עם נעילת תערוכת היוקרה של גרמניה ״דוקומנטה 5", תערוכת האוונגרד הנערכת אחת ל-5 שנים בקאסל ואשר סיסמתה היתה: ״האמנות היא מיותרת – האמנות מתה" – נפתחו שערי העיר קלן לעשרות גלריות שנאספו ליריד האמנות הבינלאומי השנתי (1972).

העיר קלן חגגה את יריד האמנות המעורר אותה לחיים למשך למעלה משבוע ימים. מבקרים שוחרי אמנות, סטודנטים וסתם סקרנים באו מכל קצות אירופה להשתתף, לחזות ולקנות את החדש שבאמנות.

דיסלדורף שהינה מרכז אמנות פורה בזכות עצמה, החליטה לספק תשובה לאמנות העכשווית והעמידה את אולמות הירידים הענקים שלה לרשות יריד מתחרה. השתתפו בו כ־180 גלריות שהשתרעו על שטח של כ-5000 מ"ר : 110 גלריות מגרמניה ו־74 גלריות מצרפת, איטליה, הולנד, אוסטריה, שוויץ, ספרד וארה"ב. כאן הוצגו בכפיפה אחת סגנונות מתחילת המאה ועד היום; דאדה וסוריאליזם, קונסטרוקטיביזם ואמנות קינטית, טאשיזם ופוסט־אבסטרקט וביחוד ,אמנות עניה". הנאו-דאדה והריאליזם החדש מוצגים בעבודותיהם של ארמן, ספוארי, פיליון ובן ווטיאה, דיטר רוט וכריסטו. כמו כן ניתן היה לחזות כאן במוצני אמנות הפופ והריאליזם החדש האמריקאי וביצירות האסכולה של וינה והאמנות הנאיבית. תשומת לב מיוחדת עוררה התצוגה של אמני האוונגרד מארצות הגוש המזרחי.

צנוע יותר היה ירידה של קלן. היו כאן פחות גלריות ופחות יצירות, אבל האוירה היתה הרבה יותר מזמינה", אנושית וחמה, מאשר באולמות הירידים המרוחקים מספר קילומטרים מלב העיר דיסלדורף ומחייה הטבעיים.

בד בבד עם התצונה המאורגנת במסגרת המקובלת של היריד שבקונסטהלה (אולם התצוגות העירוני) הפגינו אמנים צעירים נגד הקונסטמרקט וערכו יריד פרטי משלהם באוהל ענק שבככר השוק וליד הקונסטהלה. האמנים הצעירים הבינלאומים התארגנו בארגון בשם ״דפו" Depot, שמטרתו להוות מרכז אינפורמציה על אמנות ופרוייקטים סביבתיים. תצוגת הצעירים ״המורדים" איכזבה, הסתבר שעצם היותם מחוץ למסגרת לא היתה פרי בחירה חופשית, אלא תוצאת רמתם הנמוכה.

התצוגה של הצעירים נראתה יותר כיריד פופולארי המזכיר את אוירת הקרקס, או הקרנוואל. היריד שלהם היה מסחרי ביותר, חיקוי באנאלי של זרמים אמנותיים שבאופנה, כגון אמנות מינימלית, מושגית וקיטש.

החלק המוצלח בתצוגת הצעירים היה בסרטים; על במה שמחוץ לאהל הקרינו סרטים העוסקים בנושאים פוליטיים ״הרצח של פרד המפטון" בבימויו של מייק קרי והדן בשחזור הרצח עם פלישת כח משטרתי לביתו של פרד אשר פעל למען הפנתרים השחורים בשיקאגו או סרט חיילי החורף ("Winter Soldiers") הדן במלחמת ויאטנם. הסרט מציג את החקירה שנערכה בדיטרויט שבארה"ב בתאריך 2.2.1971-31.12.1970 ; 125 חיילים לשעבר מדווחים על פשעי מלחמה להם היו עדים.

אם רמתו של יריד הצעירים היתה ירודה מבחינה אמנותית, הרי שמבחינת האוירה – הם יצרו את אוירת החג עם הססגוניות החורגת מהאפרוריות ומהיובש הגרמני המקובלים.

בכניסה לקונסטהלה בקלן העמידו לוח ענק שעליו רשימת 100 אמנים עם המחיר המינימלי והמכסימלי של יצירותיהם (מחירים הנעים מ־10,000 מרק ועד 250,000). הצועדים בראש: אמני הפופ וורהול, אולדנבורג, ליכטנשטיין; אמני הריאליזם החדש - דה אנדראה, קלאפק, טינגלי, ניקי דה סן פאל, ארמן; בתחום האמנות המושגית: קרל אנדרה, סול לוויט. כריסטו וכו'.

מה בשוק? בקלן ובדיסלדורף בלטה העובדה שבעלי הגלריות הם אנשי עסקים ממולחים ביותר – הם מהכרזות מציגים את ״הכל" למכירה – מהכרזות האנטי-אמנותיות ביותר ועד ליצירית האמנות האנטי-אסתטיות הבולטת ביותר שהוצגו ״בדוקומנטה 5" ואומצו כמוצגים למכירה מיד לאחר תציגתן בקאסל: הכרזות האנטי אמנות של בן ווטיאה, אשר כבר בשנות ה-60 ויחר על כל קשר עם האמנות והחל ״יוצר" סיסמאות בכתב ידו על לוח שחור הנמכרות כיצירות אמנות ממדרגה ראשונה; חלקים מהבגדים המוכתמים בדם של פולחני ה-או.מ. (O.M.) של ניטץ׳, אשר גם הוצגו ב״דוקומנטה״ והיוו את המוצג המזעזע והאכזרי ביותר של כל התצוגה.

כל סיסמה אנטי-אמנותית ניתנת למכירה כיום; גם הסיסמה ש״האמנות היא מיותרת״, כפי שאחת הגלריות כותבת בהקדמה לקטלוג, נמכרת במיטב הכסף… ואעפ״י כן לאחר הכרזה כל כך חד משמעית מציגה הגלריה אמנים פיגורטיבים המקובלים ביותר על החברה.

בקלן בלטו סרטי הטלויזיה שהוצגו במעגל סגור על ״אמנות ושפה״ "Art and Language". יצירת האמנות כאן היא השפה, והסרט כולו מראה את האמן המבטא מלים עם דגש על היגוי האותיות – מגמה שהתחילה בהשפעת האמנים האנגלים ג׳ילברט וג׳ורג׳ אשר אמנותם היא מצבור של מלים ההופכות למשפטים והנקראים כפרקי שירה לאו דוקא בעלי משמעות כלשהי.

לצד כל המוצגים היקרים קיימת מגמת הפופולריזציה של האמנות. הדבר נעשה בעזרת מו״לים (כגון: ליווינג ארט אדישן – Living Art Edition) המאפשרים ללקוחותיהם להזמין באמצעות הדואר יצירות גראפיות משל אמנים מפורסמים. באחת הגלריות בקלן היתה תצוגת טפטים משל אמנים ידועי שם; וונדרליך, טינגלי, ניקי דה סן פאל, אלן ג׳ונס, אוטמר אלט וכו׳ – כך אפשר לכסות חדר שלם ביצירת ניקי דה סן פאל ולשלם עבור ״יצירת טפט״ 7 מרק למטר…

בדיסלדורף בלט הפרוייקט הימי של יורגן קלאוס; הפרוייקט הוצג בעזרת שיקופיות עם הסברים מאת האמן ובשיתוף הקהל בדיון שלאחר ההרצאה. קלאוס הראה את המחקר התת-ימי הנקרא ״פרוייקט אמנותי-סביבתי״; הוא מחפש את החויה החיה לתרבות ימית עניפה; עם גילויים חדשים של שילוב ארכיטקטורה ימית אורגנית אשר תגרום לחוויה חדשה בשפת האמנות; קלאוס פירסם ספר בהוצאת דימון Dumont על נושא ״הים – אמנות ומחקר סביבתי תת-ימי״ אשר הינו מחקר מקיף על האמנות, הארכיטקטורה והקומוניקציה הימית.

בלטה בדיסלדורף גם ה״קונטקטריה״, מעין בית קפה נייד שהוא אף מוצג אמנותי-מסחרי והעומד בשרות הגלריות; ההבדל הוא שמטרת המקום היא ליצור קשר בין אנשים; פונגי הוא אמן שהחליט שביטויו האמנותי הוא בקשירת קשר בין בני אדם. מאחר והדבר כה נדיר היום – מסתבר שמזמינים אותו עם ה״קונטקטריה״ הניידת שלו לתערוכות ולמוזיאונים כדי שהמבקרים יוכלו ״לפרוש״ למקום אינטימי ולקנות קשר אנושי יותר עם בני אדם אחרים במחיר טוב…

הבולט בירידים הוא שלמרות האוסף הססגוני והמגוון שלהם, הרי שכל גלריה שמרה על קו סגנוני אפייני לה; גלריה ״דניס רנה״ למשל הציגה רק אמנות קינטית וקונסטרוקטיביסטית, ו״אינטר ארט גלרי״ הציגה רק אמנות נאיבית וכו׳. גלריות אשר מערבבות סגנונות שונים נחשבות לחובבניות; הדבר מקל על הקונה אשר יודע אשר יודע מיד לאן לפנות ויוכל למצוא תמיד אוסף נכבד ומבחר גדול מאותו סגנון ספציפי.

״דוקומנטה 5״ עסקה בבעיות האמנות והסביבה והתעלמה לחלוטין מהגורם המסחרי ואולם הירידים הוכיחו שהאמנות עדיין קיימת כמוצר כלכלי ומסחרי ממדרגה ראשונה; מסתבר שגם האמנים המורדים ביותר היוצאים נגד מסחור האמנות ע״י גלריות, נמכרים במחירים גבוהים בגלריות ופירוש הדבר שאותם אמנים ויצירותיהם אומצו ע״י המימסד שאותו הם מוקיעים.

לאחר נעילת הירידם אשר הוכיחו כי אמנות הינה עסק מסחרי בדיוק כמו כל עסק אחר, נפתחה בקונסטהלה של קלן תערוכה בשם ״אמנות במהפכה״ – על האמנות ברוסיה בין 1917-1932.

ניתן לומר לבסוף, על גבול הציניות, שירידים אלה היו השקעה כדאית מבחינה כלכלית אולם ספק מאוד אם היתה להם משמעות אמנותית כלשהי.

יכולים היו באותה מידה להציב רהיטים או כל מוצג מסחרי אחר. דומה שהשאלה היכן מסתיימת האידאולוגיה ומתחילים המיסחור והפופולריזציה של הרעיון הנשגב מצאה לה פתרון בירידים אלה.