבחין שאתה עירני יותר ובעל תודעה גדולה יותר, ואז האנשים נראים באור שונה.

ש — האם תוכלי לדבר מעט על ההשפעה ההדדית בין יצירותיך לאלה של שטוקהאוזן?

ת — אהבתי את המוסיקה שלו הרבה לפני שפגשתי אותו – נהגתי לנסוע לאורך אירופה בשנות החמישים בטרמפים לכל מקום בו הושמע קונצרט של שטוקהאוזן וזה היה דבר מאד נדיר, מאד נמשכתי לאותה שפה חדשה לצליל החדש; ובכלל לעקוב אחר עיבוד מוסיקאלי שלו ולהיות במחיצתו זאת חוויה נפלאה – אנחנו נתנו הרבה איש לרעותו[.]

ש — אני רואה השפעה מוסיקאלית ביצירתך, האין זאת?

ת — כמובן, כמובן אם את עוקבת אחר אמנותי מבחינה ביוגרפית, הרי שתגלי כי קיימים עתה תנאי סימביוזה ביני לבין שטוקהאוזן. אני הגעתי לסטרוקטורות בעבודתי והוא הגיע לחופש. קודם היה לי החופש ולו – המבנה. אנחנו התחלפנו מעט.

ש — אפשר באמת להבחין ביותר חופש בעבודותיך המוקדמות.

ת — כן. ועתה יש לו יותר חופש במוסיקה.

ש — צבעים, אותיות, צורות, חומרים נכנסו לתוך המבנה שלך ושינו אותו...

ת — כן, אנחנו באמת נתנו זה לזה הרבה מאד אלא שבמידה כלשהי אותו מעגל הגיע למיצוי וכמוהו כן יחסינו הפיזיים. בעצם גם השלמנו את כל מה שיכולנו זה מזה. אני הגעתי לשלב שהוא לא היה מסוגל לקחת בו חלק וכוונתי לתכונות המיסטיות של מדיום שפיתחתי. מאחר והיתה לו אם שנהרגה ע"י הנאצים בגלל שהיתה מטורפת, הוא חשש מאד מהטירוף שלי ומכל מה שקשור לחזיונות, התגלויות או מצבי אי-שפיות.

ש — עד התקופה האחרונה יצירתך היתה מקור ההארה ואילו עתה גילית מקורות שונים שהם חזקים יותר לגביך?

ת — נאמר שבאמצעות יצירתי הייתי קשורה באופן תת הכרתי או הכרתי לקשר הפנימי האישי עם היקום. הייתי ראי קטן ליצירה גדולה יותר והרגשתי מאד שלמה עם עבודתי, או עם ילדי. כל זה היה תהליך יצירתי מאד מאד יפה. זה היה לימוד מתמיד המלווה בהרחבה ובפיתוח התודעה.

ש — ועתה את טוענת שההארה באה גם ממקורות עליוניים, האם זה משפיע על היצירה?

ת — לא, לא. זוהי רק הרחבת התודעה והדבר דומה לצעידה על במות שונות ואני מתחילה להיות מודעת לדברים שונים, אני עובדת באמצעים שונים והדבר דומה ללידה חדשה. ההבדל הוא שאני התנסיתי בזה כולי. כשנולד תינוק אתה נותן לו אוכל, אתה נושא אותו. לעולם לא אחשוב שאני מציירת תמונה בגלל שאני ציירת. זה פשוט חלק מתהליך טבעי כמו צמיחת הילד, כמו ילד יונק וכך נוצרת היצירה. אין הבדל בין החיים והציור, כמו כן אם יש לי חזון או שאני עושה מדיטציה ומגלה מהות דברים, או מאידך, אני מתבטאת בציור — כל זה הינו היינו הך!

ש — כמה זמן את גרה בבית זה?

ת — כחמש שנים. כשנפרדתי משטוקהאוזן בניתי בית זה והעדפתי במקום ראשון את אמנותי כך שלגבי היה ברור שאני אפתח בו מרכז רוחני. הבנתי שההצלחה הכלכלית שלי באמנות רק תביא תועלת לאנשים רבים. חשבתי על סדנאות, על שטח לעיבוד אדמה. מאחר וגם מרכז רוחני מתבסס על חומר, והספירטואליזם הוא מנת חלקם של מעטים, יהיה המרכז של הרבים. האמנות תהיה אמצעי כלכלי ותהיה יותר פונקציונאלית עם מטרות פרקטיות. וכשהקבוצה תמנה שמונה עשר איש, אותם כוחות ואנרגיות ייצרו ויברציות נשגבות יותר. תדירויות אלו הן כמו אנטנות קליטה רגישות עבור בני אנוש עליוניים המהווים גם כן קבוצה. מרכז זה יהיה מוקד הארה שבו האנרגיה תפעל עבור כל האנושות. מאחר וישנם סוגים שונים של אנרגיות על האנשים להיות מודעים לכך. ישנם חיים עליוניים אשר מגיעים מכוכבי לכת אחרים כדי לעזור לנו, הם נראים ומוכרים אך ורק למספר אנשים מצומצם ולא לרוב, הדבר תלוי בתדירויות גלי השדרים. מטרתם על כדור הארץ היא לעזור לנו. הם נמצאים שם כדי לעזור לאדמה, לפתח את גורלה, אני מנסה ללמד את ילדי לא לפחד מיצורים מכוכב לכת אחר, במידה שהם נתקלים בדבר מוזר, מפני שמטרת יצורים אלה היא לעזור לנו.

ש — ומה בנוגע לכוחות השחור?

ת — המאגיה השחורה תעלם בקרוב וזה חלק מתהליך של הפרדה. המאגיה השחורה נמשכת על יד מישהו שיש לו נטיה טבעית לזה, אם אתה יוצר אנרגיה חיובית אשר אינה מנצלת לרעה את הכח הפסיכי (מה שמאגיה שחורה עושה) ואתה שם את כל הכח הפסיכי בתוך קבוצה מדיטטיבית חיובית הרי שאין סכנה שמאגיה שחורה תחדור אל אלו הנמשכים לזה. שבקרוב מאד זה יעלם לגמרי מהמחזוריות הטבעית מאחר ולאנושות יש הרבה אנרגיה פסיכית חיובית. המאגיה השחורה היא מעין פסולת אשר עדיין לא נוקתה מהאנושות. לכל בן אנוש יש פוטנציאל שלו, וכשאנרגיה חיובית פועלת הרי שאנרגיה שלילית פועלת כדי לבחון אותה. כל דבר הדורש בניה יאלץ לעבור מבחנים קשים, כך שבכל מקרה כל צורת משמעת כמו אי מעורבות היא מבחן שכל אחד מבצע על עצמו. אין היא מונעת שמחה כי אם להיפך היא מרוממת את הנפש על ידי שמחה, הרמוניה, הפרדה, כך שהכל הוא בבחינת חזרה כללית כדי להתרכז בעניני הנשמה.

ש — מה מטרת העבודה שלך עם רואה-העתידות*?

ת — המטרה היא לעזור למשוך את תשומת הלב, לתת הכרה אשר במשך הזמן תגלה בעצמך. הריפוי הטבעי נעשה על ידי קבוצת אנשים אשר מרכזים את אנרגית הכח שלהם כדי לרפא אדם חולה. מדיטציה לגבי היא יצירת אנרגיה שהיא מעין מאגר כח עבור מחשבות חיוביות. אנשים יצטרכו ללמוד ליצור קשרים באופן טלפטיה וזהו למעשה הצעד הבא. הדבר דומה לעונה חדשה תחת. העומדת לבוא. בשנה שעברה נשאלתי היכן אני רואה את עתיד האמנות ועניתי שעתידה בטלפטיה. איני יודעת בדיוק למה התכוונתי, אני רק יודעת מה אני מרגישה וזה אינו כולל שקרים.

ש — אם כך, האם את חושבת שאמנים ואמנות הם שקרנים ושקרים?

ת — הדבר אינו תמיד כך, לפחות לא באופן מודע. אמנות אמיתית היא תמיד אמיתית, כך שאני מבדילה בין אמנות שהיא אמנות עתונאית, אשר לדעתי אינה מבטאת את החיים עצמם לבין אמנות אמיתית. אני מרגישה שמשמעות האמנות היא בנבואה, במאגיה, ובהעברת האנרגיה. הדבר קשור למה שאמרתי קודם שצבירת אנרגיה אשר הוכנסה בהצלחה ליצירות אמנות קשורות לנסיון החיים האישי שלי, הנסיון מתורגם באופן סימולטאני. האובייקטים האמנותיים הם אובייקטים מלאי עוצמה שלילית או חיובית. הם קשורים להלך הנפש והאנשים יצטרכו לחדור למשמעויות שלהם כדי שתהיה הבנה של אותו הבט נבואי, מאגי, מיסטי, פטישיסטי אשר נובע אך ורק מהפנים של התת מודע. אין זאת עיתונאות, אינפורמציה או קומוניקציה מאחר ואין הדברים מתוארים מבחוץ.

ש — את מתכוונת לאמר שאין השפעות חיצוניות. האם האמנות אינה בעצם משקפת את החיים כפי שאת בעצמך ציינת?

ת — האמנות שלי היא תהליך רוחני הרבה יותר עמוק. זאת הכניסה של העל-טבעי המתבטא במניפסטציה של האמנות. אני מתרכזת עתה בהופעת כוכב השביט*. הופעת כוכב השביט הוא חלק מתהליך ארוך של היקום והעלול לגרום למוטציה בכל המבנה. השינוי ישפיע על בני האנוש בכל מחזור השמש. נכון הדבר שהאדם עצמו חטא לטבע וליקום בעצם השימוש המוטעה בכוחות האטום אבל גם דבר זה קשור באותם כוחות מחזוריים של האנושות. אנחנו עומדים עתה לסיים את הצעד הבא של התפתחותנו האנושית.

ש — וכוכב השביט כיצד עליו להשפיע על כך?

ת — כוכב השביט הוא כמו זרע שהוכנס לתוך מערכת השמש.

ש — האם הוא יעזור למניעת מלחמות?

ת — בסופו של דבר תהיינה שתי דרכים שונות של היקום. על הסוג האחד יתהלכו אנשים הנמשכים לויברציות נמוכות יותר ועל האחרות ימצאו האנשים המבינים את ההתגלויות העליוניות של החיים. שני הסוגים יופרדו אלה מאלה כך שלא יהיו מוטרדים זה מזה וכך גם אפשר יהיה למנוע מלחמות מאחר והמלחמות נובעות מתפישות שונות. לא יהיה שיפוט חיצוני, מאחר וכל אחד ישפוט מבפנים לאן פניו מועדות. זהו חלק מהגורל הקוסמי.

ש – אם כך, את מאמינה בגורל ושאין אנו אדונים לגורלנו?

ת — אנחנו אדונים לגורלנו רק במידה מועטה מאד. יש לנו ברירה חופשית לצעוד עם ההתפתחות האוניברסלית או נגדה, אבל אין אנו יכולים למנוע או לעצור את ההתפתחות. לקיומנו הקטן אין הכח לעצור בהתפתחות ואנחנו יכולים לחיות עמו בהרמוניה או, מאידך, להשקיע את כל האנרגיה שלנו נגד ההתפתחות ואז אנחנו נימצא במצב של ניכור ותסכול.

ש — את מתכוונת לאמר שאם אנחנו נצעד יחד עם אותם הכוחות של היקום אנחנו גם נצעד בד בבד עם גורלנו?

ת — אם נצעד נגד, אנחנו נהרוס רק את עצמנו ולא את היקום כולו שהוא הרמוניה ושלמות.

ש — כיצד יכול אדם להגיע לאותה שלמות? באמצעות דת?

ת — הקשיבי עכשיו! שכחי את כל התפישות והקשיבי! נסי להיפתח ואז תהיי את כמו כלי טהור, כמו מקלט נקי, ואז הכל יהיה פתוח לקליטות מאחר וכל הדיעות המוקדמות הן שמפריעות ומסיחות את דעתנו מהאני האמיתי שלנו.

* (רואה-עתידות זה הוא אדם היועץ לפוליטיקאים גרמנים).

* (התקופה של הראיון עמדה בסימן הופיע כוכב כזה).