מאז 1962 אני עוסק יותר ויותר בפיסול הקשור באור ובנוף. פיסול זה משתלב אורגנית בסביבתו אך משמש לה קונטרא-פונקט. התייחסתי כך לנוף אורבני. למדבר, להר, ובשנתיים האחרונות לנוף ארצות הברית, ממגדלי פלדה וזכוכית ועד למרחבי ניו-אינגלנד, המשתנים מעונה לעונה. מאביב והקיץ הירוקים ושלכת רבת צבעים בוערים אל חורף עירום וקונטראסטי של גזעים וענפים שחורים על רקע שלג לבן רך-אור. משחזרתי מדי פעם ארצה מארה"ב לרגל עבודתי, הוכיתי על ידי שמש חזקה על ידי הבדלי אור וצל, מרחבי-ים ומדבר. בניו-יורק מול חלון אפור וקר, תוך געגועים אל שמש לוהטת ושמיים כחולים, עלה בי רעיון השימוש בפיסול באנרגיית השמש. מאז ימי קדם היתה שאיפתו של האדם להזיז מסות. כל דור והטכנולוגיה שלו, כל דור קידם את האנושות תוך הזזת מסות. הפירמידה, קבר פרעון, חסר פונקציונאליות, סמל לעריצות ואותוקרטיה כביכול, היוותה למעשה את אבן הפינה והיתה למרינה תרגיל בלוגיסטיקה, בטכנולוגיה, באדמיניסטרציה ובגיבוש החברה. סטונהנג' – הקלנדר והמחשב הראשון בהסטוריה האנושית – והפרוייקטים של החלל במאה העשרים, עסקו, אם להתבטא באופן כללי, בשכלול הזזת מסות. בעיית האנרגיה הניעה אותי לחשיבה על סדרת פסלים ניסיוניים כדי ליצור קביעה בנוף שטוף שמש תוך שימוש באנרגיה סולרית להנעת מסה, כדרך ביטוי אסתטי של דורנו. אין פסלי מתחרים בתחנת-חלל מתוחכמת, השואבת את כוחה מתאי-שמש המניעים את מכשיריה, כפי שאין זה "גימיק" קינטי או צעצועי גלריה, הבאים לשמח את לב הבורגנים.

ראשוניות החוקים הפיזיקליים – התפשטות, התכווצות מוצקים, התאדות גזים כחלק אינטגרלי של הפסלים – נותנים לפסלים את משמעותם התכנית ואת ראשוניותם הצורנית.

תודתי נתונה לעופר נוביק ועוזר שרון אשר אימתו, עזרו והאירו את האספקטים המדעיים של הפרוייקט, ונתנו לי לא מעט רעיונות-רקע להשראה אמנותית.

אנדרטה (אם תרצו פסל סביבתי) לשלום

לסכום יצירתי האומנותית בשנה האחרונה (10–נסיונות בפסול באנרגיה סולרית). רוצה אני להציע פסל לשלום, המונע באנרגית השמש. ושיהיה מוצב בין מצריים וישראל.

(אנרגיה) אור + מים = חיים

הפסל מבוסס על חוקים פיזיקליים ראשוניים של שווי משקל, של התפשטות והתכווצות גזים ונוזלים.

גוף (העשוי פוליאסטר וחול מדבר) תלוי על שני צירים, בשווי משקל רופף ובאופן נצב, מיוצר ע"י נוזל הקל לדוי. ברגע שיתאדה הנוזל (ע"י חום-השמש) בתוך הגוף, יאבד הגוף את שווי משקלו האנכי ויצנח (ישתחווה) למצב אופקי (גובה הגוף כ-10—מטר) כאשר יתקרר הנוזל ויחזור לתחתית הגוף יתיצב שנית וחוזר חלילה.

ללילה–מלחמה

הגוף זקוף עליו חרוטות עקבות מלחמה וטקסטורות של שרשראות טנקים גלגלים שקי-חול פח גלי וכו', הגוף מותקף ע"י פסל פלדה דינמי ואגרסיבי המוארים ע"י מקור אור המרדן במצברים סולריים הנטענים במשך היום.

ליום–שלום

כאשר תזרח השמש יתחמם הגוף הזקוף והנוזל בו יתאדה ויעלה למעלה. אז יצנח הגוף וישתחווה – לשמש. על גב הגוף תעלת מים ומעבריו צמד ידיים השטוחות לשלום. צמד עמודים מתנוצצים למרחוק (בם קבועות הנטענות ע"י השמש) ישלפו מן האדמה ויצרו שער דמוי X סמל לשיתוף פעולה קדמה ושלום.

כל הנזכר לעיל חוזר חלילה בהתאם לעונה ליום וללילה.