לפני כשנתיים נפצע יוסף קוסונוגי פצע קשה בעינו. עתה. לאחר שהחלים, הוא מביא לפנינו יצירות חדשות שלמראיהן אין אתה יכול שלא לשמוח לא רק על הצלת מאור-עיניו של אדם אלא גם על הצלת הצייר לדור. ואכן בשמחה כנה תסתכל באקואראלים אלה. 

בשני האולמים של המוזיאון בתל־אביב שבהם תלויות ארבעים התמונות, נשתכנה אוירה מקסימה, רבת חיות ופשטות של הוי הרמוני שקוי חדוה. 

בפקדך את התמונות אחת לאחת יפתיעך ויאשירך כפעם בפעם היופי וכוח המבע של הצבע. אין אלה צבעי דקוראטור הממוזגים בטוב-טעם. כוח העיצוב של הצבע, יכולת-המבע שלו הם חויה למסתכל, ביטוי רוה של הרגשת חיים מיוחדת, שאני קולטים אותו בשמחה. 

התמונות הן מעבר לכל פרובלמאטיקה. רגש-החיים שצר צורתן רגש חיובי הוא, רגש אדם השש על החיים. מראות ההוי שלנו, אם אשה ליד שולחן, ואם אילנות ברחוב השרוי באפלולית ערביים, ואם בתים בעיר ואם חפצים צנועים של דומם - כל אלה נראו בעינים האוהבות את החיים והנוטעות בנו את האהבה הזאת ברוב שמחה. אין כאן לא זוהר-הג ולא שום יותרת-פאר. כל הדברים עומדים בפשטותם ובצניעותם ואף על פי כן הם מחממים את לבותינו הרבה יותר מן הדברים הטבועים בגוש-פנקא של פאריס. קוסונוגי לא עשה בפאריס אלא ימים ספורים. לא היה סיפק בידו להתפעל מעוד זו, מתרבות זו. ובכל זאת קרוב הוא קרבת-הנפש לעולם-ציור זה, לפי שאורח-תחושה זה. שמחה זו על הגילויים הגשמיים של הויתנו, הנאה זו מן העולם המוחש, התעמקות זו באורותיו ובצלליו, בחלליו ובצב- עיו, הם כקו-החיבור ביני לבין הצרפתים של האימפרסיוניזם. 

הקומפוזיציה שלו בנויה כולה על ההרמוניה. על התיאום והאיזון. התנועה שבתוך התמונה לעולם אינה תוקפנית אלא משלימה תמיד את מעגלה, התמונות בנויות במעט בתואמם-קוים קלאסי (ביחוד התמונות מס' 6, 12, 7, 3). 

תערוכה זו מוכיחה, כי נתעדנה לשונו של קוסונוגי וכי נושאיו  נתגוונו. יש כאן מראות נוף מופלאים של ירושלים הדוממים בכחול, תמונת חכנרת רבת הדמויות, התמונה הנהדרת "בסטודיה" (מס' 14), גוף האשה המעוצב רק על ידי קו-נועם יחיד בתוך מוסיקה של צללים חמימים ואור קליל, מכסיף. 

ובמקהלת הצבעים שולט הירוק, אותו צבע שהצייר פורט עליו כעל כנור-קסמים. כל גווני-הגוונים. למן הירוק הכחלחל והשחרחר העז והקשה ועד ליחוק הצהבהב החם, שיר-מעלות נפלא של צבע עתיר גוונים זה, הממזג בקרבו את היסודות הנוגדים תכלית-הניגוד. 

עולמנו האחוז חבלי מלחמות ולבטים, עולם מפורד הוא רב-מכאובות. אין לנו מנוס מפניו, לא מפני בעיותיו ולא מפני תפקידיו. להתקומם אנו חייבים נגד מסלפי דמות עולמנו, אך טוב הוא לברך ברכת-הנהנין על החיים עצמם. ברוב און וחדוה כשם שעשה קוסונוגי ביצירתו.