אני בוחר לפתוח על ההגדרות שניתנו, בחלקה הראשון של ההרצאה, למושגים: "הגד אובייקטיבי", "עובדה" ו"צורך" ולהתייחס לאלה שניתנו למושגים: "ערך" ו"הומניזם".

י. ל. קבע את הרצון הבוחר בערכים כנקודת המוצא של הדיון כולו, כנקודת ההתחלה של בניית המערכת הערכית וסרב, למרות שנשאל על כך, להתייחס למקורותיו של הרצון הזה. הרצון מבחינתו הוא אקסיומתי, הוא תחילתו של תהליך הכרתי שבו בוחר היחיד בעבודת האל ומעבר לבחירה זו, בכל המשתמע ממנה.

במקום אחר** קובע י. ל. כי "המוסר כערך... הוא קטגוריה אתאיסטית מובהקת. רק מי שרואה את האדם כתכלית וכערך עליון... יכול להיות אדם מוסרי... התורה אינה מכירה צוויי מוסר... אין היא מכירה אלא מצוות".

אני נפרד מי. ל. כבר בנקודת המוצא. גישתי לשאלת הערכים היא אכן אתאיסטית מובהקת. בירור זה אינו מכיר בערכים אלא בתחומי הוויתו של מין האדם, לא מעל ולא מעבר לו.

"ערך" מתייחס תמיד למערכת הכוללת "סולם", שעל פיו מסווג הערך כ"גבוה", "בינוני" או "נמוך", כמושג הוא מופיע ומתפקד במערכות שונות: ערך אנרגטי, כספי, כלכלי, אסטרטגי, אמנותי וכו'.

המושג "ערכים – ערכים אנושיים" שייך לסביבה "החברתית – תרבותית – מוסרית" ובו אני רוצה לדון. אינני מתכוון כאן לדיון לוגי המציב "נקודת מוצא" אקסיומתית ומפתח ממנה באורח חד-כיווני את ההנחות הנובעות זו מתוך זו. תהליך לוגי זה איננו מתאים כאן, מאחר והשאלה הנשאלת היא על מהויות הקיימות במעמקים העמומים שבאשיותו ורוחו של האדם. הן הערכים והן הרצון הבוחר בהם "יורדים פנימה" ונובעים כנראה ממקור מעמקים אחד.

מהו מקור הערכים? חוד שאלה זו מופנה אל תוכו של האדם, אל פנימיותו של היחיד הנע. והשאלה נשאלת כאן "תוך כדי תנועה" כאשר היחיד – השואל מתפקד כבר במערכת החברתית-תרבותית, לאחר שעבר, תוך כדי גידולו בתוכה, תהליכי חיברות. אין זאת שאלה ראשונית, ללא עבר, אלא "הערכה מחדש" או ניתוח הנערך בקרון רכבת נעה - -

תהליך חיפוש התשובה למקור הערכים הוא ניסיון להפריד בין ערכים שיובאו (imported) לתוכו ע"י המערכת החברתית – תרבותית שחיברתה אותו, לבין מקור ערכים אישי, סובייקטיבי, חד-פעמי.

ברור שראשיתן של קליטת והטמעת ערכי המערכת, חלו כבר בשנות חייו הראשונות של היחיד, שלב מעורפל מכדי שניתן יהיה לאתר בתוכו את פרטיו. "משקעי" אותה תקופה הם לכן הקשים ביותר לאיתור ולהפרדה. בשלב מאוחר יותר בחייו של היחיד הצעיר, משולבים כבר תהליכי קליטת ערכי המערכת המובאים, בתהליכי התבגרות אישיותו, הכרתו וכושר השיפוט שלו. בשלב זה הוא נחשף גם להשפעותיהן של מערכות ערכים אחרות ודרך "שער השיפוט" שלו עוברות, נבחנות ונשפטות לקליטה או לדחייה, אלטרנטיבות ערכיות הסותרות לא פעם זו את זו. "משקעים מאוחרים" אלה מתרבדים על גבי "משקעי ראשית חייו", נטמעים ומסתרגים בהם כמעט לבלי הפרד. מהו מקור השיפוט? השיפוט, שהוא הבחירה בערכים מתבסס על כל הרבדים המובאים שהופנמו בתוכו של היחיד. הוא כבר בחירה ערכית, שמקורה, מקור השיפוט, הקליטה, ההטעמה והפנמת הערכים נמצא פנימה יותר, מתחת לכל אלה וניתן לאתרו רק במעורפל, באינטואיציה של הארה פנימית - -

מקור הערכים הוא רגש מעמקים קיומי המחלחל בעמקי הויתו של היחיד החד-פעמי. רגש זה יש בו יסוד מהותי של כלפי, של התייחסות אל, מן היחיד אל זולתו, אל עדתו, אל אוכלוסיות האדם ובקצות הטווחים אל היקום האינסופי - -

תחושת אחווה כוללת אל מין האדם, רגש של שותפות גורל, של קרבת נידונים, של השתייכות - - מעין התפשטות מתרחבת של ה"אני" אל הדלתה של הנהר האנושי - - ומעבר לו אחוה אל הסובב, אל החיים ואל הדוממים, אל הישות הכוללת - - הביטויים לרגש מעמקים זה עוצבו בתהליכי התגבשות ההכרה הקולקטיבית, בדרך ההסטוריה של חברות ותרבויות, לכלל: "האדם כערך", "המין האנושי כערך", "שויון ערך האדם", "חירות", "צדק", "מוסר" וכו' -

זהו ההומניזם. אלא שלא רק זהו האדם... מערכת ערכים זו סבלה סדרת "תאונות" קשות במהלך ההסטוריה שלו. 70 השנים האחרונות, של מאה זו היו עדות לגילויי אכזריות וכיעור אנושי שלא שוערו אולי עד ימינו. פני ההומניזם כיום הם כפני ילד שהוכה מכות רצח, רגשות ההשתייכות האלה מעורבים כיום ברגשות תסכול, דחייה ואשמה בלתי נסלחת. "מותר האדם" הוא כיום מושג כאוב ורב-סתירות. בצומת זו ובמרחב מרוסק זה מתרחשת הבחירה בערכים. ובצומת זו אנו בוחרים בהומניזם.

י. ל. אפיין את ההומניסט בארבעה מרכיבים: קוסמופוליט, פציפיסט, אנרכיסט ואתאיסט. מושגים אלה אינם, כמובן, בעלי הגדרות מדוייקות, "אובייקטיביות", אך נוכל אכן לומר, כי בכל אחד מאלה אני מוצא חלק שאיתו אני מזדהה ומוסיף אליהם את ערכי המוסר שבין יחיד לזולתו, בין יחיד לציבור, בין עם לזולתו, בין יחיד לסובב ובין ציבור לסובב. את ערכי הזיקה וההשתייכות לעם זעיר ומסוכסך זה ולארץ זעירה ומסוכסכת זו - -

כך שבניגוד לקביעותיו של י. ל. ותוך הסרת הכובע - 

אני הומניסט - -

"- - הכל זורם - -"

הרקליטוס "האפל", המאה ה-5 לפנה"ס.

*עזרא אוריון, פסל סביבתי. למד ב"רויאל קולג' אוף ארט", לונדון. בשנים 1971-1977 ניהל את בי"ס שדה שדה בוקר.

חבר בצוות הפיתוח של המכון לחינוך סביבתי.

**מתוך "בעיות בפילוסופיה של המוסר" חוברת מס' 1 של האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 35.