top of page


המילון השלם המלא והמדויק שאף פעם וגם הפעם לא יראה אור


רפי לביא מדבר שפה ישירה ופשוטה, מועשרת בסלנג פרטי שמועשר באינטונציות. תלמידי רפי לביא נושאים איתם גם את שפתו. הם משמרים אותה מרצון או מאונס, בידיעה או בלעדיה, מתוך אהבה או מהיפוכה. יש כבר די הרבה שותפים לאוצר המלים האלטרנטיביות, אנשים שיכולים לדבר ביניהם בלי שזר יבין. לצטט את רפי זה כמו לשים תקליט במהירות לא נכונה, כלומר להפוך מנגינה לגרוטסקה, דיבור לדיבוב של סרט מצויר. מצד שני, אי אפשר לדבר על שפה מבלי להביא דוגמאות. בשעה שהמכירים את המלים יתענגו על הזיכרון, יוכלו הזרים לשפה להתענג על אי ההבנה. בעזרת קלטות שהוקלטו בזמן שיעורים וניתוח תערוכות, ובתוספת פעולות ומניפולציות של קיצור, שינוי, דילוג וזיופים קלים, נוצר טקסט קצר, "כמו של רפי", שפזורים בו בדחיסות קצת מלאכותית רבים מהביטויים שלו. אחדים מתלמידיו יישבעו בנקיטת חפץ שבעזרת הביטויים הללו הם למדו, הבינו והפנימו אמנות, ואחרים יישבעו, אם צריך, בנקיטת אותו חפץ עצמו, שבעזרת אותם ביטויים הם דוכאו והושפלו והושלכו אל מחוץ למחנה.


אין ספק שאם החפץ הנקוט בידי הנשבעים יהיה במקרה דק, ארוך, אלגנטי ומקלוני, הרי אלה גם אלה יגדירוהו בשם גלדיולה, שזה על־פי "מילון רפי" מתחנחן ברזונו, מצטעצע בגובהו, מתפאר בצניעותו, מתקשט בחיוורונו, מתמתח בפינתו, מתחנן לתשומת לב בהסתתרו, בולט בהסתגרותו, רעשן בשתיקתו.


והנה הכאילו ציטוט, שהוא כמובן יותר מדי גימעכט (עשוי). ״קודם כל, איה (שם בדוי), יופי שהתחלת שוב לעבוד. אני יודע שהיתה לך תקופה איכסה, היתה לך עצירות, אז במקום לשבת בבית על האסלה וליילל, לקחת אקס־ לקס ועכשיו זה יוצא לך וזה טוב. זה זורם וזה לא שלשול, כמו שקורה הרבה פעמים אחרי עצירות. לו הייתי חושב שאין לך מה לומר, אז מה אכפת לי מהעצירות שלך... להפך, הייתי שולח אותך ללמוד בפיטמן או שהייתי מציע לך להירשם בווינגייט אבל אני כן אוהב את הראש שלך, יש לך ראש מניאקי, אבל לא משוגע. ראש כאילו בסדרי, ופתאום בום! בעיטה בביצים. בעבודות הקודמות שלך כבר היה לך את זה… היה בהן משהו חמוץ מתוק כזה דווקא ... להכעיס... עשית לנו נא באוזן ! "מצד שני היו בהן, עדיין, די הרבה שרידים של ויצ"ו ... ילד טוב ירושלים... מה שיאיר מכנה בשם חיפה בלילה ... ציירי עין הוד והכרמל ... אתם כבר לא יכולים להכיר את זה. מישהו פה יודע מי זה אבניאל?... אריה נהור?... קליר יניב?... איכשהו בעבודות החדשות את מתגברת על הנטייה לסידור פרחים ומעדיפה ובצדק את ה חוקן. את בונה כאן קומפוזיציה, מקמפזת את התמונה בצורה הרבה פחות אובווייסית והרבה יותר דינמית - תק! תק! צ'יק! ועוד איזה בום! קטן בפינה וזהו! אני אוהב איך שאת מתחילה כאן מימין עם המריחות הצמריות האלה שנגמרות בצד אחד בצורה עננית ובצד שני במריחות צ'חצ'חיות, פרחיות, כאלה שנותנות כוח לסגול שבפינה. המיקום של הסגול ביחס אל הפורמט נותן המון כוח. כאן בדיוק ההבדל, אפילו סנטימטר אחד קובע, לפעמים הגודל כן קובע. מצד שני לכתום אין שום רלבנטיות לגבי העוצמה שנוצרת מהגושים. הוויש המימי הנזלתי הזה, הקצת רותקואי, דווקא כן יושב טוב, אבל מה שלידו נראה לי נורא חנטריש. יש בקטע הזה בעצם שני ציורים: אחד גור והשני נישט, ביחד גורנישט.


"עכשיו, מה את רוצה משני העמודים האלה שתקועים שם כמו שני שמוקים ולא ברור למה?! אני חושב שהכתום אשם. בגלל הכתום אז הזיוף הצבעוני של הכחול שמתחת לשני הבונקלאך הופך לכזה פוצקלע, וזה סוגר את המעגל והופך את הכל בכל זאת למשהו אלגנטי. מה שמאוד נראה לי זה שאת לא מדגדגת בבטן ולא יושבת על זרי הדפנה, אלא מיד שואלת, מה הלאה? אם את שואלת אותי, אני לא יודע מה הלאה. אני לא רואה שום אסון בזה שתנסי לעשות משהו לגמרי אחר באופן מלאכותי. את מכירה את חנות התבלינים פרונט בכניסה לשוק הכרמל? תיכנסי לשם, תקני פלפל אדום ותכניסי קצת בתחת. תנסי, מה יכול להיות: ניסיתי מכל מין והחלטתי מין.


אולי עוד דבר, לפני הסיום, בפינה למעלה האוקר המוקדיסטי הזה, אולי יותר נכון אברמוביצ'י, לא יושב שם כמו איזה קונטרה, כמו כוס אמק וזהו, זה יותר כמו איזה גרעפץ קטן, כאילו אכלת צנון אבל שתית מהר מדי מים. קטע כזה, יעני רגיש, אליהו גת היה מוציא מהדודות אחרי עבודה של שנה, ואם זה לא היה הולך, הוא היה מצייר להן בעצמו. הן למדו אצלו האו טו דו איט. אבל את לא רוצה טו דו איט, אז תשאירי לדודות את הכתמים הפיינשמקריים האלה ותמשיכי בדרך".


יהודית לוין ניסתה להיות הנתיבה בן-יהודה של שפת רפי; לאסוף את המלים שלו ולהחזיר אותן בצורת עבודות מחווה. בתור דוגמה ראשונה היא בחרה להצטלם ביחד עם מיכל נאמן תחת הכותרת דודות על פי מילון רפי: דודות זה משהו חנוך לויני מאיים, מסרס ודי חונק. זה שם כללי, די שוביניסטי, לנשים יצירתיות במקום יוצרות, כאלה ששואלות שאלות ואינן מקשיבות לתשובה, אלא מחברות את השאלה הבאה. דודות נרשמות ללימודים כדי להקים ועדים ולארגן מסיבות וכדי לנצח בוויכוחים. פגשת דודה אחת, פגשת את כולן. נדמה לך שפגשת את כולן, מופיעה לפתע עוד אחת. דודות עושות הכל: מציירות ומפסלות ומכיירות ומתקשטות ומקשטות ומבשלות ואופות ומתנדבות ומסייעות ותומכות ומשתלמות ואינן מתעייפות. קיצורו של דבר: דודות הן דמויות חיוביות, מועילות לחברה, גאוות בעליהן ושימחת ראשי הערים שבהן הן מתגוררות. כל תקלה הופכת אצלן לאנרגיה, כל אסון מגלה כישרון חבוי וכל אי הבנה מייצרת קלוריות של תרבות. ועכשיו לך תוכיח שאין לך דודה.

נ.ב. בקשר לרפי ובקשר לדודות

נ.ב. בקשר לרפי ובקשר לדודות
00:00 / 01:04
סוג הטקסט

כתב עת

מקור

מתוך המדרשה, גיליון 2, עמודים 174-176

נכתב ב

שנה

1999

תאריך

שפת מקור

עברית

תרגום

באדיבות

זכויות

מוגש ברשות פרסום

הערות