המלה תפאורה (עצוב או תיכנון) מופיעה לעתים קרובות על מסך הטלויזיה ועל פי רוב משובץ שם היוצר אי שם בין שאר המשתתפים, היא דורשת הסבר היות והיא בהחלט ערך יוצר ותחום העומד בפני עצמו, ומה גם שהחלק הנראה הוא קטן בהרבה ממה שמסתתר מאחוריו.

אזכיר ואומר שניצולה המכסימלי באולפן מתחיל בעבודת צוות עמוקה בין התפאורן לבמאי והקו הנבחר בעיצוב, מהווה גורם חשוב בערך התכנית. 

אתייחס בתאור צורת עבודתי רק במסגרת הארצית שלנו ולא אפלוש ל״ערוצים" בארצות אחרות. 

ראשית – בחירת הצוות. בצורה זו או אחרת נקבע צוות שיעבוד בהפקתה של תכנית טלויזיה ואשר לה נקבע מועד צילום (אולפן או חוץ).

הצוות שנבחר מתחיל במפיק, במאי, עוזרת במאי, תפאורן, תאורן, מלבישה, גרפיקאי, מאפרת ואביזרן. המסגרת הקבועה הנ"ל, זו המסגרת ה״יוצרת". נלווים אליה ברשימה ״משתתפים" אחרים, אולם הם מופיעים בשלב השני. רשימה זו כוללת את הצלמים, אנשי קול, ניתוב תמונה וטכנאים. בשלב השלישי והאחרון מופיעים עורך הסרט וטכנאי הוידאו.

המפיק שעוסק בבחירת החומר יוצר את הקשר (בעזרת עוזרת ההפקה) עם הכותב, (הזמר או המנחה) שמעבדים את החומר הכתוב. הבמאי נותן את נקודת ראותך לגבי ״צילום התוכן״. החומר הכתוב, קרי הטקסט, מוגש למעצב, ולא במקרה אתייחס לדוגמת הפקת דרמה באולפן שמציבה לדעתי את האתגר הגדול ביותר ביחס לכל ההפקות שנעשו בתחנה בארץ. 

הטקסט, אשר כתמיד מתייחס לזמן ומקום עלילה, מתחיל ונגמר במסגרת קבועה מראש – בית האולפן. כל רעיון או פתוח הנושא לא יכול להתרחב לממדים גדולים או בלתי רגילים מסיבות תקציביות מובנות. קל יותר לתכנן תכנית דרמה המתרחשת בימינו ובארץ (נמל אשדוד, לדוגמה, אשר שחקניה גרים באזור, הונה אומר בניית בית מגורים באולפן).

הקושי נובע כשהמקום נמצא ״בחו"ל", קיים אמנם חומר (ספרים, כתב־עת, תמונות או התרשמות פרטית מביקורים), אולם האנליזה של ההתרשמות הזאת שוב נכנעת למידות האולפן (ולמגבלות שלו). 

לאחר קריאת המחזה מתחילה העבודה בהכנת הסקיצות, שהיא בהחלט לא מחייבת איש מלבדי, המעצב, וזו כדי ליצור קשר ראשוני ביני לבין הבמאי. סקיצות אלו מועברות על ידי לבמאי ואתו ורק אתו מתחילים לעבור על כל תמונה בנפרד ולהשאר צמודים להחלטתו לצלום התכנית, זוויות הצלום קובעות בצורה סופית את השלב הבא.

שלב זה הוא תיקון הסקיצות על פי דרישת הבמאי. שלב זה ילווה סקיצה צבעונית עם ציור פרספקטיבי של כל ״סט" (״סט״ פירושו אזור צילום כגון, חדר מיטות, מטבח, בר או כל מקום אחר).

לשלב זה יצורף מודל בקנה מידה 1:20 שינחה את עבודת הבמאי ואת קביעת זוויות העלום בתחושה ברורה ותלת ממדית. כהמשך העבודה משורטטים שרטוטים טכניים לנגריה בהם מופיעות המידות הסופיות של הסטים" ומצויין סוג החומר, הטכסטורה, סוג הבד ופרוט הצבעים. בשלב זה אחרי שהחומר עובר את אישורו של הבמאי, מאושרים השרטוטים הטכניים ועם פרוט והערות הם מועברים לנגריה לביצוע. 

הצבע (המופיע על המסך בבית) הוא שחור לבן, אולם בעבודת הסקיצות והמודל תמיד אתייחס לכל הצבעים הקיימים בטבע. מידת הצלחתי בצבעוניות תבוא כשבזמן הצלום בשחור לבן יהפכו צבעים אלה לגוונים נעימים של אפורים ושחור־לבן.

אציין שברוב המקרים זוויות הצלום מכתיבות את צורת ההקמה של התפאורה באולפן וחשיבות רבה נודעת לנקודות הפרוק וההרכבה. 

בבניית קירות התפאורה בנגריה, בקנה מידה 1:1 משתמשים על פי רוב ב״פלטות" של עץ לבוד בעובי מילימטרים (במידות סטנדרטיות) על מסמרות עץ. נקודות החיבור בין שני קירות גורמות לא פעם לתוצאות קשות וכל צורה שהיא בפתרון קו החיבור אינה עונה על הדרישות (להוציא מריחת טכסטורה לקירות או כסוי טפטים). גובה התפאורה שונה לרוב מידות האולפנים ויש להביא בחשבון את התאורה והקול כדי שלא יחזרו צלילים לא טבעיים מן הקירות. התפאורה תצא מהנגריה לאולפן ותוקם על פי הנחיות התפאורן. האביזרים יתפסו את מקומם וה,סט" יקבל תאורה. גם אם נלקחו בחשבון כל האפשרויות לתקלות שהיו על הנייר הפתרון האידיאלי לצורך הצילום, הוא מבט דרך מסך המצלמה ובעקבותיו יערכו שינויים שיכתיבו את הניצול המכסימלי של ה״סט''.

כל תכנית לטלויזיה ברמה זו או אחרת היא יצירה בפני עצמה, דבר הדורש תכנון ומחשבה ראשונית לכל תכנית ותכנית ואין למצוא כל זהות בתהליך היצירה בין תכנית לתכנית. בתכנון התפאורה משתתף צוות רחב של עוזרים. למשל: את האביזרים המלווים את תוכן המחזה יש לקנות או לשכור לצורך הצילום. אני רואה כחשוב מאד את תפקיד השגת הפריטים שככל שידמו למקור ויתאימו לתקופה כן יתרמו יותר לאמינות המחזה.

התלבושות הן בהחלט שטח נרחב בפני עצמו וחשיבותן רבה.

התאורן שהוא נכנס אמנם לתמונה על פי הנתונים העומדים באולפן (״סט") ותפקידו הוא רק להאיר, אינו ממונה רק על מתן כמות מסויימת של אור. הוא גם יוצר ומדגיש צדדים אמנותיים רבים שהוא אחראי להם ומעלה את ערך המופע לדרגה אמנותית שלמה. גם לאיפור יש ערך יצירתי והוא אמנות בפני עצמה. הגרפיקאי חייב לתרום למסגרת עיצוב המחזה . כמעצב בפני עצמו, אם בפתיחת אנימציה או בסוג האותיות.

אסכם ואומר, שהתפאורה בעיני היא בעלת ערך כמוזיקת רקע בסרט כשהעליות והירידות בטונים משרתות את האוירה. לכל הגורמים היצירתיים המשתתפים בהפקת התכנית, באים לעזור לשחקן למסור את תוכן המחזה ורוחו.