החיפוש לביטוי אמנותי נעשה מתוך 'הכיסוי וגילוי בלשון' תפיסת העולם. המושגים, הכמיהות, החלומות מתרחשים בתוכי דרך השפה העברית. המחקר להבנת השפה, אם כן, נעשה לצורך בנייה מטאפורית של שפת אמנות חדשה. 

לא מתקיים עיסוק בפרגמנטים קיימים מן המציאות. העיסוק הוא במיחבר, בצירופים המגלים עצמם מן הנסתר. במדע מוגדר היום חלקיק החומר הקטן ביותר כמיתר, האבחנות בין החומרים הן בתנודות המשתנות. תהודת המיתרים היא החשובה. התהודה המתקבלת אצל המתבונן מעוררת אותו לתהליך אשר הוביל אותי ביצירתה. 'עשר ספירות בלימה סופן נעוץ בתחלתן  ותחלתן בסופן כשלהבת הקשורה בגחלת'. פוטנציאל השינוי הדינאמי קיים בגחל הדומם הבלתי מוצת לפני היותו שלהבת אור מגוונת בדרגותיה. בכל עבודה שפע המדיומים האמנותיים מדגימים את הרמות השונות מרעיון מופשט דרך המגע הצבע החומר ההשוואה ושוב לרעיון כולל וחדש וכאן ההרחבה. פיענוח ההקשרים מרחיבה את דעתו של המתבונן הנפתח לפלא המגולם באלף מראשית עד אחרית יש רצף, כיוון והכוונה. 

הצורה מזמינה אל התוכן, הכלי מבקש לגלות אור לעורר אינטראקציה שלא הייתה קיימת בנמצא. 

חופש הבחירה שלי כאמן להדגים תמונות מורחבות במימדי עולם-שנה-נפש מצביע כלפי המתבונן על האפשרות של סידור ההגיון של המציאות ועושי לעורר בליבו אמונה.

היום אמות