בקיץ האחרון הייתי ברזידנסי מרגש בפרובנס בצרפת. ההחלטה לנסוע הייתה קשה. כי הארץ שלי הייתה במלחמה. מצד אחד, הרצון להתרחק מהכל, לנשום אוויר צח ולהטעין מצברים היה עז. מצד שני, הרגשתי אשמה עמוקה. איך אפשר ליהנות מחופשה בזמן שאחרים סובלים? בסופו של דבר, הבנתי שגם לי מגיע רגע של נחת, רגע שבו אוכל להתמקד בעצמי ובחזרה לשגרה.
השדות הפרובנסים, בוהקים בצבעי לילך וסגול, היו ניגוד מוחלט למציאות שנותרה מאחור. בין שדות החיטה המתנדנדים ברוח הכפרים הקטנים והציוריים, ריחות הלבנדר, טעמי הגבינות המקומיות, הנוף המרהיב. מצאתי מפלט זמני מהרעש ומאי הוודאות.
היו רגעים מרגשים שלא נשכחים, אחד הרגעים היפים כשראיתי תרנגולת לבנה קוראים לה "ביאנקה", עומדת על מדרגות עם רקע שחור, נוצותיה זוהרות. היא מביטה סביבה בעיניים שחורות גדולות, כאילו סוקרת את הנוף הכפרי הפסטורלי. ביאנקה הלבנה היא יותר מסתם עוף. היא סמל לטוהר, לחופש ולשינוי. צבעה הלבן מזכיר לנו את הבוקר החדש, את ההתחלה מחדש ואת האפשרות לשינוי. היא ניצבת על המדרגות השחורות, כאילו עומדת על סף עולם חדש, מוכנה לצאת ולהתמודד עם כל אתגר.
הניגוד בין הלבן לשחור יוצר תמונה חזקה ומרשימה. הלבן מייצג את הטוהר והחופש, והשחור מייצג את האדמה, את השורשים ואת העבר. ביאנקה הלבנה עומדת על סף שני העולמות הללו, מוכנה להתחיל פרק חדש בחייה.
הפרחים הצבעוניים המקיפים את התרנגולת מוסיפים לתמונה שמחה וחיות. הם מייצגים את השפע והיופי של הטבע, את האפשרות לצמוח ולהתפתח. פתאום נזכרתי בפתגם ישן אצלנו האומר, "האישה כמו התרנגולת, היא לא יכולה להסתובב מחוץ לסביבה שלה". אבל ביאנקה הייתה אחרת יותר חופשיה והצבעים מאוד עזים.
ביאנקה הייתה יפה מאוד. היא הייתה לבנה כמו שלג, היא עמדה על מדרגות שחורות. היא נראתה כמו ציור.
הייתה שונה ממה שאני מכירה בבית. בבית, התרנגולות שלנו היו קטנות יותר ופחות צבעוניות. הן היו גם יותר פחדניות. ביאנקה הייתה גדולה יותר ולבנה. היא הייתה גם יותר בטוחה בעצמה.
ביאנקה הייתה חופשיה. היא יכלה ללכת לאן שהיא רצתה. היא יכלה לאכול כל מה שהיא רצתה. היא יכלה להיות עם כל מי שהיא רצתה. התרנגולות בבית שלנו לא יכלו לעשות את זה. הן היו כלואות בחצר. התרנגולת והאישה הן שתי דמויות חזקות ומרשימות. שתיהן מייצגות את החיים, את הטבע ואת הקשר בין האדם לסביבתו.
התמונה של ביאנקה, היא הזמנה לחשוב מחדש על המקום שלנו בעולם. היא מזכירה לנו שאנחנו מסוגלים לשנות את חיינו, להגשים את החלומות שלנו ולעשות את העולם למקום טוב יותר.
הצבעים בפרובנס היו מאוד עזים. השמים היו כחולים עמוקים. הדשא היה ירוק עז. הפרחים היו צבעוניים מאוד. הצבעים היו כל כך עזים שהרגשתי שאני נמצאת בעולם אחר.
הטיול שלי לפרובנס היה מרגש מאוד. ראיתי דברים שלא ראיתי מעולם. פגשתי אנשים שלא פגשתי מעולם. אכלתי דברים שלא אכלתי מעולם. אבל הדבר המרגש ביותר היה לראות את התרנגולת הלבנה (ביאנקה). היא הייתה סמל לחופש ולצבע. היא הייתה סמל ליופי ולטבע.
פרובנס לימדה אותי הרבה על עצמי. בין הכרמים והשדות, מצאתי זמן לחשוב על החיים, על המוות, ועל מקומי בעולם. המלחמה בארץ הזכירה לי את החשיבות של כל רגע, של כל חיבוק, של כל שיחה. חזרתי הביתה אדם אחר, חזקה יותר, מודעת יותר. למרות הקושי, אני שמחה על החוויה הזו.
