כאשר משולבת עבודתו של האמן מתחילת דרכה בעבודת התכנון הראשונית של הבניה, וקיים קשר בין הארכיטקט לבינו, מצליח התוצר הסופי להשיג את מטרתו והיא: שילוב אסתטי של היצירה כחלק אינטגרלי של הבניה בהתאם לדרישות המקום.

מיכאל ארגוב הוזמן לתכנן קיר לביתן לשיקומם של פצועי גפיים בבית החולים "תל השומר". כבר בתכנון המוקדם של הארכיטקט מיכאל קון, עמדה הבעיה הטכנית של השתלבות החלק האמנותי עם הביתן. מאחר והמדובר בפצועים שמשתמשים בעיקר בעגלות היתה חשיבות להבאתו בחשבון של הקיר, שהרי העגלות נתקלות בקיר, ונקודת מבטו של אדם יושב נמוכה מזו של אדם העומד על רגליו.

מטבע הדברים הוא שאין בתי חולים מהוים מפגש נעים ולא כל שכן כשהמדובר במחלקת שיקום לקטועי גפים. העבודה שנעשתה על ידי ארגוב כדי להקל על שהות החולים בביתן מכהה, איפוא, את העוקץ הזה. כבר בכניסה לשטח הצבורי של הביתן עולים על מסלול מיוחד המשמש לתנועת החולים. הצבעים השולטים שם הם אדום וכחול עזים. בקצה המסלול – קיר פיסולי חיצוני שהוא כעין מבוא לשלושה קירות פנימיים נוספים, כשביניהם מפרידות דלתות המובילות לחדרי הטיפול. הרקע הוא לבן ועליו תבליט וצורות צבעוניות בצבעים עליזים. הדלתות משתלבות כחלק אינטגרלי של הפיסול מבחינה צבעונית וצורנית.

ארגוב בחר לקירות הפנימיים בחומר קשה – ביטון צבוע באוקסידים המעורבים בו והיצוק ישירות על הקיר. כל חלק יצוק בנפרד כולל החלקים הצבעוניים. בין קטע לקטע מפרידה רצועת אלומיניום, מתוך שיקולים טכניים הקשורים במניעת הופעתם של סדקים. יציקתו נעשתה בנפרד, והיא משתלבת בצורה כה מוצלחת שאין מבחינים בה. כדי להבטיח אחזקה נכונה שתבטיח שמירה על העבודה מפני פגיעה היא כוסתה בצבעי אקריליק. הקיר האמנותי החיצוני עשוי פיברגלס ומתכת, והוא אינו חלק מהקיר החיצוני של הבניין אלא מוצמד אליו.

ארגוב, אשר, כאמן, בחירת החומר לגביו משמעותית מאד, מסביר את החשיבות של שימוש בחמרים לא יקרים והמאמץ להגיע להשגים בזכות היצירה ולא בזכות החומר. גם בעבודות נוספות שעשה ארגוב בקנה מדה גדול התמיד בבחירה זו של החמרים. קיר נוסף מעשה ידיו מצוי במוזיאון תל-אביב, והוא עשוי אסבסט. ליריד המזרח הכין ארגוב קיר, אף הוא מאסבסט (ממדים 7X3.50 מטרים) והוא הועבר לאחר מכן לביאנלה בוונציה ולמוזיאון בברלין. בבתים פרטיים הכין ארגוב קירות מאלומיניום גלי צבעוני, ובגבעת אולגה, בקרית הנופש של צה"ל, מצוי קיר מפריד ועליו שני תבליטים של סיבי זכוכית צבעוניים.

את הנסיון שצבר בעבודות אלה יישם ארגוב בקיר של תל השומר ועתה מצוי בשלבי תכנון קיר נוסף בבית משפט השלום בנתניה. כאן בא לידי ביטוי באופן מלא התכנון של "אמנות בבניה". כבר בשלבים הראשונים של התכנון הוכנס חלקו של האמן ובדגם הראשון מופיעה עבודתו. הדבר מבטא את השקפת עולמו של ארגוב בנושא אמנות בבניה ומונע את הסכנה של הפיכת היצירה לטלאי שהודבק על הבנין. גישה כזו חשוב שתאומץ על ידי מוסדות העוסקים בבניה ציבורית. מיכאל ארגוב הונחה בראשית דרכו באמנות על ידי האמנים שטרייכמן וסטימצקי. הוא ישב תקופה ממושכת בפריז ורכש בה נסיון רב. בהיותו בפריז חל שנוי בסגנונו שהתבטא בחזרה מן המופשט אל הפיגורטיבי או הפרימיטיבי, כפי שהוא מכנה זאת. ברוח זו הוצגה תערוכתו במוזיאון תל-אביב בשנת 1955. לאחר ישיבה של עשר שנים בפריז חזר ארגוב לארץ. ההתפתחויות האחרונות בסגנונו קשורות לדבריו בארץ עצמה.

האור והצורות שינו את תפיסתו האמנותית והדבר קבל בטוי ביצירה. לדעת ארגוב מונחים באור ובצורות המקומיים כל יסודותיו של הציור הישראלי. מבלי לעשות מאמץ מכוון משפיעה הסביבה והצבעים השולטים בה על האמן.

השיבה לארץ הצריכה החלטה חותכת שכן היתה כרוכה בהכרח בניתוק הקשרים אשר נרכשו בצרפת. לאחר תקופת היסוסים החליט ארגוב שמקומו בארץ. מאז 1959 הוא יושב כאן. לדבריו, אם בהיותו בצרפת היתה לו ההרגשה שהוא עושה למען הארץ הרי פה אינו מרגיש כך. תחושה זו נובעת, לדעתו, מיחסו החומרני של המימסד אל האמנים. לדעתו גם החברה הישראלית עצמה אינה נצרכת לאמנים באותה מידה אינטנסיבית שמעניקה לאמן היושב בצרפת הרגשת סיפוק ומעורבות תיפקודית בחברה תרבותית.

בשנים האחרונות עבר ארגוב לעיסוק בחמרים כגון קרטון גלי, שהפך במרוצת הזמן לחומר פלסטי גלי, אלומיניום, עץ נירוסטה וסיבי זכוכית ושילובים שונים ביניהם כשהצורות הן גיאומטריות והצבע הלבן שולט. כמו כן עוסק ארגוב בימים אלה ביצירת ב"מלטיפלס" – מיכפלים. מיכפלים הן יצירות-אמנות הקיימות במספר עותקים. המדובר אינו בתחריט או הדפס אבן אלא בתבליט או פיסול שמיוצר ביותר מעותק אחד. ארגוב עושה מיכפלים יצוקים בסיבי זכוכית. המיכפלים יכולים לעמוד בפני עצמם או בהרכבים שונים של תבליטים מאותה סדרה.

מטרת המיכפלים היא להוזיל את יצירת האמנות, כדי שתגיע לקהל רחב יותר. בעבודתו הגיע ארגוב, על ידי השימוש במיכפלים, ליצירת קירות אמנותיים המורכבים מיחידות טרומיות. במקרה זה, קיימת האפשרות לשבץ את יחידות הקיר האמנותי גם לאחר הבניה.

בכל מקרה הדבר רצוי פחות מאשר ההתפתחות הבו־זמנית והמתואמת של הבניין והקיר כפי שנעשה במכון השיקום של תל-השומר.