האוחזים במכחול ובעפרון חשים בודאי לא פעם, את היתרון הגדול, מנת חלקם, המקנה להם אפשרות להתבטא ללא תלות בגורמים אחרים. זה יתרונם על פני מחזאים, במאים, שחקנים, ואח', שאמנותם זקוקה למימון רב, לליהוק ולעבודת צוות.

ואולם ענף אחד, במערכת האמנויות החזותיות, איננו נהנה מיתרון זה – הציור והפיסול המונומנטלי, והקישוט האמנותי-ארכיטקטוני. הצייר המונומנטלי זקוק לקירות; הפסל המונומנטלי למרחב מוגדר; והיוצר בתחום הקישוט האמנותי-ארכיטקטוני למבנה. אמנים שמלאכתם בכך, ודרך ביטויים חורגת מתחום הניר והבד בעלי המידות הקטנות, מצאו כי הדרכים אל הפעילות האמנותית בממדים גדולים, מצומצמות ביותר, כמעט סגורות, וזאת מטעמים שונים שלא נפרטן כאן.

עירית ירושלים, ביוזמתם ועזרתם של מר טדי קולק, ראש העיר, ומר י. גדיש, סגנו הממונה על עניני החינוך בעיר, פתחה פתח לאמנים רבים. מזה שנתיים פועל בירושלים העקרון, לו מייחלים רבים מאמני ישראל, הוא עקרון האחוזי המיועד לקישוט אמנותי, שהונהג בכמה מארצות אירופה בעשרים וחמש השנים האחרונות.

עקרון "האחוז" פירושו הפרשה כספית בסך אחוז עד אחוז וחצי מהוצאות מבנה ציבורי לצרכי קישוט אמנותי. בשלב זה מקיף עקרון האחוזי' את מוסדות החינוך המוקמים על ידי עירית ירושלים, דהיינו, בתי־ספר היסודיים וגני הילדים.

מי שלא שמע ילדים מתנצחים ומתחרים ביניהם על פלאותיה של היצירה האמנותית הקבועה בבית ספרם, בהשואה ליצירה האמנותית הקבועה בבית ספר אחר, אינו מעלה על הדעת, עד כמה מתקשרים הילדים אל היצירה האמנותית, המשמשת מעין זהות חדשה לבית הספר שלהם, ואינו מעלה על הדעת עד כמה מופרה דמיונם מהערכים והפרטים הקשורים ביצירה, ואינו מתאר לעצמו עד כמה חשובה היצירה האמנותית בהפגת האפרוריות השורה ברוב חצרות בתי הספר. בחירת היצירות הופקדה בידי ועדה שנתמנתה על ידי העיריה. בראשה עומד דייר ח. לוין, ראש מחלקת בינוי בתי הספר של העיריה. חברי הועדה האחרים הם: מר אריה ברמץ, מנהל אגף בתי הספר היסודיים בעירית ירושלים; גב' אילה גורדון, אוצרת אגף הנוער במוזיאון ישראל; מר מ. שפס אוצר לאמנות מודרנית במוזיאון ישראל; ושני נציגי אגודת הציירים והפסלים. הועדה בוחנת את הפרויקטים המוגשים לה מבחינת התאמתם האסתטית למבנה; את בטיחותם בהקשר לפעילות של ילדים בסביבתם ; את מידת עמידותם בפני פגעי הטבע והחבלה ; את התאמתם למושגי ילדים ונוער ; ואת היקף ההוצאות הקשור בביצועם. על מנת לאפשר למספר גדול של אמנים בירושלים להתבטא בתחום הקישוט האמנותי-ארכיטקטוני, נהגה הועדה להקצות סכומים קטנים יחסית לכל פרויקט בודד (3000 עד 12,000 ל"י), והשתדלה לכלול צורות ביטוי מרובות ומגוונות המתייחסות לכל דרכי הסגנון ולכל האמצעים הטכניים, כגון פסול במתכת, באבן, בעץ, מוזאיקה, קרמיקה, זכוכית, חומרים סינתטיים, אמאיל, ואפילו אריגה. עד כה בוצעו 11 יצירות אמנות, ועוד 35 נמצאות בתיכנון ובשלבי ביצוע. מתוך הנסיון שנרכש בתחום ביצוע היצירה האמנותית המשולבת בבניה, מסתבר כי הצלחתה של היצירה מותנה בשלושה גורמים:

א) השליטה שיש לאמן בטכניקה הקשורה בחומר. יצירה אמנותית מאבדת מחיוניותה ברגע שהיא מועברת מכלי לכלי, דהיינו ממדיום למדיום, כך שאמן צייר המעביר תרשים לקרמקאי, למשל, מאבד לרוב מחיוניותו של הציור, ואינו תמיד מסוגל לנצל כראוי את תכונות החומר.

ב) אופיו האינטנסיבי של הביטוי האמנותי. יצירה גדולת ממדים, צריכה לרוב להתמודד עם מרחבים ארכיטקטונים, ולפיכך מותנה השפעתה באינטנסיביות אליה מסוגל להגיע האמן. ביטוי לירי ומעברים רכים בין צורות לצבעים, נידונים לרוב לכשלון, ואובדים במרחבים הארכיטקטוניים. היצירה חייבת להיות אינטנסיבית בעלת ניגודים, על מנת שתשלוט על מרחבים עמוקים. באותה עת היא חייבת להיות גם בעלת איכות חומרית מפורטת על מנת לשמור על רמת השפעתה בתחומי הראיה הקרובים, אשר מהם אין ראיה כוללת שתקיף את היצירה ואין השפעה לאינטנסיביות הצורנית.

ג) האמן צריך להיות ניחון בתפישה ובחוש העוזרים לו לשלב את יצירתו בסביבה, ולהתיחס הן לאוביקטים ולצורת המבנה סביב, והן לפונקציונאליות שלהם.

האתגר העומד בפנינו, כאמנים השואפים להתבטא ביצירה המשולבת בבניה, הוא להוכיח כי בלעדי יצירה זו אי אפשר, כי אין לה תחליף, כי היא השאור שבעיסה, המלח המתבל, המפיג את המונוטוניות של מבנה פונקציונאלי. עירית ירושלים פתחה את הפתח. עלינו להאבק עתה על מנת להרחיבו, ועל מנת להחדיר יצירה אמנותית לתחום כל מבנה ציבורי בארץ.