בסתיו 76 לא מצאתי יצירות מופת חדשניות בגלריות אירופה, ומבלי להיות פסקני הגעתי למסקנה שלפי שעה יקשה עלינו לראות באקספרימנטים למיניהם, מוצלחים במידה זו או אחרת, תמונה ברורה של התרחשות אמנותית בעלת משמעות חדשנית.

מכל אשר נגלה לעיני, בחרתי הפעם בתצוגה של המשורר קונרד באלדר שאופלן, בגלריה העירונית Lenbachhaus Munchen. זהו פרוייקט סמי-עתידני המושתת על בסיסה הפלאסטי של המלה הכתובה. אותיות זרוקות ומושלכות, עשויות בצק וחומרים אחרים, מתוכן ניתן לבנות מחדש מלים ומשפטים למיניהם.

"המילה בסלע" היא החזרתה של האות לפונקציה הראשונית שלה, הבאה לידי ביטוי בצורתה הפלאסטית ובעיצובה שלפני גילויו של גוטנברג.

"בראשית היתה המילה" – אומר קונרד באלדר שאופלן, "ולא המעשה", כדברי גתה ב"פאוסט". גלגולה של האות ותצורתה. ההולכת ומשתנה מדי פעם בפעם מחזירה אותנו אל בראשיתה.

מרשל מקלוהן, נביא הבשורה האלקטרונית, כתב בשעתו שהמעבר מן התרבות האוראלית אל תרבות הכתיבה מציין את תפיסת מקומה של "תרבות האוזן" ע"י "תרבות העין"; לדעתו, מוצאה של המחשבה הליניארית – בכתב. בימי "הכלה המיכאנית" – כדבריו של מקלוהן מקבלות האות הקווית והמחשבה הליניארית משמעות טכנולוגית חדשה. יתכן כי בעבודותיו של שאופלן מודגש המוטיב של החזרת האות לקדמוניותה מזה ולחידושה הויזואלי בעתיד מזה, כתהליך צורני המוביל את האות והמילה הכתובה אל עידן החלל בניגוד לאמנות הדסטרוקציה האופיינית ל"פופ", מנסה כאן האמן לבנות תבניות אסתטיות השייכות למרבה האירוניה לתחום הצורות הגיאומטריות המקובלות.

שאופלן שהוא משורר ואינו מתיימר להתחרות בציירים או בפסלים, מנסה ליצור שפת ביטוי ישנה-חדשה, והאות היא אובייקט ומשחק כאחד אות פרלימינארית כמו האות העברית בסלע שוברת, כאמור, את הליניאריות המקובלת באות ה"גוטנבורגית" ואילו הכתב בראשיתו הוא סממן אידיאוגרפי, כאשר כל אות אינה אלא סימן הכר המציג מושגים והשקפות עולם, כאידיאוגרם המפעיל את דמיוננו.

הדפוס – אומר מקלוהן באחת ממסותיו – הרס את הצורה הקדומה של הכתב ואילו ביצירתו של שאופלן מופיע תהליך של פשרה, סינתיזה בין האידיאוגרם לבין האות המודפסת. האותיות מצויות בכל מקום ועל אף הליניאריות שלהן, מסתמן – עקב זריקתן בחלל – אפקט דמוי כתב חרטומים. ניתן לשחק באותיות בתוך הבקבוק וכלי קיבול אחרים. בין המרכיבים-מילים כדרבנות, מילים אלימות כמתפוצצות מהחיצים התקועים, והמבצבצות מפיסות נייר קרועות. בדרך זו הופך "ליטל ביג באנג" הכדורי והמשופע אותיות למוצג של פצצה אמיתית. וכשם שהאותיות מרכיבות משפטים בספר וכמו מדמימות את השפה האילמת, כך, באורח דו-סיטרי, מחזיר שאופלן את האות "השותקת" אל השפה המדוברת. לדוגמה: ספר התנ"ך אליו מצורף מנגנון אלקטרוני משמיע במעומעם את הטקסט האצור בו. כך הוא מעביר ספר קדמון אל ימי הטכנולוגיה העכשוית.

הרוטציה של הספר והלשון הכתובה היא דו-סיטרית. כך ניתן לחזור אל תקופת האבן מזה ואל הספריה המודרנית מזה, כשעל לוחות שומר עתיקים חרוטות מלים דמויות כתב ליניארי ולאחר מכן ניתן להעמידם בכוננית ספרים.

אך ישנם ספרים, ספרי אבן הכבולים בשרשראות, שהם, אולי, זכר לספרות בכבלים, בנוסח של שריפת ספרים בכל הזמנים, מימי סוונארולה ועד ימי הנאצים. יתכן, כי ספרות שאבד עליה הכלח בעידן הטלביזיה חייבת למצוא לה ביטוי בתחליפים משחקיים. כך יוצר שאופלן "בית מרקחת לירי", כשמתוך בקבוק ניתן לשלוף "שירים לרפואה" כשירי גתה, היינה, ברכט ואחרים; בדרך דומה כתובים טקסטים של רומאנים על 30 אלף גלילים מודפסים העשויים כפייס בשוק המציאות והקורא הסקרן אמור לשלוף חרוזים מהגליל הקטן ולקרוא בו. הניסויים הללו רחוקים מלהיות תכתיב חד-ממדי בנוסח של משחקים דידאקטיים, וניתן להגמישם לספירות חזותיות נוספות שאינן קשורות בהכרח לדגם הראשוני. כך ניתן ליצור, אולי, ספרות חזותית החורגת מתחום המילה המדוברת. (בהרצאות אחדות נהג שאופלן לשלב קטעי קריאה בשקופיות). האות הקדומה כאות החדשה, המילה הכתובה בימי חרטומי מצרים כמילה המודפסת בעיתון צהוב, אינן שונות זו מזו. באחת הפינות מוצבת מומיה של עיתונים, מצבת העידן הטכנולוגי. תכריכי העיתון הישן החנוט של פרעה, משמרים את הישגי הטכנולוגיה תוך אירוניה וקריצת עין. ההיסטוריוזופיה הנדושה הנהוגה בספרי היסטוריה וספרות מושמת ללעג ולקלס. אנדרטאות של שילר וגתה מקושטות בשקית קונדום, בה אצור הידע של השירה בצורת אותיות שמהן ניתן לבנות שירים חדשים. כל אשר נמסר לנו, איננו אלא אמצעי מניעה... שירים של ימינו נכתבים בתצוגתו של שאופלן בכרטסות של קומפיוטרים וברבות הימים ייראה כל נייר משרדי והכתוב בו כאתר אצטקי עתיק. "עתידנות העבר" של אמן זה מסתמנת כמו כן בבלוקים של נייר הערוכים כפאגודה קדמונית.

משחקי המילה כמפגשי תרבויות וצורות ביטוי סמאנטיות למיניהן, מסומנים בקטלוג במוטו: ״בראשית היתה בכל זאת המילה" ומסתיימים בפיסקה: "ולבסוף היה הכל רק בראשית".

המילה היא נשק באמתחתו של שאופלן, אשר אינו מסתפק במשחקים צורניים בלבד באחד משיריו הוא מציין את זעקת המילה האלימה:

מחוסל

גמור

נרצח

מוכה

נשפט

נדפק

נקרע לחתיכות

נודה

הועמד לקיר

הוצלב

קבור-חיים

סוקל

עונה

נשרף

יורק-דם

מת מות גיבורים

התאבד

הורעל

עצם-עינים

הוציא נשמתו

רוסק

קריעת תחת

זב דם

נקטל

נטבח

התפגר

נדקר

שילם בחייו

נרגם

צנח

הלך לעולמו

נספה

שם קץ לחייו

הושמד

שבק חיים