בדיוק עם הדפסת החוברת הזאת מסיים קריסטו את הפרוייקט הגדול והיקר ביותר שביצע עד היום. קריסטו הוא איש צנוע, ממוצא בולגרי, נראה כספורטאי, ממושקף, שקט, רגיש וחם לב. מדבר בגוף רבים – אנחנו (הוא ואשתו ז'אן קלוד). רעיתו היא צרפתיה פריזאית. בזמן היכרותם התגלה שנולדו באותו יום. הם בני 45 והיא אומרת: תפקידי להביא לכך שקריסטו יבצע את רעיונותיו.

עבודותיו הראשונות בסוף שנות החמישים היו ציור, הדבקות ושימוש בחפצים מצויים קטני-מידות. התעניין בצד האסתטי של מוצרים תעשייתיים והמושג "לארוז" הפך אצלו יותר ויותר למושג רעיוני, ככל שהעמיק באריזת כלים ואביזרים שימושיים. הוא ארז בבדי ברזנט תפורים פחיות ובקבוקים בתוספת טיפול בצבע, דבק וקשירות. ב-1961 ארז שולחנות עמוסים בכלי בית למיניהם, והאריזה יצרה קוים צורניים חדשים. הקשר הקווי שנוצר בין הכלים והצורות הגיאומטריות שנבעו מהאריזה, קיבל שתי משמעויות: התחושה והסקרנות המדמיינת את ה"תוך" והעטיפה החיצונית המהווה בפני עצמה אלמנט ראשוני, בלתי צפוי.

1962 – קריסטו מרחיב את המושג objet trouve, אריזת אופנוע, אריזת אופניים בניילון קשורות לגגון של מכונית כשכל זה מוצג כיחידה תלויה על קיר[.] 1963 [–] הפנינג של עטיפת גוף וקשירתו בחבלים [–] גוף מבודד, מנותק ומנוכר מהחברה.

עטיפת פולקסווגן [–] למעשה אריזה כפולה. המכונית הכולאת בתוכה אנשים כעין חידה טכנולוגית ומיצרך אנושי ההופך לאלמנט משרת, דינמי, אלים, מבודד יותר ויותר כשזה מקבל אריזה נוסח קריסטו.

1966 [–] כורסא ארוזה, בקבוקים עטופים בתוך קופסת משלוח אשר מיסודה תוכננה לבודד ולהגן על קיומם הפיזי.

חלונות ראווה [ממשיים מוצבים] בחלל גלריה כשבד צמוד מבפנים לזכוכית למנוע מהצופה, הרגיל להציץ לתוך חלונות ראווה, לראות את המתרחש מבעד לבדים. נוצר מחסום פיזי-פסיכולוגי, המנוגד להרגלי הצופה.

1967 – עץ צעיר שנתלש עם שורשיו, עטוף בניילון בשורשים וחלקי העלים המונעים ממנו אויר[.]

1968 [–] מוזיאון שיקאגו ארוז; גלריה באנטוורפן – רצפה ומדרגות הכניסה עטופים בניילון. זו בעצם התקופה בה קריסטו מחדד משמעויות חברתיות ויוצר מתחים בין אמנות וחברה בקנה מידה ציבורי, והדברים הופכים לנחלתם של המזדמנים בשטח.

1969 [–] קריסטו מבצע פרוייקט מרחבי ראשון בחופי אוסטרליה [–] "חוף עטוף" 12 ק"מ מסידני. היה קושי בגיוס כוח אדם למשימה זו, נדרש שיתוף פעולה וכוח צעיר בעל כושר גופני מעולה. 140 סטודנטים וצעירים, כולם בתשלום, השתתפו בעטיפת החוף שכולו היה סלעי והתנאים הטופוגרפים קשים. העבודה בוצעה בתנאים של מטפסי הרים וכרבע מליון איש מסידני בקרו בשטח במשך 5 שבועות. לאחר מכן היה צריך לקפל, לנקות ולהחזיר את השטח למצבו הקודם.

1972 [–] "valley curtain" וילון בעמק. לאחר 28 חודשי תכנון, מתרומם תוך מספר שעות מסך ניילון כתום שנמתח בין שתי גבעות באחד העמקים בקולורדו באורך 420 מטר[.]

המסך משרה תחושה של וילון ממשי, הנצמד במקביל לקו הקרקע והתלוי על מספר כבלים בגובה בין 60 ל־120 מטר, כשמתחתיו נראית חורשת עצים קטנה מאוד כתפאורה למחזה. אוטוסטרדה ונהר חוצים את המסך מלמטה והנוסעים המגיעים לסביבה מופתעים מהמראה הצבעוני דמיוני, המונע מהם לצפות מאחורי המסך החוסם פיזית את הנוף. 35 עובדים שליוו את הפרוייקט ועוד 64 עוזרים ואמנים שהתייצבו לסייע ביום זה, בהפנינג חגיגי משיאים את קריסטו על - כתפיהם וכולם יחד, בבגדיהם ממשיכים בטבילה במי הנהר כל המאמץ שהושקע נשאר עד למחרת, 20 שעות בלבד [.]

running fence, 1972: גדר ניילון על קונסטרוקציות באורך 40 קילומטר מתנשאות לגובה 6 מטר; הקו נמשך ממזרח למערב 60 קילומטר צפונית לסן פרנסיסקו, על אדמות פרטיות של 59 חוואים וסופו נמשך לתוף חוף בודגרא באוקיינוס עד שנעלם. 42 חודשי מאמץ הושקעו בשכנוע חוואים, 17 נציגי ציבור שניהלו מאבקים ציבוריים נגד הפרוייקט ושלוש ישיבות של מועצת מדינת קליפורניה, 450 עמודים דו"ח תכנון ונתונים של הגבעות, קו השמים והים. בפרוייקט 165.000 מטר ניילון עבה, תלוי על כבלי מתכת מתוחים בין 2200 קורות ברזל בגובה 6 מטר כל אחד כשמטר נוסף בתוך הקרקע, ונתמכות בזוגות כבלים לצדדים המתוחים ליתדות. 2200 יריעות ניילון 6 X22 מטר הוזמנו בייצור תעשייתי והן צריכות להיתלות כל אחת בין שני מוטות המתכת כשכבלי אורך נוספים יצטרכו לעמוד בלחץ הרוחות שבשטח. הפרוייקט חוצה 14 דרכים. קריסטו הצטרך לבנות 4 מכונות מיוחדות ניידות אשר שתלו 5175 יתדות בעומק 1,20 מטר והיכולות לאחר מכן לבדוק את כושר היתדות לעמוד כנגד כוחות הטבע. ביוני השנה, צוות מיוחד התחיל למתוח 120 קילומטר כבלים שיאבטחו את חוזק המוטות ויריעות הניילון.

בסוף אוגוסט, כ-300 סטודנטים משני המחוזות בהם מתבצע הפרוייקט, הוזמנו להתאמן במתיחת 2200 יריעות הניילון.

בתחילת ספטמבר [–] סיום הפרוייקט, ולמעשה החלק החזותי הסופי. הסטודנטים יתפזרו בצוותים לאורך הגדר (40 קילומטר) ובו זמנית תצמח גדר הניילון תוך 12 שעות.

ג.ב.: מתי התחלת את הפרוייקט ומה היו השלבים הראשונים?

קריסטו: התכנון החל ב-1972. קנה המידה של הפרוייקט נתן לו משמעות ציבורית והיה צורך להגיש בקשה לשני מחוזות השונים בהרכב התושבים ובמסורת הפוליטית. השלטונות פנו באמצעי התקשורת השונים והיפנו את תשומת ליבם של התושבים (ציבור הבוחרים) לבקשה שהוגשה. הפרוייקט קיבל כיסוי רחב, המלווה בדיונים וויכוחים פומביים. היו התנגדויות לבקשה [–] וועד של 17 נציגי האופוזיציה ניהל מאבק משפטי כדי למנוע את הקמת הפרוייקט. תהליך זה עיכב את הפרוייקט בשנה וחצי. בין המתנגדים היו בעלי אדמות, נציגי אופוזיציה ואמנים קונסטרוקטוביסטים. במשך 11 חודש ניהלתי שיחות ומגעים אישיים עם 59 בעלי האדמות לשכנעם בחשיבות האמנותית של הפרוייקט.

ג.ב.: בפרוייקט שיקאגו גם היתה בעיה כזו?

קריסטו: פרוייקט שיקאגו כמו זה במוזיאון ברן בשוויץ נעשה במסגרת מוסד אמנותי עצמאי. לעומתו הפרוייקט האחרון משתרע על שטחי קרקע נרחבים וחוצה אוטוסטרדות ודרכים.

ג.ב.: אולי תמסור כמה פרטים על המבצעים הקודמים שלך[?]

קריסטו: אריזת המוזיאון בשיקאגו בשנת 1969 נמשכה כשמונה חודשי תכנון והמוזיאון הוצג במצב ארוז במשך 40 יום. אנשים נכנסו למוזיאון דרך מעבר ארוז במרחק מה מהמבנה. המוזיאון נעטף בבד ברזנט שחור רציתי לנצל את הצבע הנגטיבי של השלגים בתקופה זו. בברן כמו בשיקאגו התכנון היה ארוך אבל הפרוייקט התקיים במשך 5 ימים בלבד, כיוון שאחזקתו מבחינת בטיחות ושיבושי התנועה וכל השינויים שנוצרו בעקבותיו ייקרו אותו מאוד[.]

ב־1968 באותו זמן שהתבצע הפרוייקט בשווייץ הקמתי בדוקומנטה בקסל את "5600 מטר קוב אויר", באלון פלאסטי ממולא אויר שהתנשא לגובה 95 מטר, מוגן בקונסטרוקצית חבלים ששמרה על צורתו הפרוייקט נמסר לחברת בניה, וצוות של 40 איש היו מעורבים בהקמתו. היה צורך בחמישה מנופי ענק. משאבה הזרימה אויר ושמרה על הלחץ בבאלון והיה צורך בשמירת לחץ מדוד בהתאם לשינויי הטמפרטורה.

ג.ב.: האם זה היה הפרוייקט הגדול הראשון שלך?

קריסטו: ב-1961 בניתי חומת חברות דלק ברחוב ויסקונטי בפריז אשר חסמה את המעבר ושדה הראייה מקיר לקיר המצב הפוליטי היה מסובך והמשטרה לא אפשרה את הימצאותה יותר מ-7 שעות.

ג.ב.: איך מממנים דמיונות כשלך?

קריסטו: כל הפרוייקטים בוצעו בכסף שלי. זהו תפקידה הבלעדי של ז'אן קלוד[.]

ג.ב.: מהו מחיר הפרוייקטים שלך?

קריסטו: הבאלון בקסל $56.000 .valley curtain $850.000. פניתי לחברה העוסקת בפרוייקטים הנדסיים גדולים. חישוב המחיר שלהם היה: $200.000. הצרה היא שאף חברה לא מוכנה לקחת אחריות ולעמוד במחירי ניסיונות חד פעמיים כמו שלי ובסופו של דבר זה עלה פי ארבעה מהתחשיב על הנייר[.] גם בפרוייקט האחרון הגענו ל־$1.875.000 וכנראה שזה יעבור את שני המיליון.

ג.ב.: מה מביא אותך להתפרש בשטח? אתה מתרחק ממוזיאונים וגלריות ופונה אל אנשים שאולי מימיהם לא ראו אמנות, ואילו הקהל המעורה באמנות והמתעניין בה לא זוכה לראות את הפרוייקטים שלך, אלא מקבל פרורים: דוקומנטציה, צילומים ופרסומים.

קריסטו: מוקד הפרוייקט הוא התהליך עצמו. נוצר קשר נפלא בין הרעיון והסביבה. כבר בתהליך הראשון של ההסכמה, מעורבים בו התושבים. הפרוייקט נכנס לחייהם, הם משוחחים על זה בבית, מתעוררים ויכוחים בין המצדדים והמתנגדים, נוצר דו-שיח בין התושבים היות וכל הענין נוגע להם ישירות, קורה על אדמתם. בשלב שני אנו שוכרים עובדים מקומיים בכמות לא מבוטלת. העובדים מבצעים עבודות מוזרות בעיניהם, נקשרים לפרוייקט ומנסים לדמיין לעצמם איך ייראה הפרוייקט בשיאו. המתח עולה עד היום האחרון גם לאחר עבודה של שנים. הם מעורבים בכל הבעיות. מעורבות זו מתפשטת מטבעה והופכת לנחלת כולם. אלה הם הצופים הצומחים עם הפרוייקט.

ג.ב.: מעורבותו של קהל זה שונה מזו שבסביבה אמנותית?

קריסטו: לא ניתן להשוות. יש מגע נפלא בין הפרוייקט והמקומיים וזה הופך ליחידה אחת. מתפרנסים מזה בוקרים, חקלאים ואנשי הרים. שכבות שונות מתמזגות באתגר אחד משותף והופכות לאט לאט לציבור הומוגני אשר מימיו לא היה במצב כה מאוחד נשברות מחיצות והמגע שנוצר הוא חזק וידידותי. נוצר מתח והתרגשות ככל שהפרטים מתבהרים והשיא הוא הרגע החזותי.

ג.ב.: מהו ההיבט הפילוסופי של עבודותיך?

קריסטו: אמנות הפרסקות והסוציאל-ריאליזם, הביאו בשורה חברתית, אך עדין במושגי אמנות. הפרוייקט שלי ישיר אני הופך את הציבור הזה למעורב ודינמי. הם חושבים על גדר זו מכל הכיוונים מבלי שיראו אותה. הקו המתחיל כקו פיזי מהים וכמחיצה, הופך לתופעה חיובית, המקשרת את כל האיזור מבחינה חברתית. בכל פרוייקט מעורבים סוגים שונים של אנשים. אני התחלתי לארוז כשהייתי צעיר מאוד ואני בא מחינוך סוציאל-קומוניסט. בגיל 21-17 עשיתי אמנות תעמולתית בבולגריה וצ'כוסלובקיה, עבדתי בקולחוז, בתעשיה וחקלאות. כל סוגי התעמולה. החינוך שלי ופעילותי הפוליטית הכריחו אותי לעבוד עם ציבור מגוון אנשים פשוטים, פועלים וכפריים. לא היה לי אומץ ולא הייתי נהנה לעסוק בפרוייקט זה בלי הנסיונות בנעורי. אני רואה בחינוך האמריקאי, כיצד האמנות מנותקת מהחברה. החינוך המרכסיסטי שלי והפצת התעמולה בבולגריה בהחלט סייעו לי להיות קרוב לציבור הרחב. הייתי צריך קודם כל להתקרב אליהם, לשמוע ולהבין את בעיותיהם וזה יצר מגע חזק ואימון.

קריסטו מעולם לא עבד עם גלריה. בתקופת שהותו בפריז לא רצו בו. היום הוא לא צריך אותם. רעייתו ז'אן קלוד לקחה על עצמה את ענין המכירות מעין גלריה העובדת עבור אמן אחד וגם ישנה אתוו. קריסטו מצדו צריך לספק לה מאות רישומים כדי לכסות את הוצאות הפרוייקטים.

בינואר 77 תהיה לנו הזדמנות לראות את קריסטו במוזיאון ישראל, בתערוכת דוקומנטציה של "חוף ארוז" שבוצע באוסטרליה ובליווי סרטים מפרוייקטים אחרים.