על גבעה עמדו להם זה דורות שלושה שקמים. כשתל־אביב עוד הייתה רק חולות, כמה כרמים וכמה כפרים קטנים, היו בסביבה גם עצי שקמים שהגיעו לכאן מאפריקה. כמה מהם שרדו ברחוב הכרמל, שהיום הוא רחוב קינג ג׳ורג׳. על החולות הללו, כשיניים בפי תינוק, צמחו הבתים, שסימנו את הרחובות שעדיין לא נסללו.

שם, על הגבעה עמדו שלושה שקמים, שתחתם הקים הדוד יהושע (מרגולין) צריף ובתוכו פוחלצים מחיות הארץ, ודומני שהיו גם כמה בעלי כנף ואיילים חיים. זה היה גן החיות הראשון של תל־אביב. כשהדוד יהושע העביר את התכולה לקצהו הדרומי של רחוב יהודה הלוי, נכנס לצריף שבט של הצופים.

אני נזכר בכל זה משום שכל מקום בתל־אביב מכיל בין השאר גם זיכרון. למשל, כיכר מסריק שהיה כרם, וכיכר רבין שהייתה ביצה אקולוגית, מלאה בעלי חיים וצמחייה. בלי הזיכרונות הללו אין סיכוי שתצמח תרבות מקומית כלשהי.

אברהם (אייבי) קרוון, שהיה הגנן הראשי של תל־אביב ולימים אדריכל הנוף של העיר, היה משוגע ליצירת נוף גנים. הוא היה הראשון שהתנסה בהעברת עצים בוגרים מכל הסוגים, ביניהם עצי זיתים ותמרים ואף שקמה עתיקה אחת שעמדה להיכרת בשל סלילת כביש. לקרוון היה יחס מיוחד לשקמים עתיקים. כשתיאטרון הבימה, היכל התרבות וביתן הלנה רובינשטיין סגרו על שלושת השקמים ששרדו על הגבעה, הוא שינס מותניו ויצא להציל אותם, שכן היה חשש שהעצים לא יישרדו בתנאים הטופוגרפיים החדשים. קרוון שיכנע את פרנסי העיר שיש לפעול מיד, והציע לצרף אדריכל לפרויקט, כי ידע שניתן להציל את השקמים רק בעזרת מבנים שיחזקו את האדמה ויגנו על השורשים.

לבסוף החליט לפנות לאדריכל יעקב רכטר, גם משום שחשב שהגן חייב להיות חלק מהמתחם כולו. שיתוף הפעולה ביניהם היה פורה. לכשנחנך ”גן יעקב” לא כולם הבינו את הייחודיות שלו. היום ברור שהוא פנינה, שהוא גן ייחודי שיש לשמור עליו.

זה שנים שהגן סובל מהזנחה. כבר בעבר, בתהליך של שיפוץ, הוא נפגע במידת מה, הן בעיצוב והן בצמחייה, שבחלקה שונתה. כמו גנים ומבנים ציבוריים אחרים הוא הזדקן ודורש שיפוץ: תיקוני בטון שנסדק והתפורר והחזרת הצמחייה המקורית למקומה. נראה שהצוות שנבחר יכול להחזיר את הגן למקורו ולשמר אותו.

אין ספק שלראש העירייה, רון חולדאי, מגיעות ברכות על החלטתו לשפץ את הגן הייחודי הזה, אבל שוב מאיימת חרב השינוי על חלקים בגן: אם מחליטים לשפץ, צריך גם לשנות. מהיכן לקחנו את התפיסה הזו? מדוע המשפץ לוקח לעצמו גם את הזכות לשנות?

”גן יעקב” הוא גן מקסים, שתוכנן על־ידי שני מתכננים, אחד מהם הוא חתן פרס ישראל והשני יצר את הגנים מהיפים ביותר בתל־אביב. אז למה להרוס? רק כדי ליצור צירים ומעברים? האם אי אפשר ללכת מסביב? האם האתנחתא אין בה יופי? האם אין מקום לשמר את שלוות הגן? למה להקשות את העלייה למפלס העליון? הרי כל יופיו של הגן הוא באותם מפלסים. אל תפגעו בגן. שמרו את הפנינה הזו כפי שתוכננה.