גד אולמן הוא חבר הסדנה להדפס של אגודת הציירים בביתן אלחריזי ובה נרכש הידע המשמש לבסיס ביאורים אלה. המדריכים של הסדנה היו: טוביה בארי, צבי טולקובסקי ואריה קלמניק.

הדפס PRINT EPREUVE

הדפס הוא גליון נייר אליו הועברה הדפסה מאב-טיפוס. מאב-טיפוס זה אפשר להדפיס מספר רב של עותקים זהים, שהם ההדפסים. אב-הטיפוס יכול להיות עשוי חומרים שונים, בהתאם לשיטת הדפוס: עץ – בהדפס עץ, נחושת – בתחריט, אבן – בליתוגרפיה, וכד׳. אב-הטיפוס אינו משתנה, ולשם הדפסת כל עותק יש למרוח אותו מחדש בצבע דפוס.

קיימות ארבע שיטות הדפסה, הנקראות טכניקות גרפיות. (1) שקע (תחריט, תצריב), (2) בלט (חיתוך-עץ, פיתוח-עץ וחיתוך-לינולאום), (3) שטח (ליתוגרפיה), (4) רשת (דפוס משי לסוגיו).

ההדפס האמנותי שומר על המסורת של ההדפסים הראשונים, בשעה שבזמננו הלכו והשתכללו שיטות-הדפוס למטרות מסחריות ונבנו מכונות הדפסה היכולות לפלוט עשרות אלפי גליונות דפוס במהירות עצומה. האמנים מוותרים על השכלול הזה, מגבילים את התפוצה למהדורה מצומצמת, מקפידים על איכות ההדפסה ומאשרים את יצירתם, בחתימת-ידם, על-גבי כל הדפס.

שיטות הדפוס

[ראו טבלה בטקסט המקורי]

הדפס מקורי ORIGINAL PRINT

הדפס מקורי הוא הדפס שאב-הטיפוס שלו (לוח, עץ, אבץ, רשת) נעשה בידי האמן עצמו ותהליכי ההדפסה נעשו במו ידיו או בפיקוחו האישי של האמן, המאשר זאת בחתימת-ידו. בכך נבדל ההדפס מהציור. לציור מקור אחד בלבד. ההדפס הוא ״רב-מקורי״, כלומר – כל הדפס הוא מקור. לא קל להגדיר את מושג המקוריות, כדי שזה יתאים לזמנים שעברו ולימינו. פעם היו האמנים גם המדפיסים, והם נהגו לחתום על גבי הלוח עצמו, בלי שתהיה להם ביקורת על כמות ההדפסים.

סידרה EDITION

סידרה היא מהדורה מוגבלת של ההדפס האמנותי. גודל הסידרה יכול להיות תוצאה של הגבלה טכנית. למשל, מתחריט יבש אפשר להכין רק כמות מוגבלת של עותקים. האמן מגביל מרצון את כמות ההדפסים בסידרה כשהוא מדפיס אותם במו-ידיו. הוא יכול לקבוע את גודל הסידרה בהסכם עם המו״ל שלו. כיום חייב להיות כל אחד מההדפסים בסידרה חתום וממוספר (או מסומן). לאחר הדפסת העותקים של הסידרה יש להשמיד את הלוח.

גודל הסידרה אינו קבוע. בתקופות הקודמות היה קטן יותר, כיום מקובלת סידרה עד מאה עותקים בסידרה, אך קיימות גם סידרות גדולות יותר.

חתימה

בחתימתו מאשר האמן כי אב-הטיפוס (לוח, אבן וכד׳) הוא יצירה מקורית שלו, כל תהליך ההדפסה נעשה בפיקוחו ועל כן, כל אחד מההדפסים החתומים על ידו הוא הדפס מקורי.

בדרך כלל חותמים כיום בצד ימין למטה, בשוליים. מקובל לחתום בעיפרון. החתימה היא תופעה חדשה יחסית, על ההדפסים הראשונים לא חתמו כלל. מאוחר יותר חרטו את החתימה בלוח או חרטו את ראשי התיבות של השם (כמו דירר). כדי לאשר כי מספר העותקים בסדרה מוגבל, נוהגים להוסיף את המספור בצד שמאל למטה ולציין את המספר הסידורי. למשל – 2/25 מציין כי הדפס זה הוא השני בסידרה של 25 עותקים. בנוסף לסידרה הממוספרת, מדפיס האמן כמה הדפסים לצרכיו הפרטיים. הם מסומנים בראשי תיבות Artist's Proof) AP) באנגלית, ו-Epreuve d'Artiste) EP) בצרפתית. מספרם אינו קבוע. מקובל להדפיס כ-10 אחוזים מהסידרה.

הדפס שקע INTAGLIO PRINTING

הדפס שקע הוא שיטת הדפסה בה מוחדר צבע הדפוס לתוך שקעים שבלוח ההדפסה. (בניגוד להדפסת בלט, בה נמרח הצבע רק על החלקים הבולטים). מנקים את הלוח משיירי הצבע ומעבירים את הלוח ועליו גליון נייר לח במכבש בעל לחץ גבוה. הצבע נספג מתוך השקעים בנייר; בשאר המקומות נשאר הנייר לבן.

שיטות יצירת השקעים רבות. אפשר לחלק אותן לשתיים.

1) השקע נוצר באמצעים מכניים של חריטה, שיוף, וגירוד. 2) באמצעות תהליכים כימיים של צריבה. אני מציע לקרוא לכל הסוג הראשון תחריט, ולשני – תצריב, אף על פי שבשפת יום יום מכנים את כל סוגי הדפסת השקע בשם אחד – תחריט. נבדוק עכשיו את השיטות השונות.

לוח הדפסה PLATE

הלוח הוא אב-הטיפוס המשמש להדפסת שקע (תחריט ותצריב). הוא עשוי מתכות שונות. מקובל להשתמש בנחושת (חצי קשה), אבץ (צינק) או ברזל. ולמטרות מיוחדות גם בפלדה. על לוח ההדפסה להיות חלק, ללא חריצים. לשם כך מלטשים אותו בעזרת אבקת קרברונדום או בנייר זכוכית עדין, הידוע בשם נייר מים. מסלקים מעל פני הלוח את כל השומנים. הניקוי נעשה בדטרגנטים או בעזרת אבק גיר וצמר-גפן רטוב. משייפים את קצות-הלוח בשפוע, ובמיוחד את פינותיו, כדי שלא יחתכו את הנייר ואת הלבד בעת ההדפסה, הנעשית בלחץ גבוה. על הלוח להיכנס בתוך המכבש. מקובל להשתמש בלוח שעוביו בין אחד לשלושה מילימטרים. ככל שהלוח עבה יותר, צריך השיפוע בקצוות להיות גדול יותר.

תחריט ENGRAVING, BURIN

שיטת הדפס השקע היא המוקדמת ביותר, ותחילתה במחצית המאה ה-15. החריטה נעשית באמצעות מכשיר הנקרא נקר. זהו חרט שחתכו רבוע ומושחז באלכסון, כך שלוחצים על המתכת בפינה אחת. הקו האופייני לתחריט נובע מהשימוש בנקר: ראשו דק, מתעבה וחוזר להיות דק. השם העברי לתהליך זה, המקובל במשך שנים רבות, היה פיתוח-נחושת (בהקבלה לפיתוח-עץ). אני מציע להבדיל בין תחריט מלשון חריטה לבין תצריב, מלשון צריבה. אין טעם להשתמש בשם תחריט לכל סוגי הדפס השקע.

תחריט יבש DRY POINT, POINT SECHE

תחריט יבש הוא שיטת הדפס שקע, בה חורטים בלוח מתכת בעזרת כלי חד כלשהו, מחט, חרט או יהלום וכד׳ ולא בנקר בלבד. תוך פעולת חריטה בלוח הנחושת נוצר חריץ ומשני צדי הקו נאסף החומר גבוה יותר. כך שהצבע מתאסף משני צדי הקו. בהדפסה נוצר קו אופייני לתחריט יבש, בעל אופי קטיפתי, הקו עובר בהדרגה מכהה לבהיר. בגלל רכות הנחושת נמעך הקו תוך כמה הדפסות והקו האופייני לתחריט-יבש נעלם. כדי לשמור על הלוח נוהגים לצפות אותו בפלדה.

תצריב ETCHING, EAU FORTE

שיטת הדפס שקע בה נוצרים השקעים על ידי צריבת הלוח בחומצה, ולא באופן מכני (תחריט). בצריבה התחילו במאה ה-15; תחילה צרבו בלוח ברזל, אחר כך עברו לנחושת.

מכסים לוח-מתכת חלק בחומר אוטם (ground). מקובל להשתמש בשעווה קשה. חורטים בשכבה זו בחרט וחושפים בכך את הלוח. מכניסים לאמבט עם חומצה הצורבת את הקווים שנחשפו. החרט שבו משתמשים לתצריב אינו צריך להיות חד כמו זה הנחוץ לתחריט, כיוון שהוא רק חורט בשעווה. החומצה היא הצורבת לעומק הלוח. לקו של הדפס תצריב אופי אחיד (אם חורטים בכלי חד, ואם זמן הצריבה שווה לכל לוח). כדי לגוון בעובי הקווים, מכסים את חלקם תוך כדי הצריבה וממשיכים לצרוב את האחרים זמן רב יותר (קוים עבים). עומק הקווים אפשר לבחון על ידי זכוכית מגכלת או לבדוק עם מחט.

תצריב קו HARD GROUND

להכנת תצריב-קו מכסים את הלוח בשכבה אוטמת, בה עומדים לחרוט. השכבה האוטמת המקובלת ביותר היא שעווה קשה. (הרכב של שעוות דבורים, ביטומן ושרף). פעולת הציפוי נעשית על לוח מחומם. ממיסים מעט שעווה ועוברים בגליל מצופה עור, כדי להשיג פיזור אחיד. יש ומאחדים את השכבה בטפיחות קלות של טמפון (dabber). כדי לראות היטב את את הרישום מפייחים את השעווה. פעולה זו גם מחזקת ומאחדת את

השעווה.

לפני שמכניסים את הלוח לחומצה יש לאטום את הקצוות, וגם את צידו השני של הלוח. מקובל לעשות זאת באספלט מדולל. מלבד השעווה הקשה, קיימים סוגים נוספים של שכבות אוטמות. למשל, שילק מומס בכוהל מטילי. חומר זה נוזל ופעולת הציפוי נעשית בקלות בעזרת מכחול. הוא גם מתיבש מהר אבל לא תמיד אוטם לגמרי.

תצריב שעווה רכה SOFT GROUND, VERNIS MOU

השעווה הרכה היא למעשה שעווה קשה בתוספת חלב או ווזלין. מורחים אותה על הלוח בדיוק כמו שעווה קשה, אך אין מפריחים אותה. בשעווה רכה אפשר להשתמש בכמה שיטות.

א. ציור קו, כמו בשעווה קשה, אלא שאפשר לחרוט בכל כלי, אפילו בצפורן היד.

ב. הטבעה על ידי לחיצה של חפצים קשים כמו מטבעות, חוטי ברזל, וכד'.

ג. הטבעה של טכסטורות כמו בד, רשת וכד'. לשם כך מעבירים את הלוח המצופה שעווה ואת הבד, וכן נייר מגן, דרך המכבש. מכניסים לחומצה וצורבים. אפשר לכסות את השעווה בנייר שקוף המשמש לשרטוט ולצייר עליו בעפרון. בלחץ העפרון נדבק הנייר אל הלוח ומעתיק את רישום העפרון אל השעווה. אחר הצריבה מתקבל קו הדומה לציור עפרון על נייר.

אקווטינטה (תצריב מגוון) AQUATINT, AQUATINTE

תהליך בתחום התצריב שמטרתו לקבל שטחים מגוונים מהכהה ועד לבהיר. מפזרים אבקת שרף (רזין, קולופוניום) על פני לוח נקי. מחממים עד שנמסים גרגרי-השרף ונדבקים אל הלוח. צורבים בחומצה חלשה שתחדור לכל המקומות הבלתי-מכוסים, דהיינו: עם ניקוי הלוח ישארו נקודות לבנות במקומות שבהם היו הגרגרים. עומק הצריבה (זמן השהיה של הלוח בחומצה) קובע את הכהות. כדי להשיג גוונים שונים צורבים זמן קצר, אוטמים חלק וממשיכים לצרוב. כדי להשיג כהות מכסימלית יש לחזור על תהליך אקווטינטה כמה פעמים באותו מקום עצמו. את האבקה מפזרים ביד דרך רשת דקה (גרב ניילון), או בעזרת ארגז עץ אטום, הסובב על ציר והנקרא ארגז-אקווטינטה.

אם יהיו גרגרי האבקה צפופים מדי הם עלולים בעת החימום ליצור שכבה אוטמת שתפריע לצריבת הלוח. פיזור אבקה דליל מדי אינו יוצר אקווטינטה אחידה. את משטחי הלוח שרוצים להשאירם חלקים – יש לכסות באספלט, כך שהחומצה לא תפעל עליהם.

צריבה BITING

צריבה היא הפעולה בה החומצה מאכלת את לוח המתכת. החומצה המקובלת ביותר היא חומצה חנקנית. היא מתאימה לנחושת, אבץ וברזל. חומצה נוספת: כלוריד ברזלני (היא צורבת לאט ובאחידות. חסרונה בכך שהלוח צריך להיות מונח כשפניו כלפי מטה, ואין אפשרות לבדוק אותו בעת הצריבה). יש ומשתמשים בחומצה מעורבת הנקראת ״מורדנט הולנדי״, המכילה חומצה מלחית. היא מעולה לצריבת נחושת.

חוזק הצריבה תלוי בכמה גורמים: 1. מידת הריכוז של החומצה. 2. משך זמן הצריבה. 3. סוג המתכת. 4. ובמידה פחותה – בטמפרטורה של החומצה ובגילה.

כדי לשלוט בחוזק הצריכה רצוי להכין טבלת נסיון. נחושת וברזל נצרבים לאט יותר מאשר אבץ. לכן יש להכין עבורם חומצה חזקה יותר. זמן הצריבה של האקווטינטה קצר בהרבה מזה הנחוץ לצריבת קו. כדי למהול חומצה, מוסיפים תמיד את החומצה למים ולא להיפך. המהילה נעשית בכלי נפרד ומועברת למיכל שטוח (כמו הכלי לפיתוח צלום). צריך להיות בו מספיק נוזל כדי לכסות את הלוח, לפחות בגובה של סנטימטר אחד. את הבועות מסלקים בעזרת נוצת אווז.

צריבה עמוקה OPEN BITE

צריבה ממושכת של הלוח, שחלקים ממנו מכוסים היטב. הצריבה היא עמוקה במקומות שהיו זמן רב בחומצה. כאשר מחדירים צבע, הוא מתאסף בשוליים של השקע ולא מופיע בשטח העמוק, אלא אם כן נוסיף אקווטינטה לשקע הצרוב.

אמן התצריב הצרפתי הייטר, ניצל את הצריבות העמוקות, כדי להגיע להדפסה רב צבעונית מלוח אחד.

צריבה חופשית

תהליך בצריבת אקווטינטה, המאפשר לקבל גוון הדרגתי בדומה לציור מכחול. משתמשים לצריבה בחומצה חריפה יותר מאשר זו שבאמבט. מציירים במכחול (עשוי חומר שלא נאכל בחומצה) וסופגים את העודפים נצמר גפן רטוב. (טוביה בארי).

הדפסה PRINTING

ההדפסה בהדפס שקע נעשית במכבש דפוס, בו נע שולחן מתכת בין שני גלילים. הלחץ בין השולחן והגלילים נקבע על ידי שני ברגים הנמצאים משני צדי המכבש. על השולחן מניחים את לוח ההדפסה ועליו – גליון נייר. להדפס שקע משתמשים בנייר מיוחד, בדרך כלל עבה. זהו נייר רך וסופג מים באורח אחיד. לפני ההדפסה מרטיבים את הנייר וסופגים את עודפי המים בין גליונות נייר סופג (או נייר עתון בלתי מודפס). כשהנייר מונח על הלוח, שמים מעליו כמה שכבות של לבד, שתפקידו לאזן את הבדלי הגובה בין השולחן והלוח וללחוץ את הנייר אל השקעים. סוגרים את שני ברגי-הלחץ באופן שווה. הכל מוכן להדפסה. סובבים את הידיות המניעות את הלוח, השולחן עובר מצד אחד של המכבש לצדו השני. מפרידים בזהירות (בידם נקיות או בעזרת מצבטים) את הנייר מהלוח. מייבשים קצת את ההדפס ומכניסים אותו בין שני ניירות סופגים, מתחת ללוח חלק ועליו משקלות כדי לייבש את הנייר ללא גלים.

ליקויים בהדפסה: נייר נקרע – לחץ חזק מדי או אי־הכנה של שיפועים ללוח. חלק מן הלוח אינו מודפס – הלחץ אינו שווה, החדרת הצבע אינה אחידה.. כתמים אפורים – שימוש בנייר לח מדי.

הדפסת צבע INKING

בדפוס שקע משתמשים בצבע מיוחד. הצבע עשוי פיח או פיגמנט מעורב בשמן. בשעתו הכינו האמנים את הצבע בעצמם. כיום אפשר לקנות צבע מוכן. מקובל למרוח את הצבע בגליל על לוח מחומם. באמצעות מוסלין מוקשה (ספוג צבע) מחדירים את הצבע לכל השקעים. אחר כך מתחילים בהסרת הצבע המיותר. עושים זאת בעזרת מוסלין נקי; בסוף מנקים את הלוח בכף היד. כדי להדפיס קולוגרפים שאי אפשר לחמם אותם, יש להחדיר צבע בשיטה שונה במקצת. מערבבים צבע בגיר או ליטפון, כדי שיהיה סמיך. לוחצים את הצבע אל הלוח בעזרת פיסות קרטון, באופן שיטתי. מסירים את עודפי הצבע בפיסות בד מוסלין (גזה); אחר כך בפיסות נייר, באותו אופן, אך ללא לחץ.

הדפסה בצבעים COLOUR PRINTING

הדפסה בצבעים היא שדה רחב ידיים. 1) הדפסה מלוחות נפרדים. לכל צבע לוח מיוחד. בהדפסה יש להשגיח על הדיוק בהתאמת הציורים בכל לוח ועל הדיוק בהתאמת ההדפסה שתחפוף, ללא תזוזה. 2) הדפסה מלוח אחד. מחדירים צבעים שונים על לוח אחד ומנגבים כל צבע בזהירות, כך שלא יפריע לצבע אחר. אפשר לשלב את שתי השיטות. הלוח הראשון, העיקרי, מודפס בצבע אחד, ובשני גוונים שונים. 3) הדפסת צבע בשיטת הגליל. הייטר, אמן ההדפס הצרפתי, מאטלייא־17 שבפריס, חקר שיטות חדשות בהדפס השקע. הוא הדפיס את הלוח גם כגלופת בלט. כלומר, הצבע לא הוחדר אל השקעים, אלא נמרח על ידי הגליל. המקומות הגבוהים הדפיסו ואילו השקעים נשארו לבנים. הוא מצא שאפשר גם לשלב הדפסת שקע (הצבע בשקעים) עם הדפסת בלט (גלגול צבע) ולהדפיס מלוח אחד, בהדפסה אחת – שני צבעים שונים.

למעשה אפשר להדפיס צבעים רבים מלוח אחד, אם משתמשים בשאבלונות. דהיינו: מכסים את הלוח בנייר. [חותכים] בנייר פתחים לפי הצורך. בכל פתח אפשר לגלגל צבע אחר, כך שנקבל בהדפסה אחת הדפס צבעוני. בנקודה זאת התעוררה בעייה. אם מגלגלים צבע אחד על משנהו, יש חשש שהוא לא ישאר על הלוח, אלא ידבק ויעבור אל הגליל. הייטר מצא, שאפשר לפתור בעיה זו אם שומרים על צמיגות-צבע מתאימה: כאשר מגלגלים צבע שני שהוא צמיג יותר (מעורבב בפחות שמן), אין חשש שהגליל ״יקח״ את הצבע הראשון. הגלגול השני צריך להיעשות בגליל רך. הייטר ניצל את השימוש בסוגי גליל שונים, גם בהדפסה של לוחות עם צריבה עמוקה. גליל נוקשה ימרח צבע רק במקומות הגבוהים; גליל רך יותר יחדיר צבע גם לשטחים הנמוכים. השילוב של הדפסה בגלילים קשים ורכים ביחד, עם שימוש בצבעים בעלי צמיגות שונה, פותח אפשרויות רבות להדפסה צבעונית.

שיוף בנחושת MEZZOTINT

שיטת הדפס שקע ליצירת גוונים כאור-צל. משייפים את הלוח עד שהוא נעשה שחור, אחר כך באמצעות החלקה יוצרים את המקומות שיהיו בהירים בהדפס. הכהות נוצרת ע"י שיוף אחיד במכשיר הנקרא מטרש (rocker). ההחלקה נעשית ע"י מחלק (scraper) וממרט (burnisher). בעזרת מכשירים אלו חוזרים וסותמים את החורים שנוצרו ע"י המטרש. הם לא יקלטו צבע וההדפסה תהיה בהירה.

יש לזכור שהתחריט והתצריב היו במשך תקופה ארוכה השיטות העיקריות לעשיית רפרודוקציות של יצירות אמנות, והאמנים חיפשו דרכים להשיג באמצעות התהליכים הללו את אופי הקווים הנוצרים על גבי נייר. שיוף נחושת שימש לצורך רפרודוקציות של ציורים. כדי לחקות את אופי רישומים הפחם השתמשו בגלגלות משוננות מסוגים שונים (stipple, pointille), אותם גלגלו על גבי שעווה ואחר כך צרבו את הלוח בתהליך הרגיל. אופי של רישום עפרון הושג על ידי ציור דרך נייר על שעווה רכה. כדי להשיג, אופי של ציור במכחול אפשר להשתמש בשיטת הציור בעזרת סוכר.

ציור סוכר LIFT GROUND PROCESS, RÉSERVES AU SUCRE

שיטת ציור בה מציירים בתמיסה של טוש וסוכר על פני הלוח במכחול או בעט. מצפים בשכבת אספלט דלילה מאד. מייבשים לגמרי ומכניסים למים פושרים. כעבור זמן מה נמס הסוכר, האספלט מתקלף מהמקומות אותם ציירנו והם נחשפים לצריבה של האקווטינטה.

הכנת התמיסה: לכלי מלא סוכר מוסיפים טוש רגיל, מערבבים עד שהסוכר נמס ונוצרת תמיסה סמיכה כדבש. רצוי להוסיף מעט גומי ומעט סבון נוזלי לכיסוי טוב יותר של המתכת.

הכנת הלוח לציור סוכר: לוקחים לוח המוכן כרגיל (ראה: דרך הכנת לוח להדפסה), אך כדי שהתמיסה תתפוס באופן אחיד רצוי לנקות אותו משומנים. מומלץ לפזר אבקת גיר, להוסיף כמה טיפות כוהל ולמרוח בצמר-גפן. המיוחד בשיטת הציור בסוכר נעוץ בזה שציור במכחול מועבר באופן ישיר אל הלוח (פוזיטיב), דהיינו: אין צורך לצייר מסביב לצורות בחומר אוטם (נגטיב).

הדפס תבליט RELIEF PRINT (or: EMBOSSED PRINT) GAUFFRAGE

בשיטת הדפסה זו מטביע הלוח את צורתו ואת פרטיו בנייר והנייר מקבל שלושה ממדים. למעשה, כל הדפסה בדפוס-שקע לוחצת את הלוח ומטביעה את צורתו בנייר, אבל צורת ההטבעה תיראה יותר אם לא נמרח כל צבע על הלוח. כדי לקבל הטבעה עמוקה יותר מהרגיל צריך לעשות כמה פעולות: להגדיל את עובי לוח ההדפסה ולהעמיק את השקעים (ראה: צריבה עמוקה), להגביר את לחץ המכבש (ולהוסיף בהתאם לכך לבד), להקפיד על השימוש בנייר עבה, לשמור על לחות גבוהה ואחידה של הנייר. יש להיזהר ששולי הגלופות יהיו מוחלקים כך שלא יקרעו את הנייר תוך הפעלת הלחץ.

קולוגרף COLLOGRAPH

צירוף-שתי-מלים: קולאז' וגרפיקה, שפירושו להרכיב באופן מכני לוח סינתיטי המתאים להדפסה במכבש שקע (תחריט). התהליך: הבסיס, קרטון לחוץ. מדביקים עליו אביזרים ככל העולה על הדעת או קודחים פנימה וכד'. יש לשמור על כלל חשוב: ללוח חייב להיות שטח אחד ממנו עולים קצת או יורדים קצת, בדומה ללוח מתכת נעשה בצריבה עמוקה. גובה מוגזם יעצור את ההדפסה; עומק מוגזם לא יידפס.

אחרי שהלוח מוכן יש למרוח אותן בג'סו או במשחה העשויה דבק פלסטי מעורב באבקת שיש, כדי לסתום את המעברים החדים בין האביזרים והקרטון. כדי לחזק ולאטום את לוח הקולוגרף יש למרוח אותו בדבק פלסטי. רצוי להתחיל בדבק מדולל. הלוח מוכן להדפסה לפי התהליכים הרגילים. יש מחזקים אותו על-ידי התזה צבע אמייל. אפשר להדפיס קולוגרפים העשויים כמה חלקים, כשהנייר הלבן מפריד ביניהם, כך שאפשר להדפיס אותם בצבעים שונים בהדפסה אחת.

העברת דפוס רשת לתצריב

זו שיטה כדי להעביר צילום הנמצא על רשת (דפוס משי) (ראה רבעון חוברת מס' 1) ללוח נחושת או צינק. העיקרון של ההעברה הוא בהדפסת הרשת ע"י חומר נמס במים (גואש) וצפויו בשכבת אספלט דלילה. כאשר מכניסים את הלוח הזה למים חמים, נמס הגואש ומגלה את הלוח במקומות שהדפסנו. מכאן ממשיכים בתהליך הרגיל, כסוי באקווטינטה וצריבה. שיטה זו דומה להעברת ציור בעזרת סוכר. יש לקחת בחשבון איבוד פרטים תוך כדי ההעברה. העברת המגב על הגואש צריכה להעשות כשיש מגע מכסימלי בין הלוח והרשת, כלומר רשת מתוחה. [י]ש להקפיד איך להניח את הרשת על הלוח כ[י] בהעברה נהפך הצלום כמו בראי (ימין שמאל).

תצריב צילומי PHOTO ETCHING

אפשר להעביר צילומים ללוחות, כפי שבצינקוגרפיות מכינים גלופות לדפוס-בלט. תחילה מצפים את הלוח בשכבה רגישה לאור (אמולסיה). כדי לקבל שכבה אחידה נעשה הציפוי תוך כדי סיבוב הלוח בצנטריפוגה. לאחר הייבוש מניחים על הלוח פילם, חושפים את הלוח עם הפילם לתאורה חזקה, מפתחים וקולים בחום גבוה. האמולסיה מתקשה במקומות המוארים והופכת לשכבת-אמייל דקה. על-ידי כך היא מסוגלת להגן על המקומות הללו בפני החומצה ואילו המקומות שלא נחשפו לאור נשטפים ונגלים. תוך כדי פעולת הצריבה נוצרות בועות. בצריבת יד מסלקים את הבועות המפריעות בעזרת נוצת אווז; בצינקוגרפיות מערבלות את החומצה מכונות אוטומטיות.

לצורך צריבת מעגלים מודפסים, העשויים חומר פלסטי עם ציפוי נחושת, המציאו בשנים האחרונות אמולסיה מיוחדת. יתרונה בכך שאין צורך בקליית הלוח. בשיטה זו משתמשים בפילם פוזיטיבי. דהיינו, במקום כהה לא תתקשה האמולסיה, הציפוי ישטף והלוח יתגלה. מכאן ממשיכים בתהליך הרגיל של התצריב, כלומר מכינים אקווטינטה שתדפיס במקומות אלה שטח כהה.

כדי לקבל מעברים בין שחור ללבן משתמשים בפילם עליו יש רשת מיכנית בעלת צפיפות נקודות נמוכה (בסביבות 20 לסמ"ר) את הרשתות מכינים בצינקוגרפיה ואילו את ההעברה ניתן לעשות בסדנה, אם יש מקור אור בעל עוצמה חזקה ואופי כחלחל.

איחסון לוחות הדפסה.

לפני האיחסון יש לנקות היטב את הלוח משיירי צבע ואספלט. בדרך כלל מנקים בעזרת נפט, טרפנטין או בנזין. יש לחכות עד שהנפט ימיס את צבע הדפוס ואז לקרצף במברשת חצי קשה (כדי לא להרוס אקווטינטות עדינות). רצוי לעשות פעולת ניקוי זו במיכל עם נסורת עדינה הסופגת והמסלקת את הצבע המומס. צריך מיכל נפרד להסרת אספלט ומיכל נפרד להסרת צבע. חוזרים על התהליך כמה פעמים ומנגבים במטלית. כדי לשמור על הלוח מפני בליה (קורוזיה) יש לצפות אותו בחומר אוטם. לתקופה קצרה אפשר באספלט לק. אולם צריך לזכור שחומרים חריפים נמצאים באספלט והם יתקפו את הלוח אחר זמן מה. יש להעדיף לאחסנה ארוכה ציפוי שעווה או ואזלין. יש להקפיד על הפרדה בין לוח ולוח, על-ידי נייר או על-ידי שקיות ניילון, כדי שלא יווצר חיכוך בין [הלוחות]. כמו כן יש לאחסן לוחות אבץ בנפרד מלוחות נחושת מחשש שמא תווצר אלקטרוליזה בתנאי לחות.