נולדת ב-1948 בבית-לחם. מתי התחלת לעבוד באבן?

התחלתי לעבוד באבן בגיל שבע או שמונה, עם אבי ג'יריס שהוא סתת ופסל.

ראיתי, בילדותי, מספר ציורים ופסלים בכנסיות ובבתי-קברות, אך בעצם, לא שמתי לב אליהם. אין יצירות חשובות במיוחד, בכנסיות שבסביבות ירושלים.

פיסלת בבתי הקברות?

כן, וזה היה די משעשע. פיסלתי מלאכים מנחמים, דמויות ילדים. גם באיטליה עבדתי בבתי קברות, כדי להתפרנס בזמן הלימודים. תחילה עבדתי כמלצר, אחר כך – בסטודיו של מורי, פראנצ'סקו מסינה.

האם לא התעוררה בך התנגדות כשלימד אותך אביך את מקצועו והכריח אותך לעבוד אתו?

אינני זוכר. רק בשנים האחרונות, כשאני חושב על כך, אני רואה שאבי לקח אותי מוקדם מאד לעבוד אתו, מפני שהיה זקוק לעוזר שעובד חינם. היה עליו לפרנס משפחה מרובת ילדים, עשר נפשות. הפטיש שלו היה כבד, משקלו היה, כמדומה לי, שני קילו ומאתיים גראם. הלמתי בו על ידי, וחתכתי חלק של אצבע. היה לי קשה להרים אותו. אבל אבי לימד אותי בסבלנות, התיחס אלי תמיד בהבנה וחיבה. שמח שאני מתקדם ובכה משמחה כשיצאתי ללמוד.

אביך סתת ופסל. האם גם אביו היה אומן?

אביו לא, סבו. הוא למד באיטליה וחזר לבית לחם בתחילת המאה, אבל מת מיד אחרי שובו. בנו, כלומר סבי, יצא לאמריקה לעשות עסקים. אבי חזר לסתתות. הוא משחזר עכשיו את כותרות-עמודים הרוסות בכנסית-הקבר.

כמה זמן עובד אביך בשחזור כותרות?

ברציפות – כשתים עשרה שנים. גם אני עבדתי אתו.

למה החלל בין עלי הכותרות – ריק, בעמודים העתיקים, ומלא במשוחזרים?

גם הוא יהיה ריק. יוציאו ממנו את השיש. אבי המציא פעם כלי מיוחד בשביל זה. הוא עובד מצוין. אבל לפני שנת ארבעים ושמונה לא היתה לו הרבה עבודה. וכשהיתה עשו אותה אנשים שהוזמנו מאיטליה או מצרפת. אני ראיתי איך אבי עובד שנים אחרי שנים, באותה המלאכה החדגונית, בלי כל שינוי. רציתי לשנות את זה, להינצל. לכן יצאתי לאיטליה. הרגשתי זר בסביבתי. כמו שהסטודיו שלי שונה בדברים שנמצאים בו, מהבתים שבהם גרים בני משפחתי וקרובי, כך גם אני הרגשתי בשוני ורציתי חיים אחרים. לגבי האנשים סביבי, האמנות לא היתה קיימת בכלל.

מתי יצאת ללמוד?

ב־66. למדתי אצל פרנצ'סקו מסינה, באקדמיה ברארה, במילאנו.

הוא התיחס אלי יפה. לקח אותי לעבוד אתו בסטודיו ובעצם עבדתי אצלו יותר מאשר בבית הספר. צעק עלי כשהייתי בא ללימודים עם חום גבוה.

קיבלת סטיפנדיה כדי לנסוע לאיטליה?

אני לא חושב שממשלת ירדן התעניינה בדברים כאלה. מכל מקום, לא ידוע לי על כך. באתי למילאנו עם חמישה עשר דולאר בכיס. לא רצו לקבל אותי לאקדמיה. אחר כך ראו שאני יודע לפסל וקיבלו אותי. מסינה אמר לי: אתה יודע לעבוד, אבל אתה זקוק להשכלה, לאידיאות. למדתי הרבה אנטומיה ותולדותי האמנות.

איך הסתדרת עם התלמידים האחרים?

ניסיתי להתידד אתם בהתחלה, אבל היה בינינו שוני רב. אמנים צעירים אוהבים להתכנס ולשוחח. גם אני אהבתי את זה. אבל לא הייתי רגיל לשיחות כאלה. ראיתי שהם מחקים אנשים מסוימים, ואומרים דברים שאותם קראו, כאילו המציאו אותם באותו הרגע. הרעיונות שהם גילגלו, לא עניינו אותי במיוחד.

סטודנטים איטלקיים אוהבים לפעמים לדבר בלשון חשוכה, בסלנג פילוסופי. האם הפריע לך סוג מסוים של מלים ושל מושגים?

הם היו יותר מדי באוויר, יותר מדי בשמיים.

האם עשית כמה פסלים שמהם אתה מרוצה?

אינני יודע. לפעמים אני מצליח ליצור תנועה בפסל, תנועה שאני מרוצה ממנה, כמו בפסל זה למשל, האשה הזאת, שתהיה מלאך כשאוסיף לה כנפיים. אני מרוצה מסוס ענק שעשיתי בשביל איטלקי אחד. גובהו חמישה וחצי מטר.

איזה פיסול את אוהב?

אני אוהב משהו בין דונאטלו ומיכלאנג'לו. קשה לי לומר מה מעניין אותי אצל דונטאלו. אצל מיכלאנג'לו – אני לא אוהב את כל השרירים המדוייקים האלה. אני עושה אותם בנגיעות קצרות בחומר.

ואחרי הרנסנס איזה פסלים עניינו אותך?

אני לא חושב שעניין אותי מישהו במיוחד. לא, לא ביקרתי בגן הפסלים במוזאון ישראל. לא עניין אותי לבקר בו.

ורודאן, הנרי מור?

פסליו של מור לא אומרים לי שום דבר. אבל אני אוהב שהם פתוחים. אצל רודאן, אין בפנים הבעה, שאותה אני מחפש.

הבעה בפני הפסלים?

כן. המורה שלי מסינה מעניין אותי, גם מאנצו. יש כאן, בספר על מסינה, כמה פסלים שאני אוהב.

הרישומים שלו לא מוצאים חן בעיניך?

אני לא מבין למה. אולי גם לא הרישומים שלי. אותי מעניין הביטוי של העיניים, למשל, הנערה הזאת, המבט שלה אומר משהו, אבל אולי רק לי.

האם אתה מרגיש שאתה מתבטא בפסלים שאתה עושה? בולט שאתה עושה הרבה העתקות ועוסק בנושאים קיימים ובצורות קיימות.

אני לא יודע אם אני אמן או אומן. עשיתי כמה תערוכות, במילאנו, בלונדון, במינכן ובוינצ׳סטר; זאת עיר קטנה שמאד אהבתי. מהסוס הגדול אני די מרוצה. אני לא יודע מהו סגנוני ומה שלי בפסלים. לפעמים, כשאני עובד על חלק של גב, אני מרגיש שזה הדבר שרציתי לעשות. דברים מופשטים לא ניסיתי. אני יודע שאני עובד טוב בשיש, ושאני מתקדם מבחינה טכנית. אני יכול לעבוד שעות ללא הפסקה.

מה אתה עושה עכשיו, אחרי שובך לבית לחם?

אולי אכין תערוכה. בינתיים אני עושה דברים כדי להתפרנס, לסדר לי סטודיו ולעזור לאחיותי. אני עושה ״רהיטים אמנותיים״, וכל מיני דברים כאלה. אבל הייתי רוצה לעסוק רק בפיסול.