לאה גרונדיג

בית-נופש לילד

עוד מעט ונגמרה המלאכה.

ונשלם הבנין.
מגרשי המשחקים והאספורט ובריכת המים הגדולה
מתהווים לנגד עינינו וכל הבית מתכונן לקבל את פני הילדים.
זהו אחד הבתים המוצלחים והמצוינים שבארצנו. הבנין
באפיו הפשוט והצנוע, נראה כחיוך המתפשט על פני הנוף.
בנין שכזה אי אפשר לו שיקום אלא בארץ, האוהבת את
ילדיה, בכל התקווה של מולדת צעירה, אהבה עזה וכמעט
מכאיבה, אשר לעם זקן ונרדף, הרואה את עצמו מחליף
כנשר נעוריו.

בית ״אונים" בכפר סבא נבנה ע"י ״קרן חוסר עבודה"
בשיתוף עם א. אמהות עובדות. הארגון קיבל חלק מן הכספים
ממקורות פרטיים. האדריכל הוא פולאצ'אק, הריהוט והקישוט
הפנימי - של פולאצ'אק ולאה פינקלשטיין, סידור הגן של
ל. יהלום. הבית יכול לקלוט 150 ילד, שיבריאו בו כשלושה
שבועות. הוא יהיה פתוח כל השנה. ילדי הארץ מכל מוצא
יבואו לבית זה, ללא הפסקה. שלושת הגושים של הבנין
בנויים כך, שהם חובקים אותך מיד כזרועות פתוחות.

הבית עומד על גבעה, העולה בשיפוע קל מן הכביש
ויורדת במדרון תלול מאחורי הבתים אל מגרשי האספורט
והמשחקים. עולים במדרגות אחדות אל מדשאה, שעודנה
קרחה, אבל עוד מעט תהיה מכוסה צמחים, ותקבל את פני
הבאים ביתר שמחה וחגיגיות. מימין ומשמאל משתרעים בתי
הדירה הקשורים זה לזה על ידי בנין מוארך ונמוך שחזיתו
יכולה לשמש, בו בזמן, כבמה פשוטה, והדשא הירוק מזהיר

היורד בשיפוע קל -  מקום מושב מצוין לקהל צופים.

המצאה מצוינת. אנו נכנסים לבנין התיכון. זהו אולם
האוכל. הוא מחולק לשלושה חדרים, המשמשים כחדרי אוכל
ויחד עם זה כאולם אספות, הרצאות והצגות. מאחור מחובר
לבנין זה בית המשק: המטבח והמחסנים של המזון. המת-
משכים ויורדים לגן ולמגרשי המשחקים. זוהי התכנית, בקרים
כלליים.

זהו, כאמור, בנין צנוע, שנבנה באמצעים מוגבלים, והרחוק
מלהיות בנין מותרות. הוא מחושב, מתוכנן ומסודר מתוך רצון
חזק. המורגש יפה, כי ייטב בו לילדים ככל האפשר, וכי
חייהם בבית זה יהיו יפים ככל האפשר.

מכאן האוירה הנעימה השורה על הבית והמתבטאת
ביחסי הגודל, המחושבים בקפדנות, ובניצול כל פינה ופינה
בבית, שאין המקום צר בו לעולם.

החדרים פתוחים לרווחה אל מראה הנוף הנאה, והמידות
הנאות והשקולות של החדרים מוסיפות לבנין לוית חן
אדריכלית. העמודים והכרכובים עשויים מלבנים אדומות
והשבילים רצופים אבנים. חומר זה מחייה את כל הבנין
ומוסיף לו טון כפרי. אנו פותחים את דלתות חדרי השינה:
על אף התכניתיות בכל, אין אלה חדרי קסרקט, המיטות
מכוסות יריעות יפות, על קיר האצטבאות והמדפים - מסך

בקפלים. אף החלונות והרהיטים המעטים, שולחן וכסא, אינם
רק לשימוש, הם - מלאכה עדינה. וזהו הפרט האפייני, שהכל,
הדברים הקטנים כגדולים, מעוצב שלא מתוך התחשבות
בתועלתיות בלבד. הרי, למשל, הדלתות, שאינן לא רחבות
ולא צרות מדי, ומסביבן - פס ירוק בהיר. פס ירוק בהיר זה
הוא המוסיף את לוית החן.

אנו נכנסים לאולמות הקריאה, שבכל קומה וקומה ושלכולם
גזוזטרה הפונה לצד הרחוב. ובהם שולחנות, תמונות בעלות
ערך, מנורות רבות וספרים.

אולם האוכל יהיה מרכזו של הבית. קירות גדולים שבהם
קרועים חלונות מרווחים: החלק התיכון, שבו אשנב המטבח
והשולחנות למבוגרים, מופרד בקשתות רחבות משני הצדדים.
קשתות אלה משווים לאולם אופי חגיגי. השולחנות הרחבים
בנויים כך, שאין נתקלים ברגליהם, אלא יכולים לנוע על
פניהם באופן חפשי וללא תקלה. תמונות השמן המרובות,
מראות נוף הן מיצירות מיטב הציירים שלנו. הרהיטים הפשו-
טים והטובים נעשו בנגריה של גבעת ברנר. הוילאות ושמיכות-
הצמר הן מתוצרת הארץ. הבית כולו, מן המסד ועד הטפחות,
הוא עמל כפיהם של פועלים יהודים, אומנים ואמנים יהודים.

שלושת הבתים עומדים כיום בין גן וגינות ומדשאות, שנערכו
מתוך כוונה להפיק נוי רב ככל האפשר באמצעים מוגבלים.
היתה זו גבעה צרה וקרחה, ללא קבוצות עצים וללא מקומות
נוי, גבעה מוארכה ומעוגלת זו היו לה פנים חדשות, לאחר

שקושטה בצמחים, בפרחים ובאבנים ביד ברוכת דמיון. ליד
האבנים הטבעיות, שמהן נבנות דרכים וחומות, צומח שפע
של פרחים, שפע של צבעים וצורות, באופן חפשי ובמערבולת
טבעית.

ניטעו כאן עצים קטנים, ועוד לא נתגבשה האדמה סביב
שרשיהם הצעירים. אבל הם כבר כאן. עוד מעט ויהיו לחורשה,
ליער ארנים, הנותן ריח וצל.

בין העצים והבריכה שמלמטה - פסל זכרון, תוך כדי
מלאכת הבניה של הפועלים והעגלות המובלות. עבדה בתיה
לישאנסקי במפסלה ובפטיש. היה זה גוש אבן אדיר מהרי
ירושלים, ובאבן עתיקה זו רבת קצוות וזעומת פנים היו
חבויים שלושה ילדים רוקדים. בתיה ידעה בתכלית הדיוק
היכן יש להכות על הסלע, למען יצאו שלושת הילדים האלה.
ועתה הם רוקדים הורה", שני ילדים וילדה אחת, מתוך
שמחה ונבואת הלב לאשר עוד נעלם מהם. זוהי עבודת אמן
ההולמת את החטיבה כולה של הבית, של כל המפעל הזה.
בגן עוד נשתלו עצים בזמן ביקורנו. מעל לבריכת-
השחיה עוד עלו ענני המלט ומכונת הבטון עבדה ב״מלוא
הקיטור", פרחי המים, שעל השטח העליון של הבריכה הרוגעת.
התכוננו לכסות בירוקה את כל פני המים, ובמחסן, על המדפים
היו מונחות שמיכות צבעוניות, חדשות וחמות לחדשים
הקרירים. הגינה שבכניסה ובחצר הפנימית תתעטף עוד מעט
בצמחים ובפרחים לקראת בוא האורחים - הילדים. ועוד מעט
ויבואו גם הם.