שאלת ההיתכנות של בחירה בהומאניזם עכשיו כלולה בשאלה מהו הומאניזם? וזו כלולה בשאלה מהו האדם? האם ניתן למקד את מהותו בהגד אחד? יותר ויותר אנו מתרחקים מן היכולת לעשות זאת. שכן הוא כה מורכב-לעילא. יותר ויותר אנו מודעים למורכבותו המסתעפת. פחות ופחות אנו מסוגלים להכלילו - -

מה אתה? – אלומת תהליכים פסיכופיסית, חד-פעמית, מודעת, המצטרפת כאן, עכשו, לאלומת התהליכים הכוללת האינסופית - - שמך הוא שם של תהליך - - חווה אלברשטיין הוא שם של תהליך - -

- - הומו-ארקטוס, הזקוף - - הומו סאפיינס-סאפיינס, ההוגה -

- חי חברתי, חי פוליטי (אריסטו), חי עדרי, חי מטפיסי (שופנהאור) - -

חי מוסרי (וודינגטון) - - Ethical Animal -

חי היוצר סמלים - - (גירץ) - Homosymbolicus -

(קאסירר) - Animal symbolicum -

חי יוצר טכנולוגיות, יוצר מתמטיקות -

Animal Technologicum, Homo Mathematicus

Animal Semioticum, Animal Theologicum

 - - חי רליגיוזי, אבי כרונוס, אבי זאוס, אבי יהוה - אבי טאו - -

אלומת תהליכי יחיד ויחד - - נע כשקול בשדה המתוח בין עברו הביו-גנטי, היצרי, המיתי, האפל, לבין מותרו התבוני, הנאור, ההומאני - - בין מימוש חירותו המוחלטת, הצנטריפוגאלית (היידגר, סארטר), לבין מנוס ממנה אל תוך השתייכות דחוסה, אל לכידות, אל סמכות (דוסטוייבסקי) אל חאריזמה (פרום) - -

ברגע שאמרת "אני" - הגזמת - אין אני טהור, מנותק לעצמו מן הסובב. אין עצמאות. יש היררכיה של שדות-כוח. יש היררכיות של הולונים - יש "אני יחסי" הנתון במארג שדות דינאמי, צף בו, או חותר בו - -

יש אני אוטונומי, ערכי, יוצר - -

מהו מקור ההומאניזם? חוד שאלה זו מופנה אל תוכו, אל פנימיותו של היחיד הנע. היא נשאלת "תוך כדי תנועה" כאשר היחיד, השואל על עצמו, מתפקד כבר במערכת החברתית-תרבותית, לאחר שעבר, תוך כדי גידולו בתוכה, תהליכי חיברות. אין זאת שאלה ראשונית, ללא עבר, אלא "הערכה מחדש", או ניתוח הנערך בקרון רכבת נעה - - תהליך חיפוש מקור ההומאניזם הוא ניסיון להפריד בין ערכים שיובאו imported לתוכו על-ידי המערכת החברתית-תרבותית שחיברתה אותו, לבין מקור אישי, סובייקטיבי, פנימי - -

זהו רגש מעמקים קיומי המחלחל בעמקי הוויתו, יש בו יסוד מהותי של אהדה לזולתו, לחברתו, למשפחת האדם - - תחושת אחוה אל מין האדם, רגש של שותפות גורל, של קרבת נידונים - - מעין התפשטות של האני אל הדלתה של הנהר האנושי - - ומעבר לה אחוה אל הסובב, אל החי באשר הוא חי, אל הדומם, אל האינסופי - - ביטויים לרגש זה עוצבו בתהליכי התגבשות ההכרה של חברות ותרבויות, לכדי: האדם כערך, המין האנושי כערך, שיוויון ערך האדם, חירות האדם - -

רגש זה הוא מקור הערכים העמום, אלא שכבר כאן, בעוד בוחנים את צילום המעמקים הזה, באותו תשקיף רנטגן ממש, מזוהים מקורות נוספים, של ערכים אחרים: של מיתוסים עדריים, שבטיים, של אבות קדומים ואדמות קדומות. באותו תשקיף אתה מזהה קרבת מקורות בין מיתוס עם-נבחר לבין מיתוס עם-אדונים. לא רק הומאניזם עולה מתוכנו אלא גם גזענות - -

אנחנו פרושים בשדה שבין תת-אדם לעל-אדם. אנחנו תת-על-אדם - -

יש בך עולם תחתון, יש בך קרטלי סמים.

הקמת ארכיפלג-גולג בסיביר ו"בתי חולים לחולי רוח" לאסירים פוליטיים - -

הוצאת בני אדם להורג במעדרים בקמבודיה - -

זריקת אסירים פוליטיים ממסוקים מעל ארגנטינה -

טבח נשים וילדים בסאברה ושתילה, במעלות, במשגב-עם - -

אי-אפשר להרגיש עצמך שייך למין האדם בלא להיות שותף להשמדת יהודי אירופה - -

כל אלה ישנם בתוכך, בתוכי, בתוכנו האדם - -

"...לא החיה שבאדם חוללה את שואת יהודי אירופה, אלא האדם שבאדם..."* - -

בברית-המועצות לא מתרחשת רק הומניזציה, אלא גם "פאמיאט" - -

אמונה-שלמה במותר האדם, בחיוב האדם, היא כיום בלתי אפשרית.

פני ההומאניזם כיום בסוף המאה הזאת, הם פני ילד שהוכה מכות רצח. "מותר האדם" הוא כיום מושג מנופץ. בצומת זו, במרחב מרוסק זה, האם מתרחשת בחירה בהומאניזם עכשיו?

■

"...בזמן האחרון נתפסו לפעיית 'ארבע רגליים - טוב'... במועד ושלא במועד ותכופות גרמו על-ידי כך הפרעות באספות... ניכר היה שגילו נטייה מיוחדת לפצוח ב'ארבע רגליים'... דווקא ברגעי היקוד של נאומיו..."

(מתוך: חוות החיות / ג'ורג' אורוול, עמ' 44)

*האדם החדש / נחום אריאלי, 1980, עמ' 111.