חזון צפת בתערוכת פרנקל

במשך 18 שנות חייו בארץ אין פרנקל פוסק מלצייר את
צפת. היא חוזרת בכל התערוכות. העיר הקטנה חזי הדבוקה
בהרים-אין כרחובותיה זרועי האבנים והמתפתלים, ואין כסמט-
אותיה וחצרותיה הצרות. ענק יכול היה לדלג מגג שטוח אחד
על משנתו, כמו שיורדים במדרגות הסולם. גם מרק שגל,
באשר ביקר את ארצנו צייר את צפת בלבד, עוד היום חי בה
זכר הקבלה ועולם הפלאים של האגדה והמיתוס. כאן, בעמק
שלפני העיירה נח בית העולם, בשדה גדול, שהאבנים פזו-
רות עליו במקום צמחים, ואכן, דומים הקברים לעשב השדה,
כמותו הם פשוטים ונעדרי קישוט - עפר אשר שב לעפר, למען
כברת אדמה זו המלאה עצמות קדושים - באו הנה יהודים
זקנים מכל פינות העולם. למות ולהיקבר בין חכמים ויראים
שצלליהם וסיפורי חייהם ממלאים את כל חלל העיר
חדוות הצבעים, שאין דומה לה, שוררת ברחובות,בבתי
הכנסת המרובים, בפני הבתים הקטנים הנושים הצדה בקמו-
רי השערים, במדרגות וגזוזטראות. האם יש מקום אחר בארץ
שציירינו המתלהבים יראו בו בתים פעוטים כאלה, תכולים
וירוקים ? איפה עוד עומדים בתי כנסת ססגוניים, ומקושטים
פרחים תמימים ואודם וירק חזק, כפרי ?
כאן מתגלה רוח התורה היהודית כשהיא תמה, רבת-חן
ושופעת דמיון. נוסף על כך - הצירוף הדרמתי של הרחובות
הצרים ואופק השמים הרחם ומפני שהעיר מונחת על
ההר -פרנקל מראה זאת מיד באחת מתמונותיו שליד הכניסה
לתערוכה - חשים כאן תמיד את המרחב הגדול.

כביר ורחב הנוף: הגלים הכחולים של הרי הגליל וביניהם
הספיר היקר הזוהר של ים כנרת. ומפני שהאויר ברמה זו הוא
טהור ושקוף כל כך - לכן רואים במרחקים כל עץ, כל עור.
כל אדם בשהם קטנים ובדורים כארוגים במרבד ענק. והאור
המשתבר יוצר גוונים נפלאים. נוסף על כך - האהבה של האדם
הצפתי לצבע והפנים המקומטים ודבי הצבעים של הבתים
העתיקים. פני הבתים דומים לפני יושביהם" - אומר פרנקל.
בשום מקום אחר לא ראיתי פנים ורודים כאלה
ואכן של זקנים וזקנות. האויר - טוב, טהור, מחסן. הזקן והנער -
כולם שזופים ואדומי לחיים. הכל יחד נראה כבלתי מציאותי.
פה פעוטים כל כך בתי המלאכה והחנויות. הסנדלר

הישיש ההוא, שוקך רבנים לו, הנהו רק אגב אורחא גם סנדלר.
ובעצם הוא שומר על אחד מבתי הכנסיות העתיקים, שדואגים
לו בעיקר יהודי המזרח. הוא לוקח מפתה ענק, שכמוהו אין
לראות כיום, פותח ומספר, והפמוטות היקרים, הפרכות -
מתנת הנדיבים ולבושי התפארת של ספרי התורה, מעידים
שדבריו דברי אמת.

עד לפני שנים מעטות לא הגיע עוד אור חשמל לצפת,
ולילה נפלא, שלם ומוחלט היה פורש אדרת סגול על קוביות
בתיה הלבנות. כך מפתה צפת לרומנטיקה, לספורי בדים, להת-
רחקות מהיום יומי. ואין פלא. שהצייר קסטל ממלא את העיר
צפת מלאכים ומגביה אותה למרום, כדבר שבאגדה.

אולם המציאות חזקה יותר. הודלק אור החשמל בלילות,
על הר כנען נבנה והולך ישוב חדש וחיים סואנים, נחפזים
וקוסמים מתפרצים לעיר. אך צפת האגדתית ממשיכה לחיות
בתמונות ציירינו, ויותר מכולם אינו מתעייף פרנקל מלתאר
אותה, תאור שוגה בתקופות יצירתו השונות. בתערוכתו האח-
רונה בגלריה של כץ מחיה הצייד את המיסטיקה עתיקת
הימים. להט בלתי רגיל ותפארת צבעים לתמונות אלה, שאינן
תמונת העיר במו שהיא, כי אם שירת העיר.

כאן הדגש על הצייר המביע, כאן הוא בלתי תלוי
במקור יותר מאשר תמיד. בקוים גדולים ופשוטים ניתנו
האנשים. ויופי מיוחד נועד לא פעם לקומפוזיציה.

בצלילים מלאים ורכים, בכחול וסגול לילי, בחום-אדום חם

וכתום לוהט נותן פרנקל את חזונו - חזון צפת.