הכרת תודה

ברצוני להביע את תודתי והערכתי העמוקה למנחת הסמינר מחקר עם ודרך אמנות ומנחת העבודה, ד"ר טליה הופמן, על ההכוונה המקצועית, התמיכה הבלתי פוסקת והאמון בי לאורך כל תהליך המחקר והכתיבה. תודה לך על השיח הפתוח, הרעיונות המעמיקים והיכולת שלך לראות את הפוטנציאל ביצירה ובמחקר שלי.

תודה רבה גם לראש המשכן לאומנויות (2022-2024), פרופ' שרון פוליאקין, על התמיכה, הליווי האמנותי והאקדמי שסייעו לי להעמיק ולהעשיר את עבודתי. תרומתך הרבה הביאה לשיפור מתמיד הן מבחינת החשיבה האמנותית והן בביצוע.

תודה לפרופ' אסי משולם, שליווה אותי במהלך השנה הראשונה ללימודיי ופתח בפניי אופקים חדשים בפרקטיקה האמנותית שלי.

תודה מיוחדת לאמן מר אכרם אלחלבי, שליווה אותי בשנת הלימודים השנייה – השנה שבה התגבש הפרויקט הסופי – ותרם משמעותית להעמקת היצירה ולגיבוש השפה האמנותית שלי.

תודה מיוחדת לד"ר איה בן רון, לצוות תכנית ה-MFA, לקולגות שלי, למזכירות המסורה, ולצוות המשכן לאמנות על התמיכה הלוגיסטית, הארגונית והיצירתית שאפשרה את מימוש הפרויקט.

לבסוף, תודה עמוקה ומיוחדת למשפחתי האהובה: לאבא עטא, לאמא ופיקה, לאשתי מיאדה ולילדיי ורד, מג'דלה ובַּלְסַם. אתם מקור האמונה, התמיכה והאהבה האינסופית שלי. הנוכחות שלכם בחיי, ההשראה שאתם מעניקים לי, והכוח שאתם מספקים לי בכל שלב – הם שהביאו אותי לממש את הפרויקט הזה ולהפוך את המסע האמנותי הזה למציאות.

פרק 1

1.1 מבוא

צייר-נא בנפשך נוף של טבע בצל מלחמה, ויהיה לך הדבר לנוף פנימי של יוצרו. אני, כאדם וכיוצר שנמאס לו מהמצב שהגיעה אליו האנושות במאה ה-21, כואב את כאבם של שני הצדדים השולחים את בניהם למותם.

העבודה הנוכחית שנעשתה במסגרת הסמינר "מחקר עם ודרך האמנות", בהנחיית ד"ר טליה הופמן ובליווי פרופ' שרון פוליאקין, בוחנת את התפתחות דימוי הציפורים בפרקטיקה האמנותית שלי, כפי שהוא מופיע בסדרת הרישומים "נופים פנימיים". דימוי הציפור מלווה את יצירותיי כחוט מרכזי ומהווה מסע ונקודת מפגש בין חירות אישית, מאבק קיומי, וזהות פוליטית וחברתית. החוויה של היותי ערבי פלסטיני אזרח מדינת ישראל מציפה שאלות רבות ביחס לזהות: מי אני בעיני נפשי? ומי אני בעיני הזולת? במשך כל חיי אני מתמודד עם קונפליקטים פנימיים וחיצוניים ואילו משפיעים על יצירתי.

דימוי הציפורים מופיע ביצירותיי כסמל רב משמעי, הציפורים מסמלות את המאבק האנושי לחופש, את תחושת הנדודים ואת השאיפה לברוח מהמגבלות שהמציאות מציבה בפניי. ברבים מהרישומים שלי, הציפורים מתפקדות לא רק כדימוי עצמאי, אלא כאלמנט אינטגרלי בנוף. הן מופיעות ברקע, כאילו הן חלק מהנוף הגלילי, אך בו בזמן הן נושאות בתוכן מסרים עמוקים על חירות ועל זהות.

המחסומים החוזרים ברישומים, כמו גדרות, חוטי תיל, בטוניות שמפרידות בין הצופה לנוף הפנורמי, וכביש שחור החוצה את הרישום ומשסע את הנוף. אילו משקפים את התחושות הפנימיות של קונפליקט, הפרדה, גזענות וסיווג, ויוצרים מטאפורה למאבקים פנימיים. יחד עם זאת, הדימוי של ציפורים בתעופה מדגיש את הרצון להתעלות מעל המחסומים הפיזיים והמנטליים. באמצעות דימויים אלו, אני בוחן כיצד אמנות יכולה להוות כלי לדיאלוג סביב שאלות של זהות, גלות וחירות.

בדומה לאמנים עכשוויים העוסקים בנדידה וחציית גבולות, גם אני שואף לשקף חוויות של חיים משותפים, תקווה לעתיד טוב יותר, וניסיון להבין את הקשר שבין האדם לסביבתו. הרישומים יוצרים מרחב לשאלות פתוחות, ומאפשרים לצופה להזדהות עם המסע שלי ועם תחושת השבריריות והתקווה שמרחב זה מבטא. בסדרה זו אני פועל מתוך אמונה שהאנושות היא המרכז, ושבסופו של דבר ישנו מכנה משותף בין כל הצדדים.

שאלת המחקר המרכזית בעבודה זו היא כיצד דימוי הציפורים מתפתח לקונספט של מסע בפרקטיקה האמנותית שלי בסדרת הרישומים "נופים פנימיים"? וכיצד דימוי זה, בשילוב עם החזרתיות וההתפתחות שלו בין הרישומים, מאפשר להבין את הקשר בין מסע, חירות וזהות באמנות עכשווית?

החקירה תתמקד בפיתוחו של דימוי הציפורים, לא רק כסמל חזותי, אלא כאמצעי להעברת תחושות ורגשות, ובה בעת כסמל להיסטוריה האישית והפוליטית של המרחב הגאוגרפי והתרבותי שבו אני פועל.

רקע כללי על הסדרה "נופים פנימיים"

כהקדמה אציג בקצרה את הפרויקט "נופים פנימיים" שסביבו דנים פרקים אלה, אציג את הרישומים עצמם בסדר כרונולוגי ולאחר מכן אציג את ההיגיון וצורת העבודה בתוך סדרה זו. כל הרישומים באותו גודל 2/5 מ', ובאותה טכניקה: שפכטל, צבע אקרילי ופחם על בד. (ראה תמונות בעמ׳ 6)

סדרת הרישומים "נופים פנימיים" שנוצרה בין מרץ ליוני 2024, היא גוף העבודה שסביבו נעשה המחקר שלי, והיא התפתחה מתוך מסע אישי של חיפוש והתבוננות פנימית. סדרה זו היא הראשונה מסוגה, בה אני מתמקד באופן בלעדי בנופי הגליל העליון, לא רק כנוף גיאוגרפי אלא כנוף פנימי, אישי ועמוק, המשקף את זהותי כאמן ערבי-פלסטיני החי ופועל בישראל.

כמו כן, סדרה זו מהווה נקודת מפנה בעבודתי האמנותית, שכן עד כה התנסיתי במגוון טכניקות: ציור, רישום, פיסול, דפוס, קליגרפיה, עיצוב גרפי, סאונד ופרפורמנס. ובעבודות אלו התמקדתי בטכניקה של רישום, בפחם טבעי וסינתטי, שפכטל וצבע אקרילי, ועבדתי בפלטת צבעים מצומצמת, בקווים מינימליסטיים, ובכתמים בהירים, אפורים וכהים.

תהליך העבודה נשען על דיאלוג בין הספונטניות למושכל ולמחשבה מעמיקה, תוך דגש על תהליך היצירה המתהווה, ומבטא את התחושות והקשר העמוק שלי לסביבה בה אני חי. אני מדמיין בעיני רוחי את הנופים שאני רואה מדי יום בדרכי מהכפר מג'ד אל כרום, בו אני חי ופועל, לחיפה , מהבית עד לאוניברסיטה, ולעיתים גם מתוך עיון בצילומים, והתבוננות במפות.

יחד עם זאת, הנופים שאני יוצר אינם נשענים על תיעוד או צילום ואינם מבוססים על תצלום או רפרנס חיצוני, אלא על זיכרון אישי. על כן הם אינם נופים חיצוניים בלבד, אלא גם ייצוגים של תחושות פנימיות – נופי נפש. בדרך זו אני חוקר את הזהות שלי דרך הנוף – פנימי וחיצוני כאחד, ומתמודד עם נושאים של חירות, שחרור והתחדשות, כאשר דימויי הציפורים המשולבים בעבודות מהווים סמל מרכזי לתקווה ולחופש.
הקווים המעוגלים והכתמים הכהים הופכים לכלים לביטוי רגשות ורעיונות וגם לחקירת השורשים שלי, מעין אלפבית ואותיות שדרכם אני בונה מילים ומשפטים ציוריים. כל עבודה בסדרה פותחת בפניי אפשרויות לחקירה נוספת, ומזמינה אותי להעמיק בהבנת המרחב הפנימי שלי ויחסי אל הנוף החיצוני.

באמצעות ההנחיה של ד"ר טליה הופמן ופרופ' שרון פוליאקין, והליווי של פרופ' אסי משולם והאמן אכרם אלחלבי, הצלחתי לגבש גוף עבודה מלוכד, מקיף, מעמיק ומספק. היצירה הפכה עבורי למקור של סקרנות, מחקר מתמשך, הנאה עמוקה וגם כאב עז. ההכוונה לחזור לרישום ולהתמודד עם הבד באמצעות פחם, קווים וכתמים, אפשרה לי להתכנס לתוך המערה הפנימית שלי, ולהביא לידי ביטוי את כל עולמי הפנימי, הרגשי והשכלי – הספרותי-פילוסופי, המוזיקלי והאמנותי.

אחת ההשפעות המרכזיות על תהליך העבודה שלי הוא מושג המסע הרוחני, כפי שהוא מופיע בתורות פילוסופיות כמו זו של אבן סינא, שמצייר את דימוי הציפור כמטאפורה לנפש הכלואה בגוף, השואפת להשתחרר ולהגיע לאמת גבוהה יותר. ב"משל הציפור" של אבן סינא, הנפשות מדומות לציפורים כלואות שמנסות להשתחרר מכלאן. עבורי, תהליך היצירה הוא מסע דומה – מסע של חיפוש אחרי חירות פנימית ואמת אישית, שמשתקף בציפורים המופיעות ברישומים אלה וגם באלמנטים השונים שבונים קומפוזיציות חדשות במעבר מרישום למשנהו.

1.4 על הטכניקה

בתוך הסדרה הגבלתי את עצמי מבחינת החומר, הקווים, הצורות והצבעים. אני מתייחס לבד (בגודל 5/2 מ') כפי שאני מתייחס אל קיר. תהליך העבודה התפתח מרישום למשנהו. למשל, ברישום הראשון "כרמל" [1] הכנתי את הבד בשתי שכבות עוד לפני שהתחלתי את הרישום. השכבה הראשונה נעשתה באמצעות שפכטל  המשמש לרוב צבעים לסתימת קירות לפני הצביעה. בעבודתי דווקא בחרתי להשתמש בו באופן אקראי על מנת שייתן טקסטורה בצורה הסופית, ואת ההרגשה שהצופה עומד מול קיר ולא מול בד. השלב השני היה לכסות את כל הבד בצבע אקרילי אפור. לא רציתי להתחיל את הרישום בפחם מהרקע הלבן. בחרתי באפור כצבע ביניים, כדי לאפשר הכנסה של שחורים ולבנים בהמשך.

הממד האקראי בעבודתי, במיוחד בשימוש בשפכטל ובחומרים שמייצרים טקסטורות משתנות, מהדהד את הגישה של ג'קסון פולוק בטכניקת ה-drip painting שלו [2]. פולוק השתמש בתנועות אקראיות של שפיכת צבע וטפטוף על הקנווס, תוך שימת דגש על קומפוזיציה הנוצרת מתוך האינטראקציה בין החומר והמרחב. בדומה לכך, גם בתהליך שלי נוצרות תוצאות בלתי צפויות, אך עדיין נשלטות בקפידה במיקום המשטחים וביצירת תחושת עומק וטקסטורה. עבורי, הרגעים האקראיים הללו מייצרים דיאלוג בין שליטה לבין שחרור, בין תכנון לבין ספונטניות, והופכים את העבודה לתהליך מתהווה ומפתיע.

ברישום השני "כפר מג'ד אלכרום״ [3], ניסיתי לשכלל את הטכניקה, לכן בחרתי להתחיל ברישום ראשוני לקווי המתאר העיקריים כשלב ראשון. לאחר מכן, כיסיתי משטחים גדולים יותר בשפכטל, ודיללתי אותו עם מים, ובאמצעות מברשת חזרתי על הצורות שרציתי להבליט כמו: הרים, עצים ואדמה. כאן התייחסתי לשפכטל כמשחת עיצוב. ההיכרות שלי עם החומר מניסיון העבודה בצבע תרמה ליצירת מרקמים שונים. אך עדיין היה מקום למקריות, מפני שאי אפשר לשלוט בצורת הסדקים, אך אפשר לשלוט במיקום משטחים אלה. כשאני מורח שכבה עבה של שפכטל, היא תוביל לתוצאה של משטחים עם סדקים הדומים לפני אדמה יבשה.

פרק 2

ֿ

2.1 דימויים במסע, ציפורים

מתוך הספר: [Travelling Concepts in the Humanities: A Rough Guide" [4. ניתן ללמוד על המשתנים התרבותיים והחברתיים שמשפיעים על הפיתוח וההתפשטות של רעיונות בתחום האנושי. הספר מציג דוגמאות לשינויים שהתרחשו במושגים ורעיונות מקוריים במהלך ההיסטוריה ובין תרבויות שונות. כמו כן, הוא עוסק בדינמיקה שבה מושגים נפוצים עשויים לשנות את משמעותם ואת דרכי העברתם בין תרבויות שונות לאורך הזמן וההיסטוריה. המאמר מבוסס על השקפות פילוסופיות, סוציולוגייות והיסטוריות, ומציע הבנה מעמיקה של התהליכים שבהם מושגים ורעיונות נוצרים, משתנים ומשתפרים לאורךך זמן ומרחב.

בעקבות החשיפה לספר זה בחרתי להתמקד במושג "ציפורים" שהופיע בעבודותיי הקודמות, אך במיוחד בסדרת הרישומים ״נופים פנימיים״. היה לי חשוב לבחור בדימוי המייצג אותי ואת המסע הרב משמעי שאני עובר.

במחשבה אסוציאטיבית על ציפורים, בשונה ממחשבה על עופות באופן כללי, ציפורים הן חלק מבעלי הכנף, ויש להן תכונות מיוחדות. אני מדמיין ציפורים במעוף, ציפורים כלואות או ציפורים מצייצות על הבוקר. כמו כן, כשאני חושב על ציפורים מצטייר בדמיוני משהו יפה, קליל וצבעוני. מבחינתי הציפורים הן סמל לתקווה, לחופש, וחירות, למעוף, לנדידה ונוודות, להסתגלות וגמישות הישרדותית, עדינות לצד כוחניות. הציפורים חובקות מנעד רחב של תכונות ואסוציאציות, שלפעמים אפילו מנוגדות זו לזו.

בהמשך לאסוציאציות הללו, הציפורים מצטיירות בדמיוני כתבניות, כאשר הן עפות בצורות מסוימות. מסיבות שונות וסוגי מסעות שונים, במעוף של ציפורים כלהקה ישנה חוקיות גדולה ממה שנראה. לכן אני חושב על הציפורים כלהקה-קבוצה וגם כלהקת מוזיקה. ביחד הן נראות כמקשה אחת. כמו כן, אני מדמה את הציפורים באוויר כמו דגים בים, הציפורים כמו שוחות בים ובמקביל הדגים כמו עפים במים.

על מנת להעמיק בחקר דימוי הציפורים כקונספט במסע, אערוך השוואה ואבדוק את אופן הופעת הציפורים ובעלי כנף בכמה יצירות שנכתבו במרחקים שונים בזמן.  אבדוק באיזה אופן הן מופיעות באודיסאה, בספרי קודש וברומן המודרני "אפירוגון".

2.2 הופעת ציפורים ובעלי כנף באודיסאה {5)

בשורות הבאות אביא מבחר ציטוטים ולאחר מכן אסכם את אופן הופעת הציפורים ובעלי כנף באודיסאה:

שיר 1, שורות 320-322:

"ובאמרה זאת יצאה אתנה אפרת העין,

התעופפה למרום כצפור, ובלב טלמכוס

שמה כוח ואומץ" 321

• הקשר: אתנה נפרדת מטלמכוס ומשאירה עליו רושם עז.

• סמליות: כאן מתוארת אתנה כמי שמתעופפת כציפור, מה שמדגיש את טבעה האלוהי והמהירות שלה. היא משאירה על טלמכוס רושם של אומץ וכוח, מה שמראה על ההשפעה המעמיקה שלה עליו. זהו אות חיובי, סמל לעזרה אלוהית ונבואה טובה.

שיר 2, שורות 146-155: העיט מופיע באסיפה שאליה הזמין טלמכוס את אנשי העיר איתקה, ומסמל את שובו של אודיסאוס ונקמתו במחזרים.

"כך אמר וזאוס המרעים הרחק שלח לו

מראש ההר שני נשרים שדאו והגביהו,

אלה זמן-מה התעופפו עם זרם הרוח

זה לצד זה רחפו, פורשים את כנפיהם,

עד לאמצע האספה ההומה הם הגיעו,

חגו מעל ובחפזה טפחו בענפיהם,

את ראשי ההמון סקרו במבט אומר מוות,

ואז בטפרים קרעו זה לזה צוואר ולחיים,

וחלפו בטיסה לימין מעל העיר ובתיה.

כולם נדהמו כשצפו בעופות בעיניהם,

והרהרו בנפשם מה בעתיד יארע עוד". 156

המספר ההומרי ממשיך ומדגיש שזהו אות לבאות, הליתרסס בן מסטור, הגיבור הישיש קם לדבר, כי איש בדורו לא ידע כמוהו לפענח את תורת הציפורים וקריאת האותות. הוא מזהיר את המחזרים מפני העתיד להתרחש: חורבן גדול עתיד ליפול עליהם.

בשורה 154, "וחלפו לימין מעל העיר ובתיה"

זהו סימן טוב לבאות על איתקה, שהמחזרים יקבלו את עונשם, ושטלמכוס יצליח להביא את נקמתו.

בהמשך בשורות 178-182 אורימכוס בנו של פוליבוס מפסיק את הזקן ומצווה עליו ללכת הביתה ומכריז שיש לו יכולת פענוח חזקה יותר ממנו. אבל הוא אומר בטפשות "המון צפורים עפות תחת קרני השמש, לא בכולן צפון פשר", וזו כמטאפורה לנקמה וכוח.

מתוך מה שנזכר לעיל אפשר לקשור את הופעת הציפורים ובעלי כנף לעולם האלים, לנבואות וסמליות, לאותות ורמזים למה שעתיד לבוא. המאמר "Birds in the Ancient world: Messengers of Omens and Auguries" מביא דוגמאות רבות מהעולם היווני העתיק בכלל ובאודיסאה בפרט, הנה סיכום של המאמר שבו מוצגים האופנים השונים של הופעת ציפורים ובעלי כנף באודיסאה:

• אמנות הנבואה והאלים: הציפורים מופיעות כשליחים של האלים וכסימנים לנבואות, משקפות את הקשר בין האדם לכוחות העליונים.

• מעבר בין עולמות: הציפורים מסמלות את היכולת לנוע בין העולם האנושי לעולם האלים, בין החיים למוות.

• השראה ותמיכה לגיבורים: הציפורים משמשות כהשראה ותמיכה לגיבורים, מדגישות את הרוח ההרואית.

• סמליות כוח וגבורה: הציפורים באודיסאה מסמלות כוח וגבורה, את האידיאל ההרואי של הגיבור היווני.

2.3 הופעת ציפורים ובעלי כנף בספרי הקודש: הקוראן, התורה והברית החדשה

גם בספרי הקודש אנו עדים להופעת ציפורים ובעלי כנף, הקשורים לרוב לאלוהי, לאותות ולרמזים. להלן סיכום סמליות הציפורים מבחינה תיאולוגית בטקסטים קדושים:

• בקוראן: הציפורים כסמל לאמונה, לנבואה, לבריאת האל, לכוח ולעונש.

במחקר [6] "The Picture of Animal and Birds in The Holy Quran" שנערך על ידי אחלאם עבדאללה סאלח סולימאן, מצוין כיצד הציפורים בקוראן מסמלות רעיונות דתיים עמוקים ומשמעותיים. למשל, הציפורים משמשות לא רק כסמל לרוחניות ולתכונות מסוימות, אלא גם מדגישות את יחסי האדם עם הטבע ואת הקשר לאלוהים. מחקר זה בוחן את ההקשרים הרטוריים שבהם מופיעות הציפורים בקוראן וממפה את המטפורות השונות הקשורות בהן.

• בתורה: הציפורים כסמל לנוכחות האל, טוהר וקרבה לאל, חירות ונדודים.

המאמר "The Way of an Eagle: Birds in the Scriptures" מנתח את השימוש בציפורים בטקסטים המקודשים, במיוחד בתנ"ך ובברית החדשה. הוא מתמקד בסמליות של ציפורים כגון נשרים ויונים, ומציג כיצד הן מייצגות רעיונות של טוהר, הצלה, ונוכחות אלוהית. לדוגמה, הנשר מסמל הצלה ובריחה מחטא, בעוד היונה בברית החדשה מייצגת את רוח הקודש בטבילת ישו, כסמל לטוהר ושלום.

• בברית החדשה: הציפורים כסמל לרוח הקודש, לחירות מדאגות, לנבואה ולזהות.

המאמר "The Spirit and the Dove" מדגיש שהיונה נתפסת בנצרות כסמל לשלום, טוהר ושיתוף פעולה בין האדם לאלוהים, במיוחד בהקשר לטבילת ישו. היא גם מסמלת את התכונות הרוחניות של רוח הקודש [7]. במאמר נכתב כי היונה לא נתפסה רק כסמל חיצוני, אלא כמטפורה רוחנית עמוקה, המסמלת את נוכחותו של האל ואת תהליך הקידוש שהוא משפיע על המאמינים, כפי שמתואר בספרות הנוצרית המוקדמת.

2.4 הופעת ציפורים ובעלי כנף ברומן "אפירוגון" מאת קולום מק'אן

"אפירוגון" מאת קולום מק'אן הוא רומן מרתק המבוסס על סיפור אמיתי, המתאר את חייהם של שני אבות, ישראלי ופלסטיני, שאיבדו את בנותיהם בסכסוך הישראלי-פלסטיני. זהו סיפור נוגע ללב העוסק בכאב, אובדן ותקווה, ומציג את המורכבות של הסכסוך דרך זוויות אנושיות וחוויות אישיות.

מק'אן משתמש בסגנון כתיבה ייחודי, במבנה נרטיבי מרובד ומגוון, שחושף את הקוראים לתוך העולמות הפנימיים של הדמויות. תרגומה של חנה עמית כוכבי מצליח לשמר את הרגישות והעומק של המקור, ומעביר את המסר בצורה נוגעת ואמיתית.

הרומן משלב עובדות היסטוריות עם סיפורים אישיים ומציע מבט עמוק ומורכב על האנושיות שבתוך הקונפליקט. הוא מומלץ לכל מי שמתעניין בסיפורים אישיים, בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובחקר האנושיות והתקווה בתוך המציאות הקשה.

לאורך הרומן, מק'אן מנכיח את הציפורים על סוגיהן ומשתמש בהן באופן שונה מהאופנים שבהם הן מופיעות באודיסאה ובספרי קודש. נחשף בפנינו דימוי משתנה של ציפורים, שנע ומתעצב לאורך הזמן ובמעבר בין תרבויות, דוברים וטקסטים. להלן סיכום  של אופני הופעתן של ציפורים ובעלי כנף ברומן "אפירוגון":

• סמל לחירות ושלום:

הציפורים ברומן מסמלות את השאיפה לחירות ואת הכמיהה לשלום, במיוחד בתוך הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. הן מייצגות את התקווה לבריחה מהמציאות הכואבת ולאפשרות של הרמוניה ושלווה. באחת הסצנות המשמעותיות, מתבונן אחד האבות בציפורים העפות מעל הגבול, הרחק מעבר להישג יד, ומשווה בין חירותן הבלתי מוגבלת לבין מציאות חייו הסגורה והכואבת. כבר בדפים הראשונים של הרומן מק'אן מרבה לעסוק בציפורים ומדגיש את תנועתן החופשית, מנותקות ממושגים של גבול ולאום. הוא מתאר כיצד הן עפות בקלות מעל הכל, מותירות מאחוריהן את כובד האדמה, מגבלותיה וסכסוכיה. מק'אן מאושש את אמירתו הסמלית הזו באמצעות ממצאים מדויקים, כמו תאור מפורט של נדידת הציפורים מעל שמי ארץ ישראל, כך נכתב בעמוד מס' 10:

"חמש-מאות מיליון ציפורים משרטטות מדי שנה את כיפת השמים שמעל גבעות בית ג'אלה. הן נעות בכוח מוצאן הקדום: דוכיפת, קיכלים, חטפיות, סבכים, קוקיות, זרזירים, חנקנים, לוחמים, סלעיות, חופמים, צופיות, סיסים, דרורים, תחמסים, ינשופים, שחפים, ניצים, עיטים, דיות, עגורים, איות, ביצניות, שקנאים, פלמינגו, חסידות, דוחלים שחורים, נשרים, כחלים, זנבנים, שרקרקים, תורים, סבכי קוצים, נחליאלים, סבכים שחורי כיפה, פיפיונים, אנפיות קטנות".

• דימוי לשבריריות ופגיעות:

דימויי הציפורים ברומן משמשים להדגשת השבריריות והפגיעות של הדמויות ושל החיים עצמם. הציפורים מסמלות את הכאב והאובדן שחוות הדמויות בעקבות הטרגדיות האישיות שלהן. הנה ציטוט: "יש ציפורים שנודדות בלילה, כדי לא לפגוש בטורפים" (עמ' 10). וגם: "היו ציפורים שנלכדו בעודן בחיים" (עמ' 11). ובעמוד מס' 12: "טבלו אותן בראשיהן כלפי מטה והטביעו אותן בעודן בחיים".

• הקשר לטבע ולעולם שמעבר לסכסוך:

הציפורים מייצגות את הקיום הטבעי והפשוט שנמצא מחוץ לסכסוך ולכאב. הן מסמלות את היופי שבטבע ואת ההרמוניה האפשרית בין האדם לעולם, מה שמעצים את הניגוד בין המלחמה והשלום. הנה ציטוט: "זו הייתה הפעם הראשונה שטארק ראה יצורים כאלה: ירוקי ראש, יפהפיים, מסתוריים" (עמ' 14)

• דימוי לתקווה ולהמשכיות:

הציפורים ברומן משקפות את התקווה להמשכיות ולחיים טובים יותר בעתיד. הן מסמלות את האפשרות להתגבר על הכאב ולהתחדש, למרות כל הקשיים. הנה ציטוט: "ציפורי שיר משמיעות קריאה מורכבת: הכרזה של הגנה על טריטוריה ושל חיזור" (עמ' 31).

2.4.1 השפעת הציפורים על החוויות והרגשות של הדמויות

הציפורים ב"אפירוגון" לא רק מסמלות רעיונות כלליים, אלא גם מעוררות תגובות רגשיות עמוקות אצל הדמויות, ומספקות להן תזכורת מתמדת לעולמן הפנימי ולמציאות החיצונית שבהן חיות. השימוש בדימוי זה מאפשר למק'אן לחקור את המשמעות הרחבה של האנושיות בתוך מציאות של סכסוך ואבל, ולהציג את הציפורים כסמל רב-משמעי של יופי, אובדן, ותקווה.

2.5 סיכום לפרק "מושגים במסע, ציפורים"

בפרק זה חקרתי את הדימוי של "ציפורים ובעלי כנף" באודיסאה של הומרוס, תוך השוואה לאופן הופעתם בתיאולוגיה, בפילוסופיה האסלאמית של אבן סינא וברומן "אפירוגון" מאת קולום מק'אן. התמקדותי הייתה בהבנת המשמעות והסמליות של דימויים אלה בהקשרים תרבותיים שונים ובזמנים שונים.

באודיסאה, הציפורים מגלמות את כוחה של הנבואה ואת הקשר שבין האדם לכוחות עליונים. הן מופיעות כסמלים למעבר בין עולמות, משמשות להשראה ותמיכה לגיבורים, ומסמלות כוח וגבורה. בספרי הקודש, הציפורים מקבלות מימד דתי עמוק יותר, כאשר הן קשורות לאמונה, לנבואה, לקרבה לאלוהות ולעיתים גם לעונש. משל הציפור של אבן סינא מציג את הציפורים כסמל למסע הרוחני של הנפש, המונעת על ידי תשוקה לאמת ולחוכמה, תוך שאיפה להתעלות רוחנית וקרבה לאל.

ברומן "אפירוגון", לעומת זאת, הציפורים מופיעות כסמלים לחירות, שלום, פגיעות ותקווה, תוך הדגשת הקשר ההדוק שבין האדם לטבע. הן מייצגות את הכמיהה לבריחה מהמציאות הכואבת, את השבריריות של החיים בתוך הסכסוך, ואת התקווה להתחדשות ולשלום עתידי.

השוואה זו מדגימה כיצד דימוי הציפורים ובעלי הכנף נע בין תרבויות שונות ובין זמנים שונים, ומשתנה בהתאם להקשר התרבותי והספרותי. דימויים אלה משקפים את הקשר המורכב בין האדם לטבע, לאלוהות ולעולמות הרוחניים, ומהווים כלי ספרותי מרכזי להעברת מסרים על אודות כוח, אמונה ואנושיות.

תובנות אלו השפיעו באופן ישיר על גישתי ביצירת סדרת הרישומים . בהשראת הדימויים מהמקורות הספרותיים והתיאולוגיים, עיצבתי את הציפורים לא רק כסמלים חזותיים, אלא כאמצעי לביטוי מסעות פנימיים וחיצוניים. הציפורים קיבלו נוכחות חזקה, לעיתים במעוף, לעיתים כשייכות לנוף, ובמקרים מסוימים כמטאפורה למעבר בין עולמות.

ברוב הרישומים, מיקמתי את הציפורים במישור הגבוה של היצירה, כמטאפורה לנשגב ולנעלה, המדגישה את הקשר בין הרצון האנושי להתעלות לבין החירות הפנימית והחיצונית. חזרתיות הדימוי והמעבר בין צורות שונות של הופעת הציפורים בכל רישום איפשרו לי להעמיק את החקירה שלי על הקשר בין זהות, מסע וחירות.

הרישומים נוצרו מתוך מחשבה על הקשר בין הטקסטים הספרותיים למסע האישי שלי כאמן. התהליך איפשר לי לדמיין את הציפורים כמבטאות לא רק חירות, אלא גם שבריריות, תקווה ותנועה בלתי פוסקת – תחושות המהדהדות בעבודתי ובחיי.

פרק 3

3.1 ניתוח הסדרה "נופים פנימיים"

בסדרה זו, הנוף החיצוני מתערבב עם הנוף הפנימי שלי, ושניהם יוצרים שפה אמנותית ייחודית, שבה הקונקרטי והסמלי מתקיימים זה לצד זה. הנוף, שמתחיל כנוף ממשי ומוכר של הגליל, עובר תהליך של הפשטה והפיכה לנוף רגשי ולרקע לדיון עמוק יותר בנושאים של זהות, חירות ומאבק. העבודה עם פחם ושפכטל מאפשרת לי לבטא את הנופים הללו בצורה מינימליסטית, אך עוצמתית. השימוש בצבעי השחור והלבן מחדד את תחושת המתח והחיפוש אחר חירות נפשית ופיזית.

ברישום "הר הכרמל", הראשון בסדרה זו, רשמתי מתוך דחף פנימי, באופן ספונטני, לא מתוכנן וללא רפרנס, ציפורים, שמילאו את השליש העליון של הרישום, את השמיים. באמצעות שני קווים פשוטים, מעוגלים שמצטלבים באמצע נפרשות כנפי הציפורים. לא ברור האם הן מתקרבות או מתרחקות.(ראה תמונה בעמ׳ 17)

רישום ספציפי זה הוא הראשון בסדרה. כאן ניסיתי ליצור מעין קליגרפיה מופשטת של כלל הנוף, להתייחס אל הנוף כולו כקומפוזיציה מורכבת של קליגרפיה ערבית, שבה האותיות והמילים נראות כמקשה אחת. אני מתייחס לאובייקטים השונים בנוף כפי שאני בונה קומפוזיציה בקליגרפיה: שואף להפשיט את הצורות ולהתרחק מהרישום הריאליסטי. לכן, עבורי כל ציפור היא מעין אות מוכפלת, צורה מינימליסטית של שני קווים מעוגלים. פעולה זו כנראה נובעת אצלי מאחת הצורות העיטוריות שמופיעות בקליגרפיה הערבית שנקראת "ميزان – Mizan", מאוזניים, כמו למשל ביצירה שלהלן, שביצעתי על קיר אחד מבתי הספר בכפר שלי: (ראה תמונה 6-7, עמ׳ 18)

למיזאן, יש תפקיד עיטורי בקליגרפיה הערבית, הוא גם מהווה אלמנט שממלא את החלל הריק ויוצר איזון בקומפוזיציה הכללית, ומבחינתי, הוא נראה כמו ציפור פורשת כנפיים במעוף.

בפרקטיקה שלי, לציפור אין גוף ממשי ואין קווי מתאר חיצוניים. שני הקווים שמצטלבים בתחתית יוצרים את גוף הציפור הלא שלם, והם גם כמו רגלי הציפור.

ברישום "הר הכרמל", בחלק הימני באמצע, באזור שבין השדות, סוף ההר והשמיים, רשמתי צורות של גלים, בשלוש או ארבע שורות. ככל שעליתי שורה למעלה, הגלים הלכו ונדמו לציפורים. (ראה תמונה 8, עמ׳ 18)

ואם מדברים על מושגים במסע, אז גם דימוי הציפור מקבל יחס אחר ברישום השני בסדרה "כפר מג'ד אלכרום", אמנם הוא מופיע באותה צורה של שני קווים מעוגלים שמצטלבים באמצע, אבל הפעם הוא לא נובע מהגלים שבים, אלא מצמחים הנראים על ההרים המרוחקים. (ראה  תמונה בעמ׳ 18)

חזרתיות, הכפלה, מקצב והרמוניה הם מושגים שיש להם ביטוי בקליגרפיה הערבית ובמסורת העיטור באסלאם. לכן אני מתייחס לציפור כיחידה אחת שחוזרת על עצמה. חזרה זו יוצרת מקצב ותנועה ברישום. באחד המאמרים באתר [Baianat" [8". המתייחס למסורת הקליגרפיה הערבית, מציין המחבר יסודות חשובים במורשת זו כשאחד מהמושגים הוא מושג ה"חלל". בקליגרפיה הערבית קיימת מגמה למלא את החלל הריק. לכן, לאחר שהקליגרף בונה את הקומפוזיציה באמצעות המילים והאותיות, הוא עובר למילוי החלל באלמנטים עיצוביים כמו התנועות, הדובאר, המיזאן, ולפעמים גם באמצעות נקודות קטנות, וזאת בהתאם לסגנון המיוחד בו בחר הקליגרף לבצע את היצירה.

בהשראת עקרון זה, החלטתי למלא את השמיים בציפורים במעופן. הצורה המופשטת של הציפור מטשטשת את כיוון המעוף. הן ספק מתקרבות וספק מתרחקות. עבורי, זה פותח את הדיון לכמה כיוונים.

בזמן העבודה בתוך רישום "הר הכרמל", השמעתי ברקע שירים הקשורים לנושא בו אני עוסק. אחד השירים, הקשור לציפורים כיצור וגם כמושג, היה השיר של מארסל ח'ליפה למילותיו של המשורר הלבנוני ג'וזיף חרב. בשיר זה, הדובר השירי מבקש מהציפורים שישירו לו על מנת לעשות לו שמח ולגרום לו תחושה של אושר. לפי השיר, הוא מבקש מהן לשיר כי מחשבותיו גורמות לו לבכות והוא מרגיש בודד:

"غنّي قليلًا يا عصافير

فإني كلّما فكّرت في أمرٍ بكيت

وليس لي جارٌ أناديه

لكي نسهر في الليل

ولا أهل وبيت"

בתרגום חופשי שלי:

"תשירו קצת הו ציפורים

כי כל דבר שאני חושב עליו גורם לי לבכות

כי אני בלי שכן להעביר את הלילה איתו

בלי משפחה וגם בלי בית"

הרבה שירים מביאים את הציפור כנושא וגם כרעיון כמו למשל:

1. "عصفور طل من الشبالك - ציפור צצה מהחלון" של מארסל ח'ליפה. בשיר זה הציפור נמצאת במקום של פחד ומבקשת מהדובר לחוס עליה מפני סכנות.

2. "يا طير - הו ציפור", שיר של פיירוז, כאן הדובר השירי מבקש מהציפור לקחת אותו איתה למסע בכדי לפגוש את אהוביו.

3. "البحر بيضحك ليه – למה הים צוחק"- שיר של אחמד פואד ניג'ם, ששר אותו הזמר המצרי אלשיך אימאם. באחד הבתים של השיר מופיעה הציפור כפתרון לחציית גבולות ומחסומים: "بيني وبينك سور ورا سور وانا لا مارد ولا عصفور" שמשמעותו: ביני ובינך חומה ועוד חומה ואני אינני ענק גם לא ציפור.

4. "أقول وقد ناحت بقربي حمامة أيا جارتاه لو تشعرين بحالي" שמשמעותו: "אומר כאשר יונה מיבבת על ידי: שכנה יקרה, לו רק היית מרגישה את מצבי". במקור, זהו בית מתוך שיר מאת המשורר האנדלוסי אבן זידון, וזהו אחד משיריו המפורסמים שנכתב ברגעי געגוע ועצב בעקבות פרידתו מאהובתו ולאדה בינת אל-מוסתאכפי. השיר מבטא רגשות של אובדן, גלות וגעגוע, והיונה משמשת בו כסמל לעצב ולבכי.

הסבר הבית:

"אומר כאשר יונה מיבבת על ידי": המשורר שומע יונה קרובה אליו מייבבת, והיבבה כאן מסמלת עצב ובכי. היונה משמשת לרוב בספרות הערבית כסמל לעצב ולכאב.

"שכנה יקרה, לו רק היית מרגישה את מצבי": המשורר פונה ליונה כאילו הייתה שכנתו, שמשתפת איתו את המקום, ומביע את תקוותו שהיא תבין את עצבותו וכאבו.

המשמעות הכללית: המשורר מתאר את עצמו במצב שמזכיר את העצב שמביעה היונה בבכייה, הוא סובל מגעגועים וכאב על פרידתו מאהובתו, ומרגיש גלות ובדידות. היונה מייצגת עבורו רעיה שותקת, שייתכן ומשתתפת עימו ברגש העצב מבלי להבין לחלוטין את הסיבה.

המשמעות העמוקה: השיר נושא עימו משמעות של פרידה וכאב רגשי, כאשר המשורר מוצא ביבבת היונה הד לעצב שלו, והיא מהווה עבורו סוג של נחמה עקיפה.

כך אני משתמש בציפורים כסמל לתקווה, וממלא את החלק העליון של היצירה בתקווה, אולי גם מתוך דחף פנימי ותקווה שקרובי המשפחה שלי, שנמצאים בגלות, יחזרו מתישהו לאדמתם.

במעבר מהרישום הראשון לרישום השני, הציפורים קיבלו נוכחות נוספת. ברישום הראשון, "הכרמל", הן מילאו את החלק העליון בלבד, ללא גלישה לאזורים אחרים. לעומת זאת ברישום "מג'ד אלכרום" הציפורים גלשו גם לחלק האמצעי, והן נראות כציפורים, אך גם כעצים או צמחים.

ברישום השלישי "עכו" (ראה עמ׳ 21) השתנה היחס לדימוי ציפורים. ביצעתי את הרישום ללא רפרנס, מתוך הזיכרון ומתוך דחף פנימי: החומה, הבתים, הים והמגדלור. את הציפורים השארתי לשלב האחרון מתוך רצון להפעיל את הדימוי באופן אחר ממה שהיה עד עכשיו.

דימוי הציפורים ברישום זה מקבל יחס אחר מהרישומים הקודמים. הוא מופיע בשלושה אזורים שונים. הראשון, במרכז היצירה, באותה צורה מופשטת שהייתה עד עכשיו, אך הפעם מוכפל עד שמתהווה עיגול באמצע הקומפוזיציה. החלק האמצעי נרשם על החומה, העליון מכסה חלק מהבתים ומגיע לשמיים, והתחתון מכסה חלק מחוף הים. כאן הרגשתי שהרישום קורא לי לפעול בלי תכנון. רציתי להכניס מתח ליצירה. לכן, באזור השני, הוספתי שלוש צלליות של ציפורים הדומות יותר ליונים על החוף. באזור השלישי, משמאל, קרוב למגדלור, נמצאת ציפור אחת. לאחר שציירתי אותה בפחם כהה ישבתי מול הרישום, התבוננתי, והתלבטתי האם להשאיר אותה. לבסוף קמתי, ופשוט מחקתי אותה, אך היא לא נמחקה עד הסוף ונשארה בצבע אפור הקרוב לצבע השולט בים. יכולתי למחוק אותה כליל בעזרת צבע ומברשת, אבל התוצאה מצאה חן בעיניי. לפי דעתי היא מגבירה את תחושת המתח, כאילו נוכחת נעדרת.

הצורה המעגלית של קבוצת הציפורים שבאמצע מהדהדת את כיפות הבתים בחלקו האמצעי של הרישום. בפעולה זו של דימוי שעובר ממצב אחד לאחר, כמו העצים שהופכים לציפורים, מהדהד בנפשי חיבורו של אובידיוס,"מטמורפוזות", שמספר את התפתחות המיתולוגיה הרומית באמצעות שירה ומיתוסים. המושג "מטמורפוזות" משמעותו שינויים בגוף ובנשמה. אובידיוס מציג מיתוסים רבים שבהם מודגש ענין השינוי בגוף ובנשמה כמו סיפורה של דפנה שהפכה לצמח לאחר שרדף אחריה אפולו מתוך תאוות בצע. דפנה, במיתוס זה, איבדה את זהותה כאישה צעירה והפכה לצמח. קולה נעלם אבל בשינוי זה היא בעצם ניצחה את אפולו ולא אפשרה לו לממש את תאוותו. או למשל סיפורו של פיגמליון שעסק בפיסול, ופסלו הפך לאישה אמיתית, בשר ודם [9].

ברישום "עץ" – הרביעי בסדרה, מצוייר עץ קונקרטי וספציפי שאני פוגש ביציאתי מאוניברסיטת חיפה קרוב לשכונת דניה שבכרמל. גם כאן, הפעלתי את דימוי הציפורים באופן שונה מקודמיו. הקומפוזיציה שונה וגם נקודת המבט. עד כה, נקודת המבט הייתה מלמעלה, לא ממעוף ציפור מובהק, אבל עדיין אפשר להרגיש כאילו ציפור מסתכלת על הנוף. ברישום זה נקודת המבט היא חזיתית, מול העץ. וברקע רואים את הים. העץ ממוקם באמצע, הוא חוצה את היצירה ומחלק אותה לימין ושמאל (ראה תמונה בעמ׳ 22).

לציפורים בשלושת הרישומים הראשונים יש צבע שחור. אבל בגלל שכל יצירה היא תהליך של ניסוי, מחקר ועריכה, ברישומים הבאים הכנסתי לנוף ציפורים בצבע לבן, דבר שהגביר את תחושת הקונפליקט הפנימי-חיצוני בעת ובעונה אחת. בתוכי עולות שאלות של זהות, מי אני? האם אני הציפור הלבנה? האם אני הציפור השחורה? האם גם וגם?

דבר זה גם הוסיף לכל העבודה עוד ממד צורני, פנימי ונפשי של קונפליקט או אולי איזון בין שחור ללבן, בין חושך לאור. בנוסף הוא נוגע במסווה בקונפליקט פוליטי, הן בצורה כללית והן בקונפליקט הפלסטיני-ישראלי. גם חלוקת היצירה לימין ושמאל, לדעתי, מגבירה את תחושת הקונפליקט, במיוחד כשמצד ימין מופיעות ציפורים שחורות, ומצד שמאל ציפורים שחורות ולבנות. מבחינתי הימין הוא העבר, האמצע הוא ההווה ושמאל הוא העתיד. כאילו אני אומר: עד עכשיו היו ציפורים מסוג מסוים והתקווה היא שבעתיד יהווה העץ משכנן של ציפורים שחורות ולבנות גם יחד.

כאן הקומפוזיציה והנוף שונים ממה שהיה קודם. יש מעבר מריבוי לאחדות בעצים. ישנו עץ אחד שתופס את אמצע הבד. למעשה אין עלים לעץ הזה אלא ציפורים שמתפקדות כעלים וגם כציפורים. וזה ממשיך את המוטיב של הפעלת דימוי הציפורים, העובר מרישום אחד למשנהו. גם הרקע מחולק לשני חלקים שווים, שמיים וים. הכתם השחור בצד שמאל רומז על אדמה או הר. היה לי רצון לציין אותו כחוף מבטחים בשאיפה שבעתיד יגיעו אליו הציפורים העפות. כמו כן, רציתי להוסיף עוד אלמנט שישבור את הרוגע והיציבות שנוצרה בעקבות הקומפוזיציה המאוזנת והמרכזית.

"שדה" הוא הרישום החמישי בסדרה (ראה תמונה בעמ׳ 23).

גם נוף זה הוא נוף קונקרטי שאני פוגש בנסיעתי מהכפר אל חיפה במשך הרבה שנים. העץ הממוקם בצידו הימני של הרישום תפס אותי ומשך את תשומת ליבי יותר מפעם. פעמים רבות עצרתי את הרכב וצילמתי אותו גם במעבר בין העונות. עץ בודד, אך עומד איתן עם הזמן החולף ועם המעברים מהקיץ אל החורף, אל הסתיו ועד האביב. שדה זה הוא השדה בין הכפר שעב לכפר קאבול, ונמצא מצד שמאל כשאני נוסע לכיוון חיפה. גם רישום זה נעשה מהזיכרון. הגדר בנוף האמיתי נמוכה יותר, כאן הדגשתי אותה קווים כהים והגבהתי אותה כדי ליצור תחושת דוחק. הוספתי חוט תיל ספירלי ודוקרני על מנת להעצים את תחושת הכאב והקושי שבנסיון להגיע אל שדה זה. רק ברישום זה אפשר להבחין בחיות. רציתי לתאר עדר של פרות הצועד לכיוון שמאל, ולרמוז שהוא בכיוון המסע אל העתיד.

ברישום זה החזרתי את הציפורים לצורה המינימליסטית הראשונית של שני קווים מעוגלים. אך שוב הפעלתי את הדימוי באופן שונה. החלטתי לצייר 18 ציפורים שעפות מעל 18 פרות. עם הידיעה שמספר 18 ביהדות הוא קיצור האותיות ח"י (ח=8 ו- י=10) ובאסלאם המילה "حي" שפירושה "חי" ניתנת כאחד מ-99 השמות של אלוהים. בנוסף לכך, סורה מס' 18 בקוראן נקראת "המערה", שסביבה ערכתי את עבודת התזה שלי בספרות עברית והשוואתית, והיא מהווה מקום מקלט למי שקורא אותה.
אני בוחר להכניס לרישום עדר של פרות שאין להן דאגות, יש להן את הצרכים הבסיסיים של אוכל, לינה והתרבות, והציפורים מלמעלה כאילו מייצגות את הנפשות של פרות אלה, העפות חופשיות. כאילו אני שואל את עצמי: מי באמת חי? אני כצופה או הן?

הגדר, הממוקמת במישור הקדמי ולאורך כל הרישום, מעוררת בתוכי שאלה נוספת: מי באמת כלוא? אני כצופה או החיות והציפורים שנמצאות מעבר לגדר? יתכן שזה נובע מהמחשבה שאנחנו בני האדם כלואים במחשבות, כלואים בתוך השפה, בתוך ההשתייכות והסיווגים השונים. לעומת זאת, החיות והציפורים הם חופשיים בהווייתם גם אם היו מצויות בתוך כלא פיזי.

ברישום "תצילו את מה שנותר מהצעירים", השישי בסדרה, הציפורים עוברות שינוי נוסף ביחס לעבודות הקודמות (ראה תמונה בעמ׳ 24).

ברישום זה הציפורים כמעט נעלמות, אך עדיין נוכחות. קשה יהיה להבחין בשש הציפורים: שלוש בצבע שחור עם מקור עקום מצד ימין ושלוש בלבן עם מקור ישר מצד שמאל. כולן נמצאות על פסגות עצי ברוש. הנוף מזכיר בית קברות, ולמרות ההפרדה בין הציפורים, צד שמאל וצד ימין, הן נמצאות באותו מרחב, רמיזה לכך ששני הסוגים חולקים את אותו גורל. רישום זה בא כצעקה ממעמקי ליבי: להציל את הצעירים.
זהו הרישום היחיד בסדרה שיש בו כתב. לא טרחתי לעשות קליגרפיה, כי התוכן היה חשוב לי יותר. הנוף נחסם בקדמתו על ידי חומה, כזו שפוגשים בדרך כלל בכבישים, כמחיצה בין נתיבים. אך מיקומה באופן הזה מזכיר ישירות את גדר ההפרדה. המשפט שרשום בצורת גרפיטי, כפי שבדרך כלל פוגשים ברחובות או על גדר ההפרדה, אומר: "תצילו את מה שנותר מהצעירים". זה בא ישירות בעקבות המלחמה וגם בעקבות המצב שנקלעה אליו החברה הערבית בשנים האחרונות, עקב התדרדרות לעולם הפשיעה.
על אותה חומה מצד שמאל הצופה פוגש עוד צורת כתב האומרת: "A לב M אהבה לנצח". משפט שמנציח בדרך כלל אהבה בין שניים שהחליטו לחרוט את שמם על החומה. הכיתוב נמצא בצד שמאל בצבע דהוי, כאילו חרוט שם מזמן. אך גם זו השאיפה שבעתיד האהבה תנצח. בכך, אני מציג את המצוקה הגדולה שאליה נקלענו כבני אדם ובעת ובעונה אחת מציג את הפתרון, האהבה.
ברישום זה הציפורים נמצאות למעלה כצופות במה שמתרחש. ועדיין, החלוקה למטה ולמעלה מעידה על ההבדל בין הנעלה לנחות יותר, בין הרוחני, החופשי והחי לבין הגשמי, הנוקשה והמת.

אני בוחר להתייחס לשני הרישומים יחד, השביעי והשמיני בסדרה, מפני שלשניהם יש בעיניי שפה דומה, ושניהם שונים מהרישומים הקודמים. שני הרישומים הם בהשראת המפה של חיפה והמפה של הכפר מג'ד אלכרום (ראה  תמונות בעמ׳ 25).

לפני עשיית שני רישומים אלה, העפתי מבט במפות הללו באפליקצית Google Earth, ואז תכננתי את הקומפוזיציה. שני הרישומים נוטים יותר לכיוון ההפשטה וההשטחה. זהו מעוף ציפור אנכי, מלמעלה למטה. הקומפוזיציה ביבשה מתחלקת לשני סוגי קווים: ישרים בחלוקת השדות, ומעוגלים באפיון ההרים.

"המפה של חיפה", הרישום השביעי בסדרה, בנוי משדות, הרים וים. השטח העבה שמדגיש את החוף כהה מאוד והוא מתפקד כהפרדה בין הים ליבשה וגם כהפרדה בין הפנים לחוץ. כאן הציפורים נמצאות בצידו השמאלי של הרישום, הן נמצאות בים. אפשר לראותן כמגיעות מהים אל היבשה, ואפשר להפך, לראותן כעוזבות את היבשה, או את הפס השחור שמצטייר גם כמחסום או כחומה, העומדת בפני ציפורים שמגיעות ממרחקים. ובו בזמן, אפשר לראות את הציפורים יוצאות מתוך הפס לכיוון הים, אל החופש. יש כאן רמיזה לנושא ההגירה, ובו בזמן העלייה או השיבה אל הארץ.

ברישום "המפה של מג'ד אלכרום", שהוא הרישום השמיני בסדרה, נשמרת אותה שפה כמו ברישום ״המפה של חיפה״, אך כאן הצללים של ההרים מקבלים גוון שחור כהה יותר. ההפשטה הובילה להופעת צורה הקרובה לגוף ציפור בחלקו השמאלי העליון של הרישום, הפונה לצד ימין. כשהבחנתי בצורה הדומה לציפור, החלטתי להדגיש את הקונטור כך שיראה באמת כמו ציפור או צללית של ציפור. המשחק בין הקווים העגולים לקווים הישרים יוצר דרמה, מתח אבל גם איזון. בשני רישומים אלה אפשר לדמיין כל מיני צורות וזה מה שמושך אותי בסגנון המופשט. זה כמו להתבונן בעננים ולראות כל מיני צורות מתהוות וחולפות.

הרישום התשיעי והאחרון בסדרה זו הוא "חיפה: הר, שדה וים" (ראה תמונה בעמ׳ 27).

רישום זה בא בהשראת מהנוף המצטייר מולי כשאני עומד במרפסת של המשכן לאמנות באוניברסיטת חיפה ומביט לעבר השדות, המפרץ והים. בניגוד לרישומים הקודמים, כאן כבר לא רואים ציפורים. אני חושב שלמרות זאת, אפשר לדמיין אותן. אני מסתפק בנקודת מבט ממעוף ציפור, בדומה לציפור המביטה מלמעלה אל נוף זה. גם הסגנון כאן שונה: לא רואים קווי מתאר של עצים, לא רואים בתים. זהו נוף ראשוני, מופשט יותר. הקומפוזיציה מבוססת על חתך זהב- חלוקה שנותנת איזון ומשרה רוגע בדרך כלל. אין דבר מובהק כאן, חוץ משביל בהיר בצידו הימני של הרישום, המחבר בין הכאוס של החלק התחתון אל הסדר בחלק העליון.

לרוב, בסדרת נופים זו נקודת המבט היא מלמעלה, ממעוף ציפור. אני מדמה בעיני רוחי את האזור שאני רושם כאילו הייתי אחת מן הציפורים העפות למעלה בשמיים. וזה מאפשר לראות נוף פנורמי רחב.

ה"ציפורים" כמושג, מתדיין ומשוחח עם הרבה שדות ותחומים, תחילה במראה המהפנט והצבעוניות המרהיבה שלהן, כיצורים מצייצים שמשמיעים קולות ומוזיקה, והן גם סמל לבוא השחר ותחילתו של יום. אפשר להתייחס אל הציפורים גם בתחום החברה, ההסתגלות והדינמיקה, כמו גם בתחום הביולוגיה, הצומח והחי. אבל יותר מכול, מה שמעניין אותי, הוא לדבר על הציפורים מבחינה נפשית, פילוסופית, ספרותית וגם מוזיקלית, וזה מה שמעסיק אותי בתוך הפרקטיקה שלי. בסדרת זו אני מתייחס לציפורים כסמל, לכן הן מופיעות בצורה מופשטת מאוד, ללא צבעים.

ה"ציפורים" כרעיון, כדימוי וכאלגוריה נמצא איפשהו בפנים, בתוך תוכי. בעבודת התזה שלי בתחום הספרות שעסקתי בה בשנת 2011, התמקדתי בהשוואה בין משל המערה האפלטוני לדימוי המערה כפי שמצטייר בסורה מס' 18 מהקוראן, שנקראת גם "המערה". התייחסתי ל "משל הציפור" של אבן סינא, שיש בו הקבלה למשל המערה של אפלטון, כשציפור היא מטאפורה לנשמה כלואה בתוך הגוף הפיזי. ובסדרת הרישומים כאן הציפורים כמו פרצו את הכלא. הכלא לא נמצא, שכן הן כבר השתחררו מכבליו ונראות עפות חופשיות בשמיים.

שני חיבורים של אבן סינא המעידים על מחשבה דומה לפילוסופיה האפלטונית ב-פידון, בעניין ניתוק הנשמה מהגוף ושחרורה אל עולם עליון טוב יותר, אמיתי יותר:  מכתב הציפור (رسالة الطير) ו-שיר הנפש (قصيدة النفس)[10]. אבן סינא מצייר לנו תמונה חיה לגורל הנפש השואפת אל האמת, ומתלבטת במלכודת התשוקות הגופניות. בחיבור ״הציפור״ יש דמיון רב למשל המערה של אפלטון. וב״שיר הנפש״ דמיון רב לדיאלוג פידון של אפלטון [11].

אבן סינא מדמה את הנפשות לקבוצת ציפורים שנפלו במלכודת של ציידים, הציידים הכניסו את הציפורים לכלוב ונעלו אותן היטב. אך ציפורים אלה אינן מקבלות את הגורל זה ומנסות להשתחרר. מעטות מצליחות להשתחרר כשברגליהן שאריות של שרשראות. שאר הציפורים נשארות בכלא, אך לבסוף גם הן משתחררות בעזרת אלו שכבר יצאו לחופשי. לאחר מכן כולן עפות אל 'הר אלוהים' העשוי שמונה שכבות. וכשמגיעות לשכבה השביעית, הציפורים נחות בין מרעים ירוקים ונהרות זורמים. אך משהו עדיין מניע אותן להמשיך במסע אל השכבה השמינית, שם הן פוגשות לראשונה ציפורים אחרות יפהפיות. הציפורים המארחות מובילות את הציפורים האורחות אל המלך הגדול, וכשהן מביטות בפנים המוארות של המלך, הן מתאהבות בו ולא חוזרות אל עמק העצב ממנו באו [12].

הנה סיכום לפרשנות של משל זה:

• סמליות רוחנית ומיסטית: הציפורים מסמלות את הרוח האנושית ואת החיפוש אחר האמת והחוכמה.

• חיפוש אחר אמת וידע: הציפורים מדגישות את המסע הרוחני והפילוסופי של הדמות.

• התקדמות רוחנית: תיאור הציפורים מדגיש את המסע הרוחני והפילוסופי של הדמות.

• התקדמות רוחנית: תיאור הציפורים מסמל את ההתפתחות הרוחנית והקרבה לאל.

• הקשר לטבע וליקום: הציפורים מסמלות את ההרמוניה האפשרית בין האדם לעולם הסובב אותו.

נראה לי כעת שכל הפעולה האמנותית שלי קשורה גם לרצון להגיע למקום משוחרר יותר. אני שונא גבולות, למרות המודעות שיש חשיבות רבה להגבלות ולגבולות. אבל כעת רצוני להשתחרר מהרבה כלאים. אני חושב על המשורר אבו אלעלאא אלמערי, שנתן לעצמו את התואר "יצור כלאיים", כיוון  שהיה עיוור, והעיוורון מבחינתו הוא סוג של כלא, ולכן החליט להסתגר בתוך ביתו וזה היה מבחינתו הכלא השני. "יצור כלאיים" הוא מושג הלקוח מעולם החי, כשעושים הכלאה בין שתי חיות שונות. אצל אבו אלעלאא אלמערי, מושג זה עובר מסע, והמשמעות שלו מתגלגלת הלאה לעולמות אחרים. גם  אדווארד סעיד השתמש במושג ״יצור כלאיים״ אך אצלו היה זה כדי לתאר את הערבי-פלסטיני, אזרח מדינת ישראל. לפי סעיד זהו יצור מורכב, והוא מתייחס אליו כיצור מעוות בהשוואה למקור, שיש לו נאמנות לשני צדדיו של המטבע [13]. מנקודת מבטי האישית, אני לא רואה בהיותי יצור כלאיים את העיוות, להפך, אני מרגיש יתרון בהיותי ערבי אזרח מדינת ישראל, מכיוון שאני מבין טוב יותר את שני צדדיו של המטבע.

תוך כדי כתיבה עולים רעיונות ישנים לצד רעיונות חדשים, או שהמושגים עצמם מקבלים משמעויות נוספות. וכשהזכרתי קודם לכן את נושא הגבולות והפריצה מתוך כלוב, הבנתי טוב יותר למה אני מהסס למסגר את הרישומים במסגרת עץ ונוטה יותר להשאיר את הבד בלי מסגור הנדסי. ויותר מזה, עתה צץ הרעיון, שלאחר תליית הבד על הקיר אולי אוסיף עוד ציפורים שימשיכו מחוץ לבד, ואולי זה ייתן את התחושה של המשך השתחררות מכבלי המסגרת.

פרק 4

4.1 אומנות עכשווית, מסע, חירות וזהות

הנושאים של מסע, חירות וזהות הפכו לרלוונטיים במיוחד באמנות העכשווית, כאשר אמנים רבים עוסקים בתהליכים של נדידה, גלות ושאלות על מקומם בעולם הפיזי והחברתי. יצירות אמנות רבות מתמקדות במעבר של גבולות – גאוגרפיים, תרבותיים ואישיים – ובשאלות של זהות אישית וקולקטיבית. אמנים שונים פיתחו דימויים של מסע, כמו גם חירות והתנתקות ממגבלות אישיות וחברתיות, וזאת בתגובה לסוגיות פוליטיות וחברתיות עכשוויות.

4.1.1 קייסי מישל קוויטובסקי (Casey McGuire): מסע ופירוק זהות

האמן האמריקאי קייסי מישל קוויטובסקי מתמקד בנושאים של מסע וחירות בעבודותיו, העוסקות במבנים רעועים ובאובייקטים נטושים הנמצאים בתנועה מתמדת. ביצירות כמו (Transient Matter (2019, הוא מציג חפצים כמו קרוואנים הרוסים וגלגלי מטוסים ישנים כאמצעים להעברת את תחושת חוסר היציבות של זהות בעידן המודרני, כשהוא מקשר בין מסע פיזי למסע פנימי של אובדן עצמי. העבודות של קוויטובסקי מעוררות שאלות על מקומו של הפרט בעולם שנמצא בשינוי תמידי.

"The abandoned objects in McGuire's work serve as a metaphor for the transient nature of identity, echoing the fluidity and instability of personal and social constructs in contemporary life" [14].

4.1.2 מארינה אברמוביץ' (Marina Abramović): גוף, חירות ומסע נפשי

מארינה אברמוביץ' היא דמות מפתח בתחום האמנות המיצג, ויצירותיה עוסקות בגוף ובחירות, כאשר הגוף משמש כמדיום לחקירה של גבולות פיזיים ונפשיים.
ביצירה (The Artist is Present (2010, היא חוקרת את הדינמיקה שבין האמן לצופה, תוך הצבת הגבול בין נוכחות פיזית לחירות רגשית. החירות שברגע ההווה, כפי שהיא מתארת זאת, היא מסע אישי שבו הגבולות בין הגוף לתודעה מיטשטשים.

האמנית משתמשת בגופה ככלי מבע, ומשקפת את המתח שבין חירות לכלא פיזי. היא מרבה להתמקד בנקודות המעבר שבין סבל לשחרור, כפי שניתן לראות בעבודותיה על השימוש בכאב כאמצעי לשחרור רגשי ורוחני.

4.1.3 אי וויווי (Ai Weiwei) פוליטיקה של מסע וחירות

האמן הסיני איי ווייוויי (Ai Weiwei) הפך לאחד מהאמנים המרכזיים העוסקים בנושא חירות וזכויות אדם. עבודותיו מתמקדות בשאלות של חירות פוליטית ומסע כפוי בשל הגירה או רדיפה פוליטית.
בפרויקט (Human Flow (2017, סרט דוקומנטרי החוקר את משבר הפליטים הגלובלי, וויווי משתמש במצלמה כדי לתעד את מסעם של אנשים ברחבי העולם הנמצאים בתנועה בין מדינות, ללא יכולת לחיות חיים יציבים.

יצירותיו מעלות שאלות על האופן שבו פוליטיקה משפיעה על תחושת הזהות והחירות של הפרט והחברה. וויווי, שהוגלה ממולדתו ונמצא במאבק מתמיד מול ממשלת סין, משתמש ביצירותיו כדי לבטא את המאבק האישי והקולקטיבי לחירות, בעולם פוליטי שמגביל את התנועה והביטוי.

4.1.4 יאיוי קוסאמה (Yayoi Kusama): בריחה אל המרחב הפנימי

האמנית היפנית יאיוי קוסאמה יוצרת חיבור בין עולמות פנימיים וחיצוניים באמצעות עיסוק בדימויים של אינסוף, מסע וחירות פנימית. בעבודות כמו (Infinity Mirror Rooms (1965 היא יוצרת תחושה של אובדן עצמי בתוך חלל חסר גבולות, שבו מטשטשים גבולות המרחב הפיזי והנפשי. היא עוסקת בתחושת אובדן זהות בתוך חברה מוגבלת ודרך האמנות היא בורחת למרחב שבו יכולה לחוות חירות מוחלטת.

"Kusama's infinity rooms act as metaphors for the boundless nature of the mind and the endless possibilities of personal freedom" [15].

4.2 סיכום לפרק "אומנות עכשווית: מסע, חרות וזהות"

עבודותיהם של אמנים עכשוויים כמו קייסי מישל קוויטובסקי, מארינה אברמוביץ', איי וויווי ויאיוי קוסאמה מציגות גישות מגוונות לנושאים של מסע, חירות וזהות. יצירותיהם מעוררות שאלות הנוגעות לקשר בין גבולות פיזיים, נפשיים ופוליטיים, תוך התמקדות בחוויות של גלות, זהות אישית וקולקטיבית, ושאיפה לחירות פנימית ופוליטית. בדרך זו, האמנות שלהם מעמיקה את הדיון בנושא זה באמנות עכשווית.

בתהליך היצירה של סדרת "נופים פנימיים" חשבתי על יותר ממסע אחד. ההתבוננות שלי בעולם החיצוני והאינטראקציה עם תחומים שונים, כמו פילוסופיה, אמנות, ספרות ומוזיקה, משחקת תפקיד מרכזי. אך הסדרה לא רק נובעת מתוך מסע קונקרטי שמתחולל באזור בו אני חי, אלא גם מתוך מסע למידה ומחקר כסטודנט שעוזב את הכפר בכדי לרכוש ידע, מההתנתקות מהמשפחה במשך חודשיים, ומהפיכת אחת הקומות במשכן האמנות לסטודיו אישי אך חשוף למבקרים. וגם המסע הטכני שעברתי ביצירת הסדרה הזו, מסעו של דימוי הציפורים  ואיתו המסע הנפשי פנימי.

בעבודותיי, בחנתי כיצד נושאים כמו זהות אישית וחירות פוליטית משתקפים בנוף. הציפורים המופיעות ברישומים הן דימוי רב-שכבתי – הן מייצגות חירות פיזית ונדידה, אבל גם משקפות חוויות של ניתוק, מאבק והישרדות. בהקשר זה, אני מוצא השראה מהדיון בתנועות חברתיות ופוליטיות הקשורות לנושא החירות והזהות, במיוחד בספרות, פילוסופיה ובאמנות עכשוויות.

מקורות ספרותיים ופילוסופיים, כגון "משל הציפור" של אבן סינא, מציגים את הציפור כמטאפורה לשאיפה האנושית להשתחרר מכבלים חומריים ולהגיע לרמות רוחניות גבוהות יותר. תובנה זו מהדהדת ביצירותיי, כאשר הציפורים עוברות תהליך של התפתחות בכל רישום, ומשקפות את המסע הפנימי והחיצוני שאני חווה כאמן פלסטיני בישראל.

הציפורים ביצירותיי, כמו בטקסטים הספרותיים, משמשות כגשר בין המוחשי למטאפיזי. ברישומים הן מסמלות מעבר בין עולמות - הפיזי והרוחני, החיצוני והפנימי - ומציעות פרשנות אינטואיטיבית לחוויותיי כאמן וכאדם. החזרתיות של דימוי הציפורים בכל רישום בסדרה "נופים פנימיים" יוצרת שפה חזותית אחידה, המגלמת את המסע האישי והחברתי שלי, תוך דיאלוג עם נושאים אוניברסליים של חירות וזהות. החיבור בין הניתוח הספרותי לשאלות המחקר מאפשר להעמיק את ההבנה כיצד דימויים אלה משתלבים בהקשר הרחב של אמנות עכשווית ובחיי היום-יום של אמנים הפועלים במציאות פוליטית מורכבת.

פרק 5

5.1 סיכום

העבודה הסמינריונית הנוכחית חקרה את דימוי הציפורים כסמל רב-שכבתי המגלם מושגים של חירות, מסע וזהות, בהקשר לפרקטיקה האמנותית האישית שלי ולסדרה "נופים פנימיים". המחקר בחן את אופן הופעת הציפורים בטקסטים ספרותיים, תיאולוגיים ופילוסופיים – מהאודיסאה של הומרוס, דרך ספרי הקודש ועד הרומן "אפירוגון" מאת קולום מק'אן – והשווה את תפקידיהן הסמליים במקורות השונים.

במהלך העבודה הודגש הקשר שבין יצירת אמנות לבין שאלות של זהות אישית וקולקטיבית, גלות ונדידה, וחתירה לחירות פנימית ופוליטית. הציפורים, שהן דימוי מרכזי בעבודותיי, משמשות כגשר בין הפיזי למטפיזי, בין האישי לקולקטיבי, ומשקפות את החיפוש אחר משמעות בתוך נופים פנימיים וחיצוניים.

הניתוח העלה כי דימוי הציפורים בסדרת "נופים פנימיים" הופך למטאפורה מורכבת למאבק פנימי וחיצוני, שבו מתמזגים הזיכרון האישי והקולקטיבי עם תחושות של פריצה ממגבלות. דימוי הציפורים שינה את אופיו לאורך הסדרה, החל מצורות מופשטות ועד לייצוגים סמליים רבי משמעות, תוך יצירת שפה חזותית עקבית המדגישה את המסע והזהות.

באמצעות דיון באמנות עכשווית, נבחנו גם ביטוייהם של נושאי המסע, החירות והזהות באמנות עכשווית, דרך יצירותיהם של אמנים כמו מארינה אברמוביץ', איי וויווי, יאיוי קוסאמה וקייסי מישל קוויטובסקי. ניתוחים אלו חיזקו את הטענה המרכזית שלפיה מושגים אלו חורגים מהאישי או המקומי, ונוגעים במרחב אוניברסלי רחב יותר, כזה שמעסיק אמנים ברחבי העולם ומחבר את הפרט לקהילה הגלובלית.

העבודה מאששת את הטענה כי אמנות יכולה לשמש ככלי דיאלוגי לחקירת שאלות של חירות וזהות בהקשר של נופים משתנים, פיזיים ורוחניים. הציפורים, כנושא מרכזי בעבודותיי, הפכו לכלי להעברת חוויות אישיות וקולקטיביות, המרחיבות את הדיון בסוגיות של גלות, חירות ותקווה. העבודה עצמה היוותה עבורי מסע של חיפוש פנימי, כמו גם דרך להעמקת הבנת הקשרים שבין אמנות, זהות והעולם בו אנו חיים.

כמו שאפלטון בנה עיר שלמה באמצעות מילים, כך ניסיתי לספר סיפור אישי-קולקטיבי באמצעות סדרה של רישומים. ובעבודה כתובה זו ניסיתי לתאר נופים חיצוניים ופנימיים באמצעות מילים.

הערות

1. ראה עמ' 17

2. Naifeh, Steven, & Smith, Gregory White. Jackson Pollock: An American Saga. Clarkson Potter, 1991, pp. 450–455.

3. ראה עמ׳ 18

4. Suleiman, A. A. S. (2012). The picture of animal and birds in the Holy Quran: Rhetorical study (Master’s thesis). An-Najah National University, Nablus, Palestine. Retrieved from https://repository.najah.edu/items/3a8d28f9-638d-49e1-ae1e-7bcd3c91bd69

5. תרגום אהרון שבתאי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.

6. Suleiman, A. A. S. (2012). The picture of animal and birds in the Holy Quran: Rhetorical study (Master’s thesis). An-Najah National University, Nablus, Palestine. Retrieved from https://repository.najah.edu/items/3a8d28f9-638d-49e1-ae1e-7bcd3c91bd69

7. (Cambridge University Press & Assessment)

8. https://www.baianat.com/ar/books/arabic-calligraphy-culture/the-arabic-calligraphy-as-a-form-of-art

9. מטמורפוזות, אובידיוס, תרגום שלמה דיקמן, כרך שני, עמ' 395.

10. فتح الله خليف: ابن سينا ومذهبه في النفس، دراسة في القصيدة العينية، ص 129-137.

11. د. مصطفى غالب: في سبيل موسوعة فلسفية، ابن سينا، ص 34.
12. د. ماجد فخري: تاريخ الفلسفة الإسلامية، ص 209-211.

13. מתוך מאמא "אוריינטליזם" שמופיע באתר: אנציקלופדיה של רעיונות:   https://haraayonot.com/idea/orientalism/

14. McGuire, 2019, p. 45

15. Kusama, 1965, p. 23

5.2 ביבליוגרפיה

1.

Naifeh, Steven, & Smith, Gregory White. Jackson Pollock: An American Saga. Clarkson Potter, 1991.

2

 אובידיוס, פובליוס. מטמורפוזות, תרגום שלמה דיקמן, ירושלים: קרית-ספר בע"מ, תשל"ג.

3. 

Naifeh, Steven & Smith, Gregory White. Jackson Pollock: An American Saga, Clarkson Potter, 1991.

4. 

Tomkins, Calvin. Off the Wall: A Portrait of Robert Rauschenberg, Penguin, 2005.

5. 

Vergne, Philippe & Brougher, Kerry. Yves Klein: With the Void, Full Powers, Walker Art Center, 2010.

6. 

Travelling concepts in the humanities, A Rough Guide, Mieke Bal. University of Toronto Press. 2002.

.7

הומרוס. האודיסאה. תרגום: אהרון שבתאי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.

8.

Birds in the Ancient World: Messengers of Omnes and Auguries

https://www.ancient-origins.net/history-ancient-traditions/bird-omens-0012185

9.

מק'אן, קולום. אפירוגון. תרגום: חנה עמית-כוכבי, ספרי נובמבר, 2021.

10.

Suleiman, A. A. S. (2012). The Picture of Animal and Birds in The Holy Quran (Rhetorical Study). An-Najah National University Repository. Retrieved from https://hdl.handle.net/20.500.11888/6575

11. 

אתר האינטרנט "ביאנאת": بيانات (baianat.com)

12.

خليف، فتح الله، ابن سينا ومذهبه في النفس، دراسة في القصيدة العينية، بيروت، دار الأحد البحيري إخوان، 1974.

12. غالب، مصطفى. في سبيل موسوعة فلسفية، الفارابي، بيروت: دار ومكتبة الهلال، 1998.

13. فخري، ماجد. تاريخ الفلسفة الإسلامية، (ت) كمال اليازجي، بيروت: الدار المتحدة للنشر، 1979.

14. אתר האינטרנט: אנציקלופדיה של הרעיונות:  https://haraayonot.com/

15.

McGuire, C. M. (2019). Transient Matter: Nomadic Spaces and Identity. Journal of Contemporary Art, 45(2), 42-47.

16.

Abramović, M. (2010). The Artist is Present. New York: The Museum of Modern Art.

17.

John, C. (2021). Crossing Borders: Visual Narratives of Migration. African Art Review, 67, 65-72.

18.

Kusama, Y. (1965). Infinity Mirror Rooms. Tokyo: Ota Fine Arts.