(נכתב אחרי שיחה עם תמר לוינסון, יולי 2022)
"זה ג‘וב מאוד רציני להסתכל על הדברים... לנצח זה יהיה המאפרה, הבית והענן, אין משהו אחר, שכח מזה" (יוסי ברגר)*
"דווקא המוחש הוא "קשה פשר" (טוביה ריבנר)**
נועה: "פה צילמת סדק בקיר?"
תמר: "כן".
נועה: "משהו מצולם כאן?"
תמר: "כן, קילוף של קיר".
לפני כשבועיים, ניפגשנו, תמר ואני לשיחה ולהתבוננות בחומרים שיוצגו בתערוכה המתקרבת. בחלקה הגדול של השיחה ניסיתי, קצת התעקשתי, לברר מה בדיוק תמר מצלמת, ולהיכן מפנה מצלמתה? נוסף על ניסיותיי להבין את פרטי אופני עבודתה היחודיים והאינטואיטיבים, השתדלתי לשאול שאלות ספציפיות, בלי לכפות דקדקנות וסדר, ובלי להכאיב בדרישה לתמלול וניסוח יתר של דרכי עבודתה.
שאלתי את תמר: איך מדפיסה ואיך עובדת? באיזה שלב הינה קורעת את הנייר, לפני החשיפה כשאין עליו עוד צל צילו של אף דימוי, או כשנושא כבר הוטבע ונראה בנייר? האם כשמניחה את פיסות הנייר הקרועות היא כן מנסה להיצמד לצורת קווי מתאר הדבר שאותו צילמה או לא? האם היא מדפיסה על שתי ניירות שונים בו זמנית? האם היא חותכת מהפריים המקורי, ואם כן, כמה גורעת מהפריים המקורי? האם חיוני, לא חיוני לה להדפיס בחדר חושך? מה מאפשרת לה המעבדה הדיגיטלית הקטנה שבעצם נמצאת בחדרה? האם הכרחי שתדפיס בחדר בו היא מצלמת? האם מרחב הצילום הינו מרחב ההדפסה? מה יתרונותיה של המדפסת הדיגיטלית הישנה יחסית והקצת פּושטית? ומדוע הכרחי לה, בכל זאת, לצלם בסרט צילום אנלוגי? האם זהו שלב האופל והלא לדעת והלא לראות מיד איך יצא שהינו הכרחי? האם זו החשיפה שמתרחשת בתמיסת תבליל רגישה לאור, מגיבה לאור שכולה גבישי חישה זעירים מיקרוסקופים? ואיך נראים תשליליה, האם דלים בפרטים, האם מעורפלים, סמיכים, ניגודיים? האם משנה לתמר בכלל דחיסות, ועוצמת או חולשת התשליל? האם מצלמת הרבה? ואיך נראים הדפסי מגע של צלמת ש ה "מה" המצולם שלה הוא לפעמים אויר ואבק וקיר ותקרה ואֹור ומים, ואינם מחייבים ומבקשים קיומו של שום עצם, חפץ, אוביקט, מאפרה, בית, ענן, דבר תחום, גדור עם קו וגבול? ואיך בד וילון בצילום נראה אצל תמר כמו פוטוגרמה שקופה, וחתיכת נייר פרגמנטי שהונחה על הדפסה נראית כמו וילון נע ברוח? ואיך לעיתים מתבלבל בעבודתה הפוזטיב עם הנגטיב, התשליל עם המודפס? האם נמצאים בסרטיה מספר חשיפות של אותו סדק בקיר, של אותו חריץ מוילון, של אותו פס, כתם, אלומת אור? מדוע בעבר צילמה קונקרטי יותר וכן נרשמו בסרטיה צילומי דברים , כמו ציפור, עציץ, כסא, נחש? לאן הלכה הקונקרטיות? האם משכי עבודת הדפסה רציפה הכרחים לה? מדוע חשוב לתמר להדגיש כי אינה עושה קולאז‘, כי אינה עושה קולאז‘, ולומר זאת אפילו פעמיים? במה נבדל אופן הנחתה את פיסות הנייר הקרועות ביד, מאופן יצירת ה דבק? האם בשל עבודתה כאחראית אוספי תצלומים במחלקת ארכיונים בספריה הלאומית וחשיפתה לעזבונםן של צלמים.ות רבים.ות כל כך, עייפה מדימויי דוקמנטציה, מסך רב וגדל, מתקבץ ונערם של תמונות צמודות, דבוקות, מסוממות מציאות ומ מ ש, וחיפשה מופשט לברוח אליו ולנוח בו קצת? ולאן יכול דימוי צילומי להיעלם? ואיך מצלמים מופשט? וכמה עוד לבן יכול להיראות על דף לבן?
נועה.
*משפט משיחה עם איתן בוגנים, 2011 .
**משפט מתוך המאמר: "למה לא צייר את השרץ?" סימפוזיון קאפקא, אוניברסיטת חיפה, .1981

