שוחררתי מחיל-הים בשנת 1954. נחוש־דעה ומגודל זקן טיפסתי במעלה-ההר בואכה עין הוד. צהריים, חודש אוגוסט, אבק, שמש, זיעה. שאלתי דרוזי קטן: איפה גר רודי להמן?

ראיתי ביצת ענק המזוקנת בקצותיה גחונה על גזר־עץ לא גדול במיוחד, בתנועות זריזות מגלפת זוג ינשופים. היצור הביט בי בעיניים תכולות ותמיהות וברוגז זרק סמרטוט על צמד הינשופים הלא גמורים. רודי להמן לא נתן מעולם לתלמיד לעקוב אחריו בשעת עבודתו. איני יודע אם היתה זאת אמונה טפלה, היה לו הסיטרא-אחרא מפותח ביותר, או סתם קטנוניות ״יקית״ שנצנצה בו לפעמים: מה פתאום שתלמיד ילמד ״טריק״ כך סתם ״On the house״ מאז לא ראיתי את רודי עובד!

הוא אמר לי... "JA". גמגמתי כמה משפטים בגרמנית והוא אמר "GUT" לפחות אתה מדבר גרמנית. נשארתי שם שנה כמעט נזיר אורטודוכסי, כמעט פסל...

לילות חמים של תה צונן. הוא הכריח אותי לשחק עמו שח. דיברנו על פיסול וקצת רכילות, עד עצם היום הזה יש לי אוורסיה משח, כי היה זה האונס השני בחיי. הראשון היה עם סבי. כאשר הייתי מנצח במשחק, הייתי זוכה ממנו לסטירה, כאשר הייתי מפסיד הייתי זוכה לשתיים בצירוף הסבר איזה אידיוט אני!

לימים באה העבודה הקשה של יצירת גופים גיאומטריים מדוייקים. ״אלה אבות הפיסול״, אמר, ״ומי שלא יודע להפגישם נכונה אינו יודע פיסול מהו.״ מה צדק האיש! ובאותה עת שיחות מסוג: המצרים והשומרים הם הם שידעו זאת... ההלניזם זה זבל.... פונפון פסל החיות (מורה של חנה אורלוף) פסל לעניין... ברנקוזי יודע מה זאת צורה... רודן – ערימת טינופת רומנטית. לי יד די זריזה היודעת לרשום, הדבר מרגיזו, שלא תעיז, אומר הוא, פסל חייב לחרוט רק בחומר – בסכין וחרט. אני מתרעם ואומר זה משום שאינך יודע לרשום – בעפרון ואני זוכה על כך להתרומם מעל הקרקע על אזני השמאלית בלבד ולקללה גרמנית שאינה ניתנת לתרגום. שבועיים אינו מדבר עמי.

לימים אנו משוחחים.

כל פסל חייב ליצור את האדם וחוה שלו... שלא תעיז לעשות פסל בלי עיניים והוא מלעיטני בסרק, זבל ואסטרולוגיה. מדוע אני צריך לעשות אדם וחוה, מדוע אסור לעשות פסל בלי עיניים? והוא נועץ בי עיניו התכולות בבוז כאילו ״הרי זה מובן מאליו!״ ולא זכיתי מעולם לקבל תשובה. ולא הבינותי פשרם. באותם ימים חי שבועיים בירושלים ושבועיים בעין הוד. ממתין הייתי שיחזור ומחכה לו בקצה השביל. נו איזה זבל עשית? מה עם זוזה ומנשקה (שושנה היימן ומנשה קדישמן שהיו תלמידיו וגרו גם בעין-הוד). אני מדווח בקצרה על מלחמות המקום. ממבוש, ינקו. מוקדי נגד משה ברק (ז"ל). תככים, תככים, מגעיל. אז נשבעתי שלא אגור ברחוב שגר בו יותר מאמן אחד ובעיר גדולה. אז נסעתי רחוק, רחוק. אצל מורי ורבי הראשון והיחיד, למדתי את חשיבותה של הצורה הגיאומטרית, את האהבה האמיתית לחומר.