אני הולך לתבוע את השמש

כי אין לי מנוס מהמלחמה הזו

של עצי הזית הזקנים שבקפליהם הצרעות בונות את ביתן.

הן מנביטות מוגלה שטוף זיעה על פני דרדרים חיוורים כצבע עצמות מרוסקות של רגלי כבשים.

בעוד השמן משוח על ראש המלכות ומשיח מצית זכרונות של גלות,

עין אחת מביטה קדימה והשניה אל תוך הגולגולת לטעום את שריקת הכדור -

זה שנורה תחת השמש היוקדת של יום שלישי רגיל בארץ יישנא-אל ופלסטלינה שחורה.

של היונים המטונפות בדרום תל אביב, נוצותיהן כינים וערוות מדרכה דחוסה במקורן.

בלילות של ירח בדבש, הן עוטות על הראש קונדום משומש

ושודדות את צחנת הנייטצ׳ר-ואלי מהפיות של חסרי השיניים.

ובתורן, לבני הכהן משבשות את המקצב החלקלק של נעלי הסמבה שלי

על העור השחור והדביק של ילדי העצים.

הם נפלו מקרוסלת החול המחוספס, זו שליטשה את קרנית העין וסדקה את מטבעות הלשון.

של בארות שנסחטו לטובת מיגרנות על כביש 1,

כי הפקיד בעל ראש הקסטה מתקשר בימי ראשון ושואל חידות מוזיקליות של צלילי המתנה.

ולי אין תשובה, כי נעימות של שוטף 30 הן לא פלוס גדול בכל הנוגע לחברות תקליטים.

ונדמה שהחמור המקומי מפנטז על מכונית עם כוח סוס -

לבנם תהיה מתכת מכוסה בפרווה, חציר בגלגלי השיניים ואגזוז מתנפנף מאחור.

ללא פרנסה אבל מפריס פרסה בין הידיים של נגיד בנק ישראל.

של תרגום מלוכלך ותרמית מילולית לפני מפגשים רופסים של שני גברים.

האחד רומנטיקן חסר תקנה, לאחר כבר כמה שיערות שיבה

מכיוון ששבת נכנסה וטוהר מידות של עובי ואורך חשובים כמו ללבוש לבן ולצום ימים כדי להישאר נקי.

והקריאה של הטבע - של התשוקות שדוחפות בחורים לשמור מכנס אפור עם חורים - אינה מונעת צינון וקורונה.

ובכלל כל הגופים רחוקים מרמת גן, כי אני ממוקם בעמאן.

של שורת כוכבים שמתיישרים למפקד אוכלוסין ברשתות חברתיות

אך טרם פתחו חשבונות על אף שהובטח להם לא פעם שיש ביקוש למלאכת המים.

אותה מלאכה שהשותפים לפשע מסניפים בישיבה על כדור יוגה אפרפר.

והם יהיו לי לעדים.

אך כבוד השופט, מרשתי חפה מפשע.

בגלגול קוביות של שתיים ותשע

מצא ליבה את ירושלים -

בבית חולים אריה

מחלקה גדי

בידיו של דוקטור מאזניים.

ורק בגופה מעטים הימים על אף שהמילים זולגות מעיניה.

והיא נידונה על ידי האל בכבודו ובעצמו

בשגעונות גדלות שזכו לחיבת הרשעים.

וזו תהיה תשובתי לכבוד התובע:

לא תהיה הכרעה.

סליחה.