פוסט פייסבוק שהתפרסם עם פטירתו של פול אוסטר

בדיוק לפני 10 שנים נכנסתי לסטודיו חדש בסדנאות האמנים ובהשראת פול אוסטר לקחתי החלטה ששינתה את חיי.

ההשראה להחלטה היה משפט מתוך אחד הספרים שבזיכרון שלי חותם את הפרק שלפניו אוסטר מתאר באריכות את המאבק שלו להתקיים מעבודות שונות ומשונות ואת חוסר ההצלחה המתמשך המלווה ניסיונות אלו עד לשלב שאביו נפטר. (אני לא בטוחה אם זה ב"המצאת הבדידות" או "מהיד אל הפה".)

על אף התיעוב שהוא חש כלפי האב שמעולם לא ראה בו את מה שיכול היה להיות, הוא משתמש בסכום הכסף (הלא מאוד גדול) שאביו הוריש לו ומאפשר לעצמו "לעבור מפרק חיים אחד לפרק חיים אחר."

לראשונה בחייו הוא מפנה את עצמו אך ורק לכתיבה ושנה לאחר מכן, יוצא לאור ספרו הראשון.

הפעם הראשונה שלקחתי מאוסטר השראה התרחשה עשור לפני כן, כשעזבתי סטודיו וחזרתי לעבוד בבית. אז החלטתי לעשות מעשה ושכרתי תיבת דואר קטנה בסניף המקומי וכמו דמות אוסטרית - חיכיתי למכתב. כמובן שאיש לא ידע על התיבה, ולכן לא היה הגיוני לצפות שיגיע אלי מכתב. ובכל זאת, חיכיתי. הגעתי כל יום, פתחתי את התיבה ובהיתי בחלל הצר והריק שיש לו פתח בצד אחד ודלת קטנה ומנעול בצד השני. זה נמשך מספר חודשים ואז, כשהיה לי ברור שדבר לא יקרה, הגיע המכתב. הוא לא היה ממוען אלי, אבל הוא היה עבורי. זה היה המכתב שחיכיתי לו. למחרת ניגשתי לסניף וביטלתי את המנוי. כמה זמן לאחר מכן התחלתי לחפש סטודיו חדש.

לאחר שאבי נפטר הוא השאיר אחריו סכום כסף קטן ותהום פעורה. סוד שהתגלה לאחר מותו. במשך תקופה ארוכה לא יכולתי לגעת בכסף. אבל כשהגיעה ההודעה שקיבלתי מלגת סטודיו של עשר שנים בסדנאות האמנים, נזכרתי בסיפור של פול אוסטר, בכעס שלו על אביו, ובמשפט :

"זה לא היה סכום גדול, אבל הוא אפשר לי לעבור מפרק חיים אחד, לפרק חיים אחר." וכך עשיתי. נתתי לעצמי שנת שבתון. שנה אחת ללא הוראה, שבה הלכתי לסטודיו כל יום מהבוקר עד הערב. זו היתה שנה שבה הרווחתי מעט אבל חוויתי שפע עצום. בשנה זו יצרתי 30 ספרי סקיצות. הבסיס לשפת הרישום שלי.

השנה שאפשרה לי לשים את האמנות במקום הראשון בחיי. הגיים צ'נג'ר שהעביר אותי מפרק חיים אחד לפרק חיים אחר.

פול אוסטר עבר היום לפרק חיים חדש. אני יושבת בסטודיו שעברתי אליו לפני חודש, ונפרדת.