הידע הבסיסי למאמר השני בסדרה: הטכניקות הגרפיות נרכש בסדנת ההדפס שליד אגודת הציירים בתל-אביב. תודתי נתונה למדריך הסדנה צבי טולקובסקי, וכן ליעקב גרינוולד מ״ארטא״ ומר ביגלאייזן שהעמיד לרשותי את ספרו ״Screen Printing".

דפוס הרשת תופס מקום נרחב יותר ויותר בתחום ההדפסים האמנותיים. אמצעי זה ששימש בעיקר לתעשייה, נכנס לתחום האמנות בשנות החמישים והפך להיות אמצעי מקובל לסדרות הדפסים בשנות הששים. את הדחיפה העיקרית נתנו אמני הפופ בארה"ב. כדי להדפיס באופן תעשייתי דרוש ציוד משוכלל ושטח נרחב. אבל להדפסת רשת אמנותית (סריגרפיה) אפשר להסתפק באמצעים ובשטח מצומצמים יותר, כך שכל אמן כמעט יכול לבנות לעצמו סדנה קטנה להדפסים. אפשר לרכוש כיום בארץ את חומרי העזר הדרושים כדי לבצע גם הדפסות משוכללות בעזרת צילום.

מקור השם

הרשת ששימשה להדפסה היתה במקורה עשוייה משי. לפיכך נקראה השיטה על שם הרשת שבשימוש – דפוס משי, כן בשפות לועזיות והן בעברית. כאשר נכנסו לשימוש כמעט בלעדי הרשתות הסינתטיות, שינו את השם בהתאם לחידוש ועתה משתמשים באנגלית במושג screen printing ובגרמנית Siebdruck שפירושו הדפסת רשת. השם הצרפתי נשאר Serigraphie (סריגרפיה, ביוונית – דפוס-משי) ומשמש בכל השפות להגדרת הדפוס האמנותי להבדיל מדפוס הרשת התעשייתי.

שמושים

כדי לקבל מושג על אפשרויות ההדפסה המגוונות של דפוס רשת נמנה חלק מהחומרים עליהם מקובל להדפיס כיום:

מתכת: מדפיסים פנלים של מכשירים, למשל לוח הספרות של שעונים, הסקאלה של מקלט הרדיו וכד'.

שלטים בגדלים שונים, מודפסים על פח (שלטי רחוב, חנויות, על אוטובוסים וכד'). הדפסה על נחושת בחומר שאינו רגיש לחומצה, לצריבה של מעגלים מודפסים; (בשיטה דומה להעברת דפוס רשת לתחריטים) תמרורים ושלטי כיוון בשילוב עם צבעים זוהרים; שילוט ומיספור של רחובות.

חומרים סינתטיים: כגון על פלסטיק, .P.V.C, אקריליק, אצטטים וכד' מדפיסים על וילונות פלסטים, על אריזות פלסטיות ובקבוקים (תרופות, כימיקליים) ומזרקים; מספרים על סרגלים וכו'.

הדפסה על זכוכית, קרמיקה ואמייל: הדוגמאות אשר רואים על כלי בית ; סירים כוסות וצלחות וכן על אריחי החרסינה והקרמיקה הדקורטיבים, מועברות בדרך כלל בדפוס רשת, בשיטת המעתקים או בהעברה ישירה.

הדפסת בדים: דוגמאות הבדים מודפסות על פי רוב בדפוס רשת, בשבלונות ענקיות, בשיטות מיוחדות המתאימות לעבודה על גלילי בד.

הדפסה על נייר: דפוס הרשת השתלט על חלק גדול מההדפסות על נייר; תוויות, אריזות, נייר טפטים, עטיפות, וכד', כמו כן שטח מיוחד אשר נכבש לאחרונה על ידי דפוס הרשת הדפסת פוסטרים (כרזות אמנותיות).

רפרודוקציות של יצירות אמנות

בדרך כלל מכינים רפרודוקציות של יצירות צבעוניות (תמונות שמן) בשיטת האופסט הצילומי בהפרדה ל-4 צבעי יסוד (פרוסס).

כיום עושים רפרודוקציות משוכללות, נאמנות מאד, בדפוס רשת. מפרידים באופן צילומי כל צבע וכל גוון עד כדי עשרות צבעים ליצירה אחת. כיון שאפשר להדפיס בשילוב של צבעים אטומים ושקופים, שטוחים ותבליטיים המחקים את עבודת המכחול או הסכין, מגיעים לנאמנות כזאת ששום שיטה אחרת אינה יכולה להגיע אליה. גם בארץ יש כמה בתי מלאכה שהתמחו בהדפסת רפרודוקציות אמנותיות.

סריגרפיה (SERIGRAPHY)

במושג סריגרפיה מגדירים הדפסי רשת שנוצרו למטרות אמנותיות להבדיל מדפוס רשת תעשייתי. במושג זה מכנים סידרה של הדפסים שנעשו על ידי אמן, או בפיקוחו על כל שלביה, והסידרה ממוספרת וחתומה בידי האמן. (פרטים נוספים על סדרות ראה חוברת מס' 2 של ״ציור ופיסול״, עמ' 66).

במושג סריגרפיה מתכוונים בין השאר ליצירות שנוצרו מלכתחילה לדפוס רשת, שבהן אין אוריגינאל על בד או נייר ועיבוד הרשת הוא חלק מתהליך היצירה.

במקביל הדפיסו ומדפיסים גם כיום העתקים של יצירות שנעשו בשמן, אקוורל וכד'; הן נחשבות לסריגרפיה רק אם הן חתומות וממוספרות, שאם לא כן דינן כרפרודוקציות.

האופייני לדפוס רשת: (בהדפסה על נייר) שכבת הצבע בדפוס רשת היא העבה ביותר בשיטות הדפוס ולכן היא רוויה יותר והצבע בעל עוצמה רבה. דפוס הרשת מאפשר מבחר רב ביותר של אפשרויות שימוש בצבע; אטום, שקוף, מאט, מבריק, זוהר, פלורסצנטי וכד'; כמו כן – שימוש נרחב בסוגי צבעים שונים: מבוססים על מים או שמן, אקריליק או ניטרוצלולוזה וכד'.

זו שיטה להדפסה לכל כמות. גם לכמויות קטנות ולכן מתאימה לנסיונות מסוגים שונים; שילוב בצילום, הדפסה על חומרים חדשים, שילוב בטכניקות הדפסה קונבנציונליות. למשל: שילוב תחריט ורשת.

הקמת סדנה לדפוס רשת

מי שמתכנן להקים סדנה קטנה לדפוס רשת חייב להצטייד בחמרים והכלים הבאים:

1. מסגרת עץ גדולה ממידות הציור. רצוי כמה מסגרות בגדלים שונים.

2. רשת משי, פוליאסטר או ניילון לפי הצורך (ר׳ טבלה עמ׳…..) בגודל המסגרת לפחות.

3. מגב; קטן ממידת המסגרת הפנימית עשוי עץ וגומי.

4. לוח או שולחן להרכבת המסגרת.

5. ניירות הדפסה.

6. צבעים לדפוס רשת.

7. חומרי דילול ונקוי; טרפנטין, בנזין, טינר ומלאי של סמרטוטים וניירות עיתון לא-מודפסים.

8. מתקן לתלייה וייבוש הגליונות המודפסים.

9. סכיני ציירים (שפכטלים) לערבוב הצבעים ולהסרתם לאחר ההדפסה.

10. נייר דבק חום בסרט רחב.

11. חומרים אוטמים: גומי ערביקום, פילק דבק פלסטי ודופ.

12. לוח זכוכית קטן מגודלה הפנימי של המסגרת להרכבת פילמים לרשת.

13. מקור אור או שולחן אור להעברת צילומים לרשת.

14. חדר חושך למריחת רשת צילומית וייבושה.

15. ברז וקערה גדולים לשטיפת הרשת (אחרי ההקרנה לצילום)

16. מאוורר, לזרוז הייבוש.

1. המסגרת.

למי שרגיל בטכניקות כמו הדפס אבן או תחריט ומכיר את מכבשי הדפוס המתוחכמים מתפלא בודאי כאשר הוא רואה לראשונה את מיתקן ההדפסה בדפוס רשת : מסגרת עץ פשוטה ועליה מתוחה רשת; פשטות זו הביאה ומביאה רבים לעסוק בטכניקת הדפס הרשת. אך יש לזכור, שדוקא בגלל צימצום האמצעים, יש חשיבות רבה לכל פרט טכני; מסגרת שאינה מתאימה או רשת לא מתוחה וכד' מכשילה את ההדפסה. המסגרת עשוייה לרוב עץ; סוג העץ אינו קובע, אך חשוב שיהיה בדרגת קושי בינונית. לא קשה מדי - כדי שאפשר יהיה לנעוץ בו סיכות וגם לא רך מדי כדי שלא יתרופף בזמן המתיחה.

מסגרת באיכות טובה מוטב שתעשה ע"י נגר. אך מי שמוכשר לכך יוכל גם להכינה בעצמו. (ר' שרטוטים) יש לזכור! המסגרת תמיד גדולה משטח ההדפסה והנייר. יש חשיבות למסגרת בעלת איכות טובה, כי היא משמשת פעמים רבות; אפשר להסיר רשת ישנה ולהחליפה בחדשה.

2. הרשת

הרשת שהשתמשו בה בתחילתו של תהליך הדפסה היתה משי – כיום משתמשים ברשתות סנתטיות כמו דקרון, ניילון ופוליאסטר. קיימת גם רשת מתכת המשמשת להדפסות מיוחדות כמו, למשל, לקרמיקה ולמעגלים אלקטרוניים מודפסים.

מייצרים את כל הרשתות בדרגות צפיפות אריגה שונות. מסמנים את הרשתות במספרים סידוריים לפי מספר הסיבים בסמ"ר או באינטש רבוע. דוגמא: רשת מס' 20, יש בה 69 סיבים בסמ"ר ו־175 סיבים באינטש רבוע. יש רשתות גסות יותר אבל מקובל להתחיל ברשת מס' 9, 93 סיבים בסמ"ר. רשת משי העדינה ביותר, מס' 25, מכילה כ־200 סיבים באינטש מרובע. רשתות סינתטיות מגיעות עד מס' 70 כ-380 סיבים באינטש מרובע ורשת מתכת מגיעה אף ל-500 סיבים באינטש מרובע. הסיב של רשת המשי הוא סיב אורגני, כלומר שזור נימים קטנטנות. אופיו מחוספס לכן תוכל אמולסיה להדבק אליו בקלות. סיב סינטתי הוא על פי רוב סיב חלק בודד Mono Filament ולכן לפני השמוש באמולסיות יש לחספס אותו (ראה הפרק על העברת צילום לרשת.) קיימים גם סיבים סינתטיים שזורים (Multifilament) מיועדים להדפסת טכסטיל.

חיבור הרשת למסגרת: מחברים בעזרת אקדח סיכות: החיבור נעשה בהדרגה. קודם ב-4 נקודות מרכזיות במסגרת; סדר החיבור הוא נגדי (ר׳ ציור…) ואחר משלימים חיבור הסיכות בכיוון מהמרכז לצדדים. הפינות נשארות אחרונות. עם גמר החיבור, מכים בפטיש על המהדקים כדי שלא ייפלטו מהעץ. מהדקים את הסיכות באלכסון לכיוון העץ, לא מקביל ולא ניצב. בצד הפנימי ובצד החיצוני של המסגרת מדביקים רצועות נייר דבק חום רחב. את הרצועות מדביקים כשהן חתוכות ומקופלות מראש.

מרטיבים בעזרת ספוג. עם גמר הדבקת הרצועות מחזקים אותם במריחת דבק פלסטי או לכה; נייר הדבר מקטין את שטח הרשת המודפסת. כדי שקוים אלו יהיו ישרים מסמנים אותם בעט סימון (עט-לבד דק); סימני עפרון או עט-כדורי מופיעים בעת ההדפסה. (יש לזכור! רשת חייבת להיות מתוחה היטב, כדאי למתוח את רשת משי או אורגנזה כשהיא רטובה, לכשתתייבש תהיה מתוחה יותר).

תכונות הרשתות

[ראו טבלה בטקסט המקורי]

3. המגב SQUEEGEE

בעזרת המגב מדפיסים. המגב מעביר את הצבע מצידה האחד של המסגרת לנגדית ותוך כדי כך חודר הצבע למקומות בהם הרשת אינה אטומה.

המגב מורכב משני חומרים עיקריים: רצועת גומי מלוטשת ומחזיק הרצועה העשוי בדרך כלל עץ (או אלומיניום). רוחבו תמיד קטן ממידתה הפנימית של המסגרת; מפעילים מגב, בדרך כלל בשתי ידיים, אך יש מגבים עם ידית למשיכה ביד אחת. מחזיקים את המגב בזוית כלפי הרשת.

4. לוח הדפסה THE BASEBOARD

הדפסה טובה נעשית רק על משטח חלק ובנייר צמוד היטב למשטח. לדפוס רשת תעשייתי פיתחו שולחנות הדפסה מיוחדים העובדים על תת-לחץ (ואקום) להצמדת הנייר. בשולחנות אלה גם צירים מיוחדים לחיבור המסגרת לשולחן. בהדפסות אמנותיות בהן אנו עוסקים נוכל להסתפק בלוח עץ לבוד עבה ובצירים פשוטים.

5. נייר הדפסה

בדפוס רשת אפשר להדפיס, למעשה, על כל נייר אפשרי. להדפסים אמנותיים לסדרות משתמשים בנייר מעולה מסוג זה המשמש גם לתחריט.

6. צבעים INKS

לדפוס רשת משתמשים בסוגים מיוחדים של צבעים. אבקות הצבעים שבהן טחונות עד דק כדי לעבור בחרירי הרשת הזעירים. להדפסים אמנותיים משתמשים בדרך כלל בצבעים מבוססים על שמן מהסוג האטום. קיימת קשת רחבה מאד של גוונים מוכנים ובה צבעים זוהרים וצבעי מתכת. נוסף על כך קיימים סוגים רבים של צבעים המיועדים להדפסה על חומרים שונים וכל אחד מיועד למטרה מיוחדת. כאמור, אפשר לקנות צבעים מוכנים מביח"ר מסוגים שונים; שקופים, מבריקים ואטומים. אך צייר המחזיק מלאי של צבע מסוג אחד בלבד כגון הצבע האטום, יכול ע"י תוספות פשוטות להכין לעצמו תחליף לסוגים אחרים.

א. צבע שקוף TRANSPARENT

יש להתחיל מהבסיס השקוף (ולא מהצבע) להוסיף קצת טרפנטין כך שלא יהיו גושים ואח"כ להוסיף לאט־לאט את הצבע הדרוש. הכמות של הצבע מינימלית. בכל פעם מנסים את חוזק הצבע ע"י דפיקות קלות באצבע טבולה בצבע על גבי נייר לבן. כדי להביא את החומר השקוף ליתר נזילות וצמיגות יש להוסיף קצת (בערך 10%) לכה מאט.

ב. צבע מבריק GLOSSY

מוסיפים לצבע הרגיל לכה בכמות קטנה תוך כדי ערבוב, במקום טרפנטין. שים לב: להוסיף רק לכה שקופה, לנסות באצבע וכו'.

ג. צבע אטום חומר: OPAQUE

להוסיף אבקת קאולין לצבע. אין להוסיף יותר מדי כדי שהצבע המודפס לא יהיה פריך. להוסיף קצת לכה מאט כדי לשמור על 

האלסטיות.

שיטות איטום STENCIL METHODS

לכל שיטות האיטום מטרה אחת: לאטום את סיבי הרשת ולמנוע חדירת צבע במקום שאין רוצים להדפיס.

מקובלות כיום [שש] שיטות אטימה :

1) חיתוך נייר – PAPER STENCIL METHOD

2) אטימה – BLOCKOUT STENCIL METHOD

3) ציור ישיר – TUSCHE & OTHER RESIST STENCIL METHODS

4) חיתוך פילם – HAND CUT FILM STENCIL METHOD

5) צילום ישיר – DIRECT PHOTOGRAPHIC STENCIL

6) צילום בלתי ישיר – INDIRECT PHOTOGRAPHIC STENCIL

1. חיתוך נייר PAPER STENCIL

זו השיטה העתיקה ביותר להכנת שבלונות. ידוע שהסינים, כבר לפני כאלפיים שנה, עבדו בשיטה זו. גוזרים מנייר את הצורה הדרושה ושמים אותה על החומר אותו רוצים להדפיס. מניחים רשת פתוחה ועוברים במגב עם צבע. הצבע מדביק את הנייר הגזור אל הרשת מלמטה וכך נוצרת השבלונה.

שיטה זו יעילה רק לכמות מוגבלת של הדפסים ומספר צבעים מועט בגלל הקושי לדייק בהתאמת צבעים. כל נייר למעשה יכול לשמש כשבלונה, רצוי נייר דק, מומלץ נייר שקוף המשמש לשרטוט, כיון שאפשר לראות דרכו ולכן תהיה ההתאמה יותר

גיזורי נייר פנימיים, שנוטים ליפול אפשר לחזק ע"י דבק גומי ערביקום או דבק גומי. הצבע בשיטה זו חייב להיות סמיך.

סוגי צבעים בשימוש בדפוס רשת

[ראו טבלה בטקסט המקורי]

2. אטימה BLOCKOUT

מציירים על הרשת בעזרת חומר אוטם את החלקים שאינם מודפסים ומשאירים רשת פתוחה במקומות בהם רוצים להדפיס. משתמשים בחומר אוטם שאינו נמס, כמובן, בצבע הדפוס. למשל: לבצעי שמן משתמשים באוטם מבוסס על מים; להדפסים בצבעי מים – באוטמים מחומר שאינו נמס במים.

להדפסה בצבעים מובססים על שמן משתמשים:

א. בדבק על בסיס של מים, כמו  גומי ערביקום (היורד בקושי) או בדבק פלסטי.

ב. חומר מילוי כחול על בסיס מים (הנקרא באנגלית פילר FILLER) יורד בקלות במים חמים.

ג. לכה של ניטרוצלולוזה (דופ), חומר נמס בטינר: מתייבש מהר, מתאים גם לצבעים מבוססים על שמן וגם לאלה על מים. ההורדה ממושכת.

הערה: החומרים האוטמים בדרך כלל שקופים לכן מוסיפים להם מעט צבע כדי להקל על העבודה.

הכיסוי נעשה בעזרת מכחול לפרטים עדינים או בעזרת פיסת קרטון קטנה (מגב קטן) לשטחים גדולים יותר.

כדי לקבל קוים ישרים, מדביקים רצועת נייר-דבק שקוף (סלוטייפ) על הרשת, מורחים בחומר אוטם וכשהוא יבש מורידים את הניי, כך שמתקבל גבול ישר פחות או יותר.

3. ציור ישיר TUSCHE METHOD

שיטת איטום בה מתקבל על הרשת בדיוק הציור שרוצים להעביר לנייר. שיטה פוזיטיבית. מציירים בטוש ליטוגרפי או גיר ליטוגרפי על גבי הרשת, מצפים בדבק על בסיס של מים (גומי ערביקום או פילר), מייבשים ושוטפים בטרפנטין או בנזין. הטוש או הגיר נמסים וכך נשאר הציור מגולה ואילו כל השאר מכוסה. למעשה, העיקרון מבוסס על שימוש בשני חומרים מנוגדים. הטוש הליטוגרפי נותן אפשרויות ציוריות רבות, לצייר בצבע דליל במכחול או למרוח במברשת עם צבע סמיך; הגיר הליטוגרפי, נותן אף הוא קשת רחבה של טכסטורות. אפשר להניח מתחת לרשת נייר זכוכית או עץ וכד' ולשפשף בגיר הליטוגרפי. הטכסטורה תעבור לרשת בהתאם לחומר.

4. פילם חיתוך יד HAND CUT FILM

שיטת אטימה בה חותכים פילם שקוף לפי הציור הדרוש ומדביקים אותו אל הרשת.

הפילמים לחיתוך יד מורכבים משתי שכבות.

שכבה אחת של חומר בסיס: נייר, ויניל או פוליאסטר ושכבה שניה של אמולסיה.

החיתוך מתבצע רק באמולסיה. לחיתוך מדוייק דרושה סכין חדה מאוד, לקילוף השיכבה - סכין כהה. יש סכינים מיוחדות לחיתוך פילמים עם להב מסתובב שתפקידו לעקוב אחרי פיתולי קו החיתוך. הסכין הזאת יקרה מאוד אך יעילה ביותר. לסכין זו גם מכשירי עזר. למשל מחוגה או מכשיר המאפשר חיתוך בשתי סכינים מקבילות עם מרחק שיקבע מראש. החיתוך יתבצע על משטח קשה. הפילמים הם חצי שקופים כך שאפשר להניח אותם על הציור ולעקוב אחרי קוי הציור שמתחת. שים לב: היד משמנת את האמולסיה, לכן יש להשתמש בנייר מגן. האופייני לפילמים אלו הוא הגבול החד בין שטח מכוסה וגלוי מתאים ל: Hard edge

סוגי הפילמים

יש סוגים שונים של פילמים לחיתוך יד. אפשר לחלקם לשניים בהתאם לחומר המסה:

א. על בסיס מים

ב. על בסיס של טינר.

לכל סוג נוזל הרכבה מתאים.

הרכבת פילמים על בסיס מים

יש ליצור מגע הדוק. בין האמולסיה ובין הרשת (הנקיה משומנים).

לשם כך משתמשים בזכוכית קטנה ממידות הרשת הפנימית: עליה הפילם  עם האמולסיה בכיוון למעלה. הרשת לחוצה על ידי משקלות. מטבילים סמרטוט בחומר הרכבה ועוברים בתנועות מהירות. אין להרטיב שטח גדול מ-30X30 בבת אחת, אלא לעבור בהדרגה משטח לשטח. אין לתת לחומר ההרכבה לשהות יותר מדי על הפילם לכן יש לספוג את הרטיבות במהירות ע"י ניירות עיתון בלתי מודפס (להרטיב מהר, לספוג מהר). לייבש רק באוויר קר ולקלף בעדינות את הבסיס. ההורדה תמיד באלכסון, כלומר מתחילים רק בפינה אחת. אחרי ההורדה של הבסיס יש לנקות את האמולסיה בבנזין. הורדת האמולסיה אחרי השימוש ותיקונים ע"י מים חמים.

הרכבת פילמים על בסיס טינר

העקרון דומה, החומרים שונים. הבדל עיקרי: להרכבה עובדים בשתי ידים צמודות, באחת הממיס ובשניה סמרטוט יבש. התנועות לכיוון אחד.

5. צילום ישיר על הרשת DIRECT METHOD

זו השיטה הפשוטה והזולה יותר להעתקת צילומים לרשת (השיטה תוארה בפרוטרוט בחוברת מס' 1 של "ציור ופיסול" ע' 48). נזכיר רק בקיצור: העיקרון: ציפוי הרשת (נקיה משומנים) באמולסיה צילומית. ייבוש. הקרנה באור חזק דרך פילם פוזיטיב. האור מקשה את האמולסיה במקומות השקופים בהם הוא חדר ואילו שאר החלקים שלא הוקרנו, כלומר החלקים הכהים של הפילם נשטפים במים. התוצאה: במקומות הבהירים בפילם יש שכבה אוטמת ובמקומות הכהים נפתחת הרשת ושם תתבצע ההדפסה.

הכנת האמולסיה: האמולסיה מורכבת משני חמרים ההופכים להיות פעילים רק לאחר העירבוב ביניהם. שופכים חלק אחד של חומר רגיש ה־ sensitizer אמוניום ביכרומט, לחמישה חלקים של אמולסיית פוליויניל; ויש סוגים שמערבבים 1:10. בוחשים לאט שלא תהיינה בועות. מורחים את האמולסיה באופן אחיד ודק על הרשת משני צדדיה רצוי בעזרת מגב מתכת. מייבשים את הרשת בשכיבה; לזרוז הייבוש כדאי להשתמש במאוורר (אך לא באוויר חם).

חדר חושך: כל הפעולות שתוארו כאן חייבות להתבצע בחדר חושך, האמולסיה אינה כל כך רגישה ויכולה לסבול אור כתום חלש. ההקרנה: ההקרנה תיעשה בסדר זה: 1. שולחן אור; 2. פילם פוזיטיב; 3. הרשת ; 4. מזרונית ספוגית; 5. לוח עץ; 6. משקולות. משך ההקרנה: תלוי בגורמים רבים, עוצמת מקור האור, מרחק המקור מהרשת וסוג הרשת. למשי יותר מאשר לסיב סינתיטי, לרשת גסה יותר מאשר לעדינה. בשולחן אור עשוי 10 פלורסצנטים צמודים זמן הקרנה הוא של 5-3 דקות. כמקור אור יכול לשמש כל מיתקן בעל אור כחול (קשת, כספית וכד').

תיקונים: פגמים ותיקונים קטנים באמולסיה יש לסתום עם חומר אוטם. כשהמסגרת במצב זקוף. להקפיד על אפשר עם פילר כחול על בסיס מים או עם דופ על בסיס ניטרוצלולוזה, לא מומלץ בגלל קושי בהורדה. אסור שיהיה תיקון עבה, לכן אין מתקנים במכחול אלא בפיסות קרטון (דובלקס) חתוכות.

בדיקת ההקרנה: נאמנות לפילם וקוים חדים – הקרנה נכונה. קוים דקים מדי – הקרנה ארוכה מדי. חלקים נשטפים וקוים גסים – הקרנה קצרה מדי.

דיאפוזיטיב: לרוב הטכניקות של הדפוס משתמשים להעברה צילומית בפילם נגטיב. רק בדפוס רשת ישמש אותנו דיאפוזיטיב, הכוונה לצילום שקוף בקונטרסט מכסימלי של שחור ולבן, כלומר צילום "קו" (LINE). כדי לקבל בכל זאת גוונים מצלמים את המקור דרך רשת נקודות מיכניות (בסטר) או דרך רשת גרעינית (גריין) – כמו בצינקוגרפיות לגלופות, או  במכוני אופסט ללוחות.

יש לזכור: לדפוס רשת (משי) תשמש רשת נקודות גסה יותר מאשר בשאר שיטות הדפוס.

ככל שהרשת צפופה יותר אפשר לקבל יותר פרטים, כיון שהנקודה הקטנה ביותר של אמולסיה צריכה להתפס ב־4 סיבים לפחות. יש חשיבות לזווית ההנחה של הפילם על הרשת, זוית לא נכונה יוצרת דוגמא (מוארה). האמולסיה של הדיאפוזיטיב היא בצד הקריאה (להבדיל משיטות אחרות).

העברה צילומית אל הרשת (INDIRECT)

בשיטה שתוארה בסעיף הקודם: צילום ישיר על הרשת. מפתחים את הצילום על גבי הרשת אותה הופכים להיות בעזרת אמולסיה, לרגישה לאור. השיטה המתוארת להלן שונה בכך, שתהליך הפיתוח נעשה בנפרד על פילם המודבק לבסוף אל הרשת.

הפוטופילם המשמש להעברה צילומית מורכב משתי שכבות, מהאמולסיה ומבסיס העשוי פוליאסטר שקוף או ויניל.

חספוס הרשת: הצמדה יעילה של הפוטופילם לרשת קיימת במשי בה הסיבים שזורים, אנו צריכים ליצור תהליך מלאכותי של חספוס בסיבים סינתטיים. רשת פוליאסטר בכל העברה צילומית, רשת ניילון רק בהעברה ראשונה. לשם כך משפשפים אבקת סיליציום קרביד בעזרת מטלית טבולה במים ושוטפים.

הסרת שומנים: פעולה חשובה ביותר כדי ליצור הצמדה יעילה. החומר הטוב ביותר הוא 80 Cleanser בלית ברירה אפשר להשתמש גם באמה. משאירים את החומר מעט על הרשת ושוטפים היטב. לחזור על הפעולה לפני כל העברה. רק במשי רצוי לדלל את 80 Cleanser כדי מחציתו.

הקרנה: סדר המרכיבים בעת ההקרנה הוא: 1. מקור אור; 2. דיאפוזיטיב (כמו בשיטה הקודמת); 3. פוטו פילם (למשל בלו פולי) עם האמולסיה כלפי מעלה; 5. מזרונית ספוגית ; 6. לוח עץ או זכוכית ; 7. משקולות.

זמן ההקרנה תלוי בעוצמת האור ובמרחק בינו ולבין הפילם. בשולחן אור של 10 פלורסצנטים: בערך 6–8 דקות.

פיתוח: מכניסים את הפוטופילם המוקרן לקערה עם חומר פיתוח לכ-90 שניות כאשר האמולסיה כלפי מעלה. שוטפים במים פושרים ומניחים על משטח-זכוכית קטן מהמסגרת. חומר הפיתוח מורכב משני חומרים המסופקים בשקיות B + A(BLUE PONY) כאשר לא יורד יותר צבע כחול, מחזקים בשטיפה אחרונה במים קרים.

הצמדה: מצמידים את הפוטופילם המפותח אל צידה התחתון של הרשת. סופגים את הלחות בעזרת נייר עתון בלתי מודפס מצידה הפנימי של הרשת עד שלא יורד יותר צבע. מייבשים באויר קר (לא חם).

הסרת הבסיס: בשלב זה כדאי לאטום את הרשת בחלקים בה לא מגיע הפוטופילם על ידי פילר מתאים (כחול, על בסיס מים), שוב מייבשים ואז אפשר להסיר בזהירות את בסיס הפלסטיק. תיקונים אחרונים. ניקוי אחרון בבנזין והרשת מוכנה להדפסה.

הורדת הפוטופילם מהרשת: ניקוי כל השומנים ושרידי הצבע בטינר, אחר כך מים חמים להורדת הפילר והפילר אפשר להעזר במברשת. לגמור באקונומיקה לרשתות סינטיות ואנזימים לרשת משי, לגמור בניקוי משי בחומץ מדולל 4%.

שים לב: להוריד היטב את הפילר לפני השימוש באקונומיקה, כיון שהיא מחזקת אותו.

האופייני לשיטות האטימה

[ראו טבלה בטקסט המקורי]

הדפסה PRINTING

הגיע שלב ההדפסה. עכשיו יש לנו רשת אטומה באחת השיטות שהזכרנו, מוכנה להדפסה, מיכל עם צבע בכמות הדרושה ונייר על לוח ההדפסה.  מניחים את המסגרת על הנייר, שופכים צבע מדולל לסמיכות המתאימה בצד הרחוק מהמדפיס ליד דופן העץ (ולא על הרשת), מושכים את המגב עם הצבע מהדופן הרחוקה אל הקרובה, מרימים לאט את המסגרת, מוציאים את הנייר המודפס זה עתה ותולים לייבוש. כדי שהמסגרת לא תיפול אפשר לחבר רגלית קטנה בצד המסגרת שתתמוך בה בזמן שלא מדפיסים. אפשר להעביר את המגב גם פעם מימין ופעם משמאל. בכל פעם – הדפסה. אם יש חשש שהצבע יתייבש מהר מדי, אפשר להעביר את המגב אחרי ההדפסה על המסגרת המוגבהת (ללא הדפסה) כך ייווצר ציפוי צבע סמיך על הרשת שיגן עליה מפני התייבשות. בשיטה זו כיוון העברת הצבע תמיד אחיד.

שים לב: אין הרשת צריכה לנגוע כולה בנייר בעת ההדפסה. צריך להגביה מעט את המסגרת כך שרק המקום בו לוחץ המגב ומותח את הרשת ידפיס. יש לעובדה זו חשיבות במיוחד בהדפסה על נייר או חלק חומר אחר חלק.

כמות הצבע

כאשר מכינים צבע לסידרה יש חשיבות רבה לכמות הנכונה, אם אין כמות מספיקה קשה לחזור על הצבע הראשון במדוייק. כדי להעריך מראש את כמות הצבע יש לקחת בחשבון את הגורמים הבאים:

• מספר ההדפסים שבסידרה.

• השטח המודפס. שטח גדול, דורש יותר צבע מכתם קטן.

• צפיפות הרשת. ברשת גסה עובר יותר צבע.

• זוית מגב נמוכה. כמות צבע גדולה יותר.

• סוג המגב. מגב שאינו חד מעביר יותר צבע.

• עובי האטימה. בחיתוך נייר למשל, נדרש יותר צבע.

הדפסה בצבעים MULTICOLOR PRINTING

1. בהדפסה בצבעים בדפוס רשת תעשייתי וברפרודוקציות צבעוניות מכינים לכל צבע וצבע רשת נפרדת. פותחים צלבים קטנים בפינות החיצוניות וההתאמה נוצרת כאשר הצלבים חופפים בכל הרשתות.

אפשר להשתמש גם ברשת אחת ולהדפיס בה כמה צבעים.

2. נקח לדוגמא רשת ועליה צילום. נכסה חלק, נדפיס באדום. כל הצילום בוזקים טלק על ניר אפור, כשהגליון מונח על הבסיס, חורשים" בטלק הבזוק כמו חוץ מאשר החלק המכוסה יודפס באדום, עכשיו נחליף את הסדר, נגלה את שמציירים מפה בחול. מורידים את המסגרת החלק המכוסה ונכסה את המגולה ונדפיס בכחול, נקבל צילום אחד מודפס בזהירות ומדפיסים. באדום וכחול זה ליד זה. קיימת גם שיטה נוספת, שתשמש גם כרקע מצויין לצילום.

3. נקח רשת ונכסה רק את החלקים שאנו רוצים שישארו לבנים ונדפיס באדום. כל הציור ידפס באדום, נמשיך לסתום את החלקים שאנו מתכננים להשאיר אדום ונדפיס בכחול, הכחול יודפס על גבי האדום וכן הלאה. לשיטה זו כמה יתרונות: צבע מודפס על גבי צבע נותן שכבה עבה ורוויה יותר. הכחול המבצבץ דרך האדום, יכול להוסיף מבחינה אמנותית ולבסוף, היתרון העיקרי – החיסכון; הדפסת מספר רב של צבעים על ידי סתימה הדרגתית של רשת אחת בלבד.

4. חלוקה של הרשת לשתיים ע"י סרגל-עץ נותנת אפשרות להדפיס שני צבעים בעת ובעונה אחת על ידי שני מגבים. כמובן צריך להיות מרחק מה בין החלקים המודפסים.

התאמת צבעים REGISTER

כדי להתאים צבע לצבע מחברים ללוח ההדפסה פיסות קרטון קטנות, כך שנייר ישב תמיד באותו מקום. לדפוס רשת אין צורך ביותר מ-3 פיסות התאמה. שתים למטה ואחת בצד. עובי הקרטון כעובי נייר ההדפסה, אם יהיה דק מדי הנייר יחליק ואם עבה מדי - יתקל בו המגב או אף תקרע הרשת.

את פיסות הקרטון מדביקים בדבק או מחזקים ב Masking Tape הכל לפי כמות ההדפסות.

גם אם נדמה שהושגה התאמה מוחלטת צריך להקדיש כמה גליונות לבדיקת התאמה עם התחלת כל צבע חדש.

ייבוש ההדפסים DRYING

בהדפסת סדרות מתעוררת בעיית ייבוש הדפים, ייבוש הצבע הוא הרבה יותר איטי מאשר קצב ההדפסה. בדפוס רשת תעשייתי קיימים מגשים מיוחדים הקולטים גליון אחד אחרי השני; בסדנה פשוטה נסתפק במקלות כביסה התלויים על חוט ברזל.

ניקוי הרשת אחרי ההדפסה

ניקוי הרשת הוא תהליך חשוב ביותר, צבע דפוס שנדבק והתייבש על הרשת סותם אותה ואין אפשרות להשתמש בה שנית.

עם גמר ההדפסה, אוספים את שאריות הצבע בסכין ציירים (שפכטל עם פינות עגולות). מניחים ניירות עתון מתחת למסגרת, שופכים על הרשת חומר מדלל, לצבעים מבוססים על שמן – טרפנטין או בנזין – ומנקים בעזרת סמרטוט. מחליפים מדי פעם את נייר העתון. לניקוי מהיר: להתחיל בטרפנטין ולעבור אח"כ לניקוי בבנזין.

להחליף סמרטוטים מייד כאשר הם מתלכלכים. בסוף הניקוי להסיר את המסגרת ממקומה ולנקות את הרשת גם מצידה התחתון.

פעמים, תוך תהליך ההדפסה, מתייבש הצבע והרשת נסתמת; אפשר אז לנקות את מקום הסתימה ע"י סמרטוט טבול בחומר ניקוי, לא מומלץ. להעדיף מרסס המיועד לתיקונים מסוג זה.

יש לזכור: אחרי תיקונים, להדפיס כמה הדפסות סרק על נייר לבן.

ב ה צ ל ח ה !