לאה גרונדיג

האדריכלית הארצישראלית

במשך מלחמת העולם האחרונה השלימו הנשים את כבושיהן
כמעט בכל ענפי העבודה, וכיום שוב אין מקום לנסיון להציב
סייגים כלשהם לנשים בעבודתן המקצועית. באדריכלות -
לא זו בלבד שהצליחו להבטיח לעצמן השתתפות מתאימה, אלא
שהשפעתן ניכרת והישגיהן בולטים.

דירתו של האדם אינה ענין של שיכון גרידא, ואין למצותה
בנוסחה השגתה של חדר אכל ושינה, אמבט ומטבח. זוהי

בעיה חברתית יסודית, ההולכת ומסתעפת עד לנימי-החיים
העדינים ביותר, של היחיד ושל הצבור גם יחד. הדירה חייבת
לשמש מגן מפני פגעי האקלים, לספק את תביעות ההיגיינה,
לאפשר מנוחה ומרגוע. כאן מתרקמים חייה של המשפחה, כאן
גדל הילד, והדירה מטביעה את חותמה על רשמיו הראשונים
והעמוקים ביותר. היא צריכה להשרות אוירה של שמחה.
דירתנו חייבת להיות לנו לבית במלוא מובן המלה.

והיכן נמצאת הדירה ? אפשר שהיא רחוקה עד כדי ניתוק
ממקום העבודה, מתיאטרון וקולנוע, מאולם אספות ומכל מרכז
חברתי ? והצפיפות ? האין אנו נאלצים לחיות בקרבת יתר עם
השכנים, עד הקשבה בעל כרחנו לכל המתרחש והרגשה מתמדת
של כבילת צעדינו ?

בתל־אביב; למשל, הצפיפות היא מן הגבוהות בעולם,
גבוהה אף מזו של לונדון. (לפי הסטטיסטיקה ישבו כאן
בשנת 1945, ארבעים נפש על כל דונם, וכיום בודאי עוד
גדל המספר). ואכן, כמה תקלות כבר הולידה מצוקת הדירות,
כמה כחות נפש ועצבים מתבזבזים יום יום בחכוכים ובמריבות.
מספרם הגדול של סכסוכי הדירות מעיד כמאה עדים על יחסים
עכורים בין בעלי הבתים לבין דייריהם. מועטות מדי הגינות
בתל־אביב, וילדינו נאלצים לשחק ברחובות, כשהם נתונים

לסכנות התנועה בכבישים ולהשפעות שליליות מכל המינים.

הבעיה מתחילה, איפוא, בדירה הפרטית, והיא הולכת ומקיפה
את גוש הדירות, את הרחוב, השדרות והגנים הצבוריים, את

בית הספר ובית החולים, התנועה ברחובות, התעשיה, המוסדות
הצבוריים והתרבותיים. בעית הדירה מתרחבת ונעשית לבעית
העיר, בעית בנינה ותכנונה.

תורת בנין ערים היא ענף צעיר לערך, שצמח מתוך
התביעות, התכניות והצבוריות של זמננו. המכשולים הניצבים
בדרך התפתחותה - מקורם בעיקר ביחסי הרכוש הקיימים,
מאחר שהאינטרסים הפרטיים של בעל הקרקע, המעונין בפיצול
אדמתו למגרשים קטנים שבקטנים, עומדים בנגוד משווע לטובת
הכלל, התובעת תכנון בממדים רחבים. תורת בניך ערים, לפי
עצם מהותה, מחייבת משטר סוציאליסטי, כי רק משטר כזה
עשוי להבטיח לה התפתחות רבת-תנופה.

בעיצוב דמותה הארכיטקטונית של ארצנו - חלק נכבד

לנשים.

אחת הארדיכלות הותיקות בארץ היא לוטה כהן -

האשה השלישית, אשר עוד בזמן מלחמת העולם הקודמת עמדה
בבחינות הדיפלום לאדריכלות בברלין. היא עלתה לא"י ב־1921
ובשנים הראשונות עבדה במחיצתו של ריכרד קופמן, שבנה
בימים ההם את עין חרוד ותל־יוסף. בכל רחבי העמק אפשר
למצוא את עקבות פעולתה. את מיטב כוחותיה הקדישה לבניה
צבורית, בעיר ובכפר: שכונת רסקו ליד הירקון, שורות בנינים
בבן שמן; בתים בכפר שמריהו, רמת הדר ובית יצחק: מושב

נהלל ובו - בית הספר החקלאי של ויצ"ו.

כל הבנינים הצבוריים שלנו נבנו באמצעים מצומצמים למדי.
אין לנו בניני פאר. אך למרות הפשטות יודעת ל. כ. להאציל

על אמנותה חמימות, אופי ואוירה מיוחדת. נזכיר רק את
ביה"ס החקלאי בנהלל, בנין פשוט בעל אגפים אחדים, אשר
עצמיותו ניכרת מיד עם הכניסה, בככר העגולה. בפנים -

מידותיו רגילות וצנועות, ובכל זאת יש תפארת ותנופה במדרגות הרחבות. הבנין כלו מלא חן, תשומת לב והבנהמידותיו רגילות וצנועות, ובכל זאת יש תפארת ותנופה
במדרגות הרחבות. הבנין כלו מלא חן; תשומת-לב והבנה

הוקדשו לסידור החדרים והתאמתם לתפקידים השונים, ונעים
להלך כאן במעברים הפתוחים אל הנוף, ולחוש את רוח העבודה
שהמוסד משרה על חניכיו.

חשיבות מרובה מייחסת ל. כ. גם לטיב ביצועה של המלאכה,
לעיבוד מושלם של עבודות הנגרות, להתאמת החמרים השונים.
עם כל תכליתם, מגלים בניניה מדה רבה של צביון עצמי,
והם נחרתים היטב בזכרון.

ג'ניה אורבוך היא כמעט ילידת הארץ. בהיותה בת
שנתיים באה לארץ מרוסיה, כאן למדה בגמנסיה "הרצליה"
ואחרי כן המשיכה את לימודיה ברומא ובבריסל. במשך 14
שנות עבודתה באדריכלית עברה כברת דרך ארוכה, לא בלי
היאבקות עם מכשולים. את ראשית עבודתה העצמאית היתה
עושה לבדה, למרות הקושי שבדבר. בתחלה לא התיחסו
באמון מלא לאשה הצעירה והשקטה, אולם היא לא רצתה
לקבל את חסותו של ארדיכל אחר, שכן פתרון כזה נראה
בעיניה קל ומקובל מדי. בכוחות עצמה רכשה לה את מעמדה,
ורק בשנים האחרונות החלה בעבודה משותפת עם המהנדס
ברון.

בשנים הראשונות, לפני שהצליחה בתחרויות שונות והגיעה
לביצוע מפעלים צבוריים גדולים, עבדה גא. בבנית בתים
פרטיים, אולם לא מצאה סיפוק בכך. בתים שעיקר תכליתם
היא ההכנסה, מגרשים מוגבלים - בכל אלה לא ראתה לא

מטרה לעצמה ולא סכויים להתפתחותה, בזמן המלחמה עבדה
במשך שלש שנים במחלקת בנין ערים של עירית תל־אביב,
ובתקופה זו למדה להכיר את טבעה של תורת בנין ערים. הבית
חדל לחיות מטרה בפני עצמה: הוא היה לחלק אורגני של
הרחוב. הרחובות שוב הלכו והצטרפו לגושים, לרבעים, מפורדים
ומחוברים כאחד ע"י עורקי התנועה, בבניך ערים מצאה ג. א.
את מקומה, בתכנונם הנועז של מרחבים גדולים. כבר לפני זמן
רב נתנה לתל־אביב את ככר דיזנגוף, החביבה על הצבור, פנת
מרגוע בתוך הרחובות הסואנים המקיפים אותה והמסתעפים

ממנה.

בין עבודותיה הגדולות נמנים כפר הילדים (של נשי
המזרחי באמריקה) ברעננה, וכפר הילדים של ויצו העולמית
באבן יהודה. כפרים אלה תוכננו באורח המאפשר התפתחות
נוספת ע"י הוספת בתים לפי הצורך, כך ידעה ג. א. להביא
בחשבון את יום המחר ואת הגידול שיבוא בכנפיו.

נזכיר עוד את הבנינים הגדולים שהקימה: בית הספר
המקצועי העירוני: בית החלוצות הנהדר בירושלים -
אחר הבנינים היפים ביותר שלנו - ובית החלוצות בתל אביב

שבו הוסיפה קומות ואגף חדש. כיום היא מעבדת תכניות
לבית חלוצות בנתניה ולבית הספר במגדיאל, מלבד תכניות
שונות של בנין ערים.

כתנאי עיקרי לבנין ערים רואה ג. א. את הבנת התנאים
החברתיים. זהו היסודי לגישתה הרוחנית והמוסרית לאדריכלות.

וכשם שהיא יודעת לעבוד בממדים רחבים, כן היא משכילה
לחדור גם אל פרטי הסידור הפנימי. בתפישתה האנושית
העמוקה היא יודעת לגשר בין החוץ והפנים; העיקר הוא
האדם, הוא מרכז עבודתה כולה, לו נתון עיקר דאגתה. היא
רוצה כי ירגיש עצמו בטוב, כי יהא חפשי ובטוח. היא מכירה
את השפעת הצבעים על מצב הרוח, יודעת כמה חביבים
הוילונות הצחים. יחסי האדם אל הכלים הסובבים אותו נהירים
לה, וגדול כשרונה להשרות אוירה נעימה ולשוות לסביבה
נוי וטוב טעם אף באמצעים צנועים ביותר.

בין האדריכלות של הדור הצעיר נתעכב על עבודתה של
שולמית נדל־קניבסקי, ילידת הארץ, בוגרת התכניון
לפני 3 שנים, תלמידתם של רטנר ושפירא - האשה השניה
שקבלה כאן את הדיפלום לארדיכלות. היא ובעלה, אדריכל
אף הוא, מעבדים כל תכנית יחד, ועבודתם המשותפת נותנת
תוצאות נאות. מדי פעם בפעם השתתפו בתחרויות ותמיד
זכו בפרסים. ביחוד רבה התענינותם בתכנון מפעלים מורכבים
ואכן זכו בפרס ראשון בתכניתם למדרשה החקלאית בעמק חפר

אשר כבר החלו בהקמתה.

ביחוד בראית לי תכניתם לנקודה קבוצית בנגב
העומדת כבר בבנינה, תכנית בעלת מבנה יפה וברור. שמחתי
שמחה רבה למראה תבנית זו של נקודת ישוב בנגב לעתיד
לבוא, בדולה ופורחת, מעשה ידי ארדיכלים צעירים, בוני עתידנו.

ברשימה זו נסתפק באדריכליות תל־אביביות, נציין רק
את מעונות העובדים ברחביה - פרי עבודתה של מרת צ'רניאק
מירושלים. ולכלנו ידועה קרית מאיר - שכונה של בנינים
גדולים, רצופה גנות ומדשאות - שתוכנה ע"י מרת שטולצר
ירושלמית אף היא.

ענף חשוב של מקצועות הבנין השונים הוא האדריכלות
הפנימית, מקצוע הקרוב לנשים במיוחד. כאן עלינו להזכיר
בשורה ראשונה את יהודית צ'לנוב ואת מרת רוט, שעשו
מלאכות נאות.

סקירה קצרה זו, שלא יכלה לציין אלא חלק מן הקיים
בשטח שאנו עוסקים בו, מראה אף־על־פי כן באיזו מדה גדולה
הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות - נוטלות הנשים
חלק בבנינה של הארץ בפועל ממש.