הרישום + הנייר. נייר לבן. אני מנסה להיכנס לתוך הנייר, לרדת לשכבות, לפצוע, לטפל, להכות, שיגליד, ושוב לפצוע. אני רוצה את הצלקת, שגדלה עם הציור.

להפתיע את הנייר, לחפש את החיבור בין הצבע והתוכן, ולפעמים להרוס את שניהם. לא להגיע למצב של אהבה, לחיזור לדף, להשתמש בשחור ולכסות, לחפוף לנייר את הראש.

החומרים: טוש, דיו, זהב, לבן-הם בשבילי חומרים בעלי משמעות בעצמם לא בגלל צבעם אלא בשל תכונותיהם.

הרישומים הם שפה, אותיות, סימנים.

הרבה מהצורות שבהן אני משתמש הם דברים קטנים, צורות נגטיביות ופוזיטיביות, שנקלטו במשך שנים ומשומרים בי. אני מנסה להפעיל אותן או להוציא אותן ברגע הנכון. אני מחכה להן במארב בכדי שישתתפו בעבודות. תקופת בית הספר ("אליאנס" ביפו), הגן ואולי לפני. מחברות ה-40, דף-שחור בחוץ בצד אדום, לוח הכפל, החיבורים, ספר הסודות, הפתקאות.

כתב כמו שלי, כמו של פקיד

כמו של עולה חדש כמו של בעל מכולת חשבון עם עפרון, קופי של רואה חשבון מסודר עם הרבה קווים של סרגל.

כתב של חיבורים, כתיבה תמה, דסר לכתיב ברור בכדי שיוכלו לקרוא להחזיק נכון את העפרון.

ציור שנות ה-40: אקוורלים, נופים פשוטים ופסטורלים, ירקון – אפור ירוק, גשרים, סוסים, עגלות.

צורות אורגניות, צמחיה, משבצות, מים מלוכלכים. זה כמו אמיתי. מחיאות כפיים, אפשר הרבה יותר טוב. קשה לעשות חדש, ישן. לאסוף חומר לתקופה אחרת, נופים, שבע תחנות, ירקון.

ריתמות, ריסים, מעקות, צלחות, מזוזות. דברים משומשים, משומנים, לא להתרחץ. לא להחליף בגדים, לקלקל את התסרוקת, כואב נעים, להוציא מוגלה, להוציא קוץ, ללחוץ על שפתיים. משחק קלפים, קטלוגים עתיקים, ספרי צמחים, בוטניקה ופיזיקה, ציור עתיק, קריאת כף היד, אריגה סריגה, תפירה.

לציור צריך שיהיה ריח.

רישומים נאיביים, אנונימיים, רישומים טכניים ותעשייתים, שרטוטים (מכונות, מטוסים ארכיטקטורה) רישומים פוליטיים (על קירות). רישומי אסירים, טסטים רפואיים, גרפיטיס. לשרוט קיר זה כמו לחזור לקדמוניות.

החומרים בדרך כלל: גיר, חימר, חתיכות רעפים, חומה, קיר, סמל. סקיצות של משטרה לתאונות, סימון מקום הפשע וההרוגים בגיר על הכביש או בחדר.

רישומים טכניים, שרטוט מזג האויר, מפות. הורוסקופ, ציורי שלטים, רישומים מיקרוסקופיים.

קלסטרונים, רישומי סטטיסטיקה.