ירושלים            4.1.69

גמזו יקירי,

לא עניתי לך עד עתה על מכתבך בעיקר - כך עכ"פ נדמה לי - מפני שהתלבטתי: אולי בכל זאת כן...לאמור אולי בכל זאת אמצא כוחות נפשיים ופיסיים להיכנס שוב להרפתקאה של תערוכה. אכן האמת היא שזה קשה ביותר ואינני חושב שאוכל שוב לעמוד בניסיון כזה. אני מצטער של שלא ראית את התערוכה ולאו דווקא מפני ש"הנה עתה כבר לא תדע כמה צייר טוב אני..." אלא בשביל להיזכר שרב תמונתי חסרות את אותו המשהו המיוחד הדרוש לתצוגת ראוה. תמיד נדמה לי שקשה לראותן בדיוק כמו שלי היה קשה לעשותן. אל נא תשמע בדברי התחנחנות או הצטעצעות. אינני כמו אותו בעל תאר "הרב-אמן" הישראלי אשר תמיד אומר יו-יו מיינע בולדער זיינן שווארע בילדער אין קען נישט מאלן בעסער... לא, לא, התמונות הטובות שלי אינן רעות ואינן חלשות אלא שהן לא תערוכתיות. כבר התרגלתי לחסרון הזה ואני מנסה אפילו ליהנות ממנו.

גם ההכנות הטכניות לתערוכה בירושלים היו מייגעות וקשות. חלק מהתמונות הגיעו במשך השנים לכתובות רחוקות בחו"ל או אל אספנים בארץ אשר אינם ששים להשאילן לתצוגות. ככה שנדמה לי שבינתיים מוטב לי לחסוך מעצמי את ההתרגשויות האלו ולחזור לעבודה נורמלית במרתף שלי.

ובינתיים אני רואה שעוד לא הודיתי לך על עצם מכתבך, על ברכתך ועל ההזמנה לתערוכה. תודה רבה על כל אלה וגם על עצם העובדה שלא שכחתני. כמובן שאשמח מאד אם תוכל לבקרני בביתי ומובן מאליו כי השמחה תהיה גדולה יותר אם תוכל לעשות זאת געזונטער הייט ולא דווקא אגב ביקור בבי"ח. אז תהיה בריא ושוב תודה ולהתראות שלך ארוך.