דומני שבשנת 1975 אפשר כבר להביט אחורה, ולראות בפרספקטיבה של כחמישים שנה את התפתחות הפלסטית בארץ. אינני מתכונת בזאת לכתוב מחקר הסטורי באמנות, אלא פשוט להביע בכתב הרהורים, מחשבות, תמיהות ואולי גם קצת מסקנות. אני מרשה לעצמי לעשות זאת כי אני מעורבת בחיים אלה והדבר גם איכפת לי.

נהרהר באנשים, באמנים התמימים והטובים שבאו אלינו בשנות העשרים, שמטרתם היתה ליצור בארץ אמנות ארץ ישראלית והם פרופסור שץ ותלמידיו. אנשים ואמנים טובים ותמימים שחשבו לארץ ולצייר שבילים שעליהם מהלכים חמורים וערביות או ערבים רוכבים עליהם (ואפילו כשהיו הרוכבים יהודים), או לצייר גבעות ועצים, לצייר בתי קפה ערביים (ואפילו כשהיו יהודיים). בזאת כך הם חשבו, הם יביעו את האמנות הארץ־ישראלית או הים תיכונית. אמנים אלה עשו כמיטב יכולתם. אבל הם באמת היו תמימים, וחשבו שעל ידי ציור הנושא הם יגיעו לבטוי חדש לציור הארץ־ישראלי, למרות שהביאו אתם את המסורת הגלותית. הם האמינו שבזמן קצר אפשר ליצור השקפת עולם אחרת, מבלי להתערות בארץ ולהיות חלק מאופיה. הם הסתפקו רק בצורתה החיצונית – ולכן דרך זו נכשלה.

למרות זאת התחילה להתגבש קבוצת אמנים שחיפשה את הביצוע הנכון ואת השליטה באמצעים. הם השתחררו מהחיפושים לבטוי הארץ־ישראליות לשמה. יוצרים אלה שבאו אלינו בעיקר מרוסיה, התערו בארץ ויצרו כעין קבוצה של "מובילים" בחיי האומנות כאן. עליהם אני תוהה, ואליהם מפנה אני שאלות. אותם ציירים-אמנים שנהפכו ברבות הימים למורים ישירים או למורים לא-ישירים אבל בעלי השפעה על צעירים מהם. מה נתנו הם להתפתחות האומנות בארץ? דומני שכאן היתה מגמה חד צדדית מאז שאני זוכרת את תהליך ההתפתחות הזו. אני קובעת שקבוצת האמנים שבאו אלינו מרוסיה באו מארץ שבה היתה עשית ויצירת אומנות כבירה בשנות העשרים.

חיפשו שם, ברוסיה את המימד והחלל. את הצורות הגיאומטריות הפשוטות כאילו, את המושג החדש לזמן, את הפליאה מן האין – סופיות של הקוסמוס ואת החיפוש אחריה בצבע הלבן. מלביץ וחבריו ראו את יסוד השקפת עולמם באידאות של סזן, והם בנו את עבודותיהם על יסודות מוצקים, ועוד הוסיפו עליהם ממקוריות מחשבתם. כל אלה התחוללו בשנות העשרים!

ומה עשו נחום גאבו וחבריו בתנועה של הקונסטרוקטיביזם? האם הקונסטרוקציה הקינטית שלו משנת 1920 לא היתה ידועה לאמנים שבאו אלינו מרוסיה? הרי השקפת עולמו ויצירותיו עומדים איתך בתוך כל הזרמים שקמו ויקומו. או מדוע לא סיפרו לנו האמנים המורים את השקפת עולמן של ליסצקי ואחרים בחיפושיהם אחרי הבעיות הקינטיות בשנות העשרים, בעיות שאת תוצאותיהם אנו פוגשים בתקופה זו? הזכרתי כאן רמזים לשמות והשקפות עולם שהתחוללו שמספיק לבוא ברוסיה ולא הזכרתי במתכוון את הזרמים שהיו בארצות אחרות בתקופה של שנות העשרים, כמו הפוטוריזם באיטליה, הדאדא ועוד, כי כפי שאמרתי לא התכוונתי לכתוב הסטוריה אלא לבטא מעט הרהורים אודות מה שהתחולל במשך תקופה די ארוכה באומנות הפלסטית בארץ. אשוב ואומר כי היתה כאן יד מכוונת, ואולי גם חד צדדית ואת תוצאותיה של חד צדדיות זו אנו רואים בתערוכות של הדור הצעיר, ברוב התערוכות אנו מוצאים חוסר ידע ביסודות שהזכרתים בקשר לאמנות ברוסיה בשנות העשרים והחיוניים לאמנות בכל מקום חסרים יסודות קונסטרוקטיביים, חסרים יסודות איתנים לבטוי בדרד הקינטית, חסר הרצון לחפש בדרכים מקוריות. מה שכן מורגש בתערוכות אלה זוהי החקיינות הנפסדת למתרחש בארצות אחרות. חקיינות זו נובעת מתוך. תלישות. האמנים המורים הותיקים, אלו שאני מכנה אותם בשם הקבוצה ה"מובילה" במתכוון או מחוסר ידע העלימו השקפות עולם אחרות שאינן מתאימות להשקפות עולמם הם. על ידי כך כמובן חיזקה את "מעמדה" בארץ. כמובן שיש לכבד אמנים אלה שהשיגו הישגים מרשימים ביצירותיהם, הן בחומר והן ברוח. יש לכבד כל אחד ואחד מהם בפני עצמו, אבל אין אני מתכוונת כאן להעריך הישגים של יחידים. רציתי לבחון את היצירה בארץ ואת החסר בה. הזרם המופשט מצא לו מקום נכבד בציור בארץ, ויש להתייחס אל זאת בהערכה רבה, כי התקבלו כאן הישגים נכבדים, אבל זרם זה "חנה" הגה מחשבות והשקפות עולם אחרות. נדמה לי שחד צדדיות זו היתה בעוכרינו. ביחד עם "כיבוש" הכתם "היפה" והתפתחות האסטטיקה של הגוון, קיימים יסודות מוצקים נוספים שלא ניתן להם להתפתח בארץ, המסתכל אחורנית אל תקופה זו, אולי יעשה זאת עם מעט זעם.