לֹא יָדַעְתִּי לְבַשֵּׁל.

אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה הִשְׁאִירָה לִי

 אֶת הַבְּכוֹרָה סְתָם כָּךְ,

הָלְכָה.

יְלָדֶיהָ עָבְרוּ לָגוּר אִתָּנוּ,

הַסִּיר הִתְרַחֵב.

יְדִידוֹתָיו הִתְרַחֲקוּ זוֹ מִזּוֹ

וַאֲחוֹתִי מִמֶּנִּי.

כָּבְדוּ בְּתוֹכוֹ תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה.

הֶבְרוֹ הִרְכִּין רֹאשׁוֹ

מַעַל כִּיּוֹר הַמִּטְבָּח

כְּמוֹ סוּס רָתוּם לַעֲגָלַת הַבַּיִת.

פַּעַם בִּלְחִיצָה עַל כַּפְתּוֹר

הַקּוּמְקוּם הַחַשְׁמַלִּי

הִנַּעְתִּי אֶת הָעוֹלָם,

עַכְשָׁו אֲנִי גּוֹרֶרֶת בַּמּוֹשְׁכוֹת.

נִזְהֶרֶת לֹא לְהִתְקָרֵב

לַקָּצֶה פֶּן יִתְהַפֵּךְ שוּב.