התקופה הכאלקוליתית כינויה מעידה עליה, שהאדם באלף הרביעי לפסה״נ, לאחר שמוש באבן ובצור בלבד בתקופות הקדומות הפרהיסטוריות ובכלי חרס החל בתקופה הניאוליתית המאוחרת, השכיל לראשונה להפוך נתך מעפרות נחושת כדי ליצר ולעצב ממנו כלים לשימושו.

תקופה זו נחשבת כשחר ההיסטוריה, בה הונחה תשתית להתפתחותה והתקדמותה התוססת של תרבות האדם מאז ועד היום.

מתוך שלל של ממצאים מעניינים שנתגלו בנחל משמר במערת המטמון יכולים אנו ללמוד על רמה גבוהה של התפתחות יכולת טכנית ואמנותית מופלאה.

בין ממצאי המטמון: כלי פולחן, מלחמה וכלים שמושיים אחרים נדירים ביופיים ובעיצובם. (פ. בר-אדון: מערת המטמון).

בחרתי להתחיל במובאה זו משום שבתקופה כה קדומה השתמשו למעשה באותה טכניקה בה אנו משתמשים ליציקה עד עצם היום הזה, בטכניקה הנקראת ״דונג-אבוד״. נראה כי כבר אז גילו כי זו הדרך הטובה ואולי היחידה בה אפשר לעצב צורות אמנותיות, ליצור כלים משוכללים בסגנון מופשט או ריאליסטי, צורות נקיות ומדוייקות או חפשיות ומגוונות ביותר. אף התעשיה המודרנית והמדוייקת ביותר נזקקת כיום לאותה טכניקה עצמה וכמעט לאותם חומרים עתיקים.

קיימות שתי דרכים עקריות ליצירת פסלים שאותם יוצקים בברונזה:

א. יצירת הפסל בחומר כלשהו והעתקתו.

ב. יצירת הפסל ישר משעווה.

א. העתקה

כדי לצקת פסל קיים מברונזה מכינים תבנית גבס בנוייה חלקים כך שניתן יהיה אחרי כיסוי הפסל כולו לפרק את החלקים ולהוציא את הפסל המקורי. אפשרות נוספת להעתקה היא יציקת גמר בשני חלקים (חצאים) על הפסל ומעיל גבס על הגומי. התכנית הנגטיבית לצורה הפיסולית חייבת להיות מדוייקת ונקיה כדי לא לעוות את צורת הפסל ולא לאבד פרטים או טקסטורות.

לאחר שמוציאים את הפסל המקורי מן התבנית, מרכיבים את חלקי התבנית ויוצקים לתוכה שעווה חמה נוזלית.

לאחר דקות מספר שופכים את השעווה החמה החוצה אולם בתוך התבנית נשארת שכבה דקה של שעווה, בעובי 3 עד 4 מ"מ.

מאחר שיצקנו את השעווה לתוך התבנית נקבל את הפסל בצורה פוזיטיבית. לאחר שהשעווה מתקררת פותחים את הנגטיב העשוי חלקים ומוציאים את הפסל.

את החיבורים של חלקי התבנית הנראים בשעווה מתקנים ובכך מחזירים לפסל את צורתו המקורית. קיבלנו איפוא פסל אשר צורתו החיצונית זהה למקרר. הפסל עשוי קליפת שעווה ותוכנו חלול.

ב. יצירה ישירה:

ע"י הכנת הפסל מראש משעווה ניתן להגיע לפרטים ולעיצוב אשר אין אפשרות להעתיק אותם ע"י תבנית אפילו תהיה עשויה גומי (תבנית גומי מאפשרת לעשרת העתקה מצורות מסובכות).

גם כאשר מדובר בעבודה ישירה בשעווה יש להקפיד על עובי אחיד של דופן היצירה. לאחידות זו חשיבות רבה להצלחת היציקה. ניתן להשתמש בתהליך היצירה הישירה בחומרים נוספים הנעלמים בקלות בשריפה, כגון:

קל-קר, בדים שונים, יוטה, פלסטיק, חבלים, עור, צמחים וכדומה.

לאחר שקיבלנו בשתי דרכים שונות את הפסלים שאנו רוצים לצקת הדרך להמשך תהליך היציקה דומה.

מורכבותו של פסל תקבע את מבנה הרשת להזרמת נתך הברונזה וחלוקתו כך שיזרום ויגיע לכל פינה בפסל. כמו כן יש לדאוג ליציאת אוויר וגז בעת היציקה כדי שלא יווצרו כיסי אוויר וייצא הפסל עם חורים. בעזרת צנורות משעווה או רצועות קל-קר או פלסטיק מרכיבים על הפסל רשת של מעברים (תעלות) אשר תפקידם הזרמת הברונזה והוצאת האוויר והגז. יציאת האוויר בעת היציקה מונעת היווצרות כיסי האויר. החומרים המשמשים למעברים אלו הינם חומרים הנשרפים בקלות דוגמת החומרים מהם עשוי הפסל.

עכשיו מוכן הפסל לכיסוי.

אפשרות אחת לכיסוי הינה הקרמיקה, ע"י סדרת טבילות של השעווה והמובילים באמבטיות של טין מקבלים קליפה קרמית סביב השעוה.

אפשרות שניה ושכיחה יותר היא הכיסוי ב-investment.

ה-investment הינו תערובת המורכבת בעיקר מגבס ולחיזוק מוסיפים לך קוורץ וחומרים שונים אחרים.

את ה-investment מכינים כפי שמכינים גבס רגיל. מוסיפים את התערובת לכלי עם מים עד שאין המים סופגים יותר. לאחר שמערבבים את התערובת יוצקים אותה אל חלל הפסל. ועוטפים את הפסל ואת הצנורות מבחוץ, עד שמתקבל גוש גדול של גבס (גולם) אשר בתוכו הפסל וכל הצנורות.

את ה"גולם" מכניסים לתנור יבוש ובמשך כמה ימים שורפים אותו וכמובן את השעווה שבתוכו עד לטמפ' של 700 מעלות.

לאחר השריפה נשאר חלל בתוך ה"גולם" אשר צורתו צורת הפסל והמובילים. ה"גולם" מוכן ליציקה.

בראש ה"גולם" משאירים חור אליו מובילים כל המעברים שתפקידם להזרים את הברונזה. נתך הברונזה מורכב מארבעה חומרים:

נחושת, בדיל, אבץ, עופרת.

אחוזים שונים של ארבעת המרכיבים מרכיבים ברונזה באיכות שונה.

מתיכים את הברונזה בתנור התכה בטמפרטורה של 1000° בתוך בור עשוי גרפית. את הכור ניתן להוציא מתוך התנור ולשים אותו בכלי הנישא ע"י שני אנשים אל ה"גולם". יוצקים את הברונזה הנוזלית עד שה"גולם" מתמלא ועובר על גדותיו.

בזה תם תהליך היציקה. מניחים ל"גולם" ולברונזה שבתוכו להתקרר ואילו אנחנו חוגגים את נצחוננו.

חשיבות הקרמיקה והגבס בטכניקות אלו טמונה בכך שהן נזילות. וכך מגיע החומר העוטף לכל פינה נסתרת אשר בפסל. ומאפשרת לקבל כל פרט בפסל.

לאחר שהתקרר הפסל יש לסלק את ה- investment או הקליפה הקרמית מהפסל היצוק ולגלות את הברונזה.

מנקים את הפסל בעזרת פטישים, מברשות פלדה. חומצות וזרמי מים בלחץ – עד שהברונזה נקיה מהחומרים העוטפים. עכשיו מתחיל תהליך הגימור.

את המובילים אשר חילקו את הברונזה. והוציאו את האוויר חותכים ומפרידים מהפסל. את מקום החיבור שלהם מעבדים ומחזירים לו את הטכסטורה אשר היתה לו במקור. זוהי עבודה מקצועית ביותר ודורשת מיומנות גבוהה. ולא רק יכולת מקצועית גבוהה אלא גם יכולת פיסולית. עתה מוכך הפסל היצוק בברונזה והוא דומה למקרר בדיוק רב. החלק האחרון של העבודה. ולו משמעות רבה לצורתו הסופית של הפסל הוא הפטינה.

—

בבתי יציקה רבים בעולם כל תהליך היציקה נשמר בסוד אך בכולם הפטינה היא סוד כמוס. ביקרתי בבתי יציקה בהם היתה עשיית הפטינה סודו של הפועל המומחה והוא שמר עליו אפילו מפני בעל בית היציקה.

סוד הסודות של הפטינה – הסבלנות.

מרכיבים אחדים של פטינות:

apple green

ammonia 4 ounces

Ammonium

Chlorid 5 ounces

Acetic acid 1 quart

Brown 2

Barium sulphia 1

Potassion sulphida 1

Ammonia 2 fluid ounce 5

Water 3 to 5 quarts

Brown 1

Hydrosulphur of potash 10 grams

Water 1 pint