- - האינסוף מתחיל מִפְּנֵי כַּף ידך הפתוּחָה - - מפני עור גופך, לכל עֵבֶר - -

אתה חדור בו מכל עבר - -

״...אין גבול לעולם...

כל הקיים הם גופים וריק...

כּל הָעוֹלָם אֵין לוֹ גבול... מצד הגופים... וּמִצַּד שיעור הריק... האטוֹמִים... שאֵינָם נִיתָנִים לחלוּקָה... נָעִים ללא הרף מעוֹלָם וְעַד עוֹלָם... לכל הדברים ראשית... שהרי האטומים והריק קיימים לנצח... אין סוף למספר העולמות... אין-סוף העולמות...״ [1]

אינני מציע לשאול מהו האינסוף? כי שאלה מצְפָּה לתשובה.

אנחנוּ סוֹפְיים הַתּוֹהִים על האינסופי - - במושג העברי ״תפִיסָה״ כָּלוּל מוּבָן של חוֹפֶן של קפיצת כַּף הַיָּד הַחוֹפָנֶת סך כל כלשהו - - סך חוֹפן של הכרה אנושית, אנתרופוֹגֶנִית - - מעבר לָה נוכל להרחיק אל מרחבים של אוֹבֶך, של עמימות, של מֶטַ־אינטואיציות - -

״אין סוֹף - החָלָל שאין לו שיעור וגבול... מרחב אינסופי.[2]

"Infinity... infinitesimal... infinit"[3]

״...תמימות היא להאמין כי העולם נִבְרָא... נכון יהיה לומר כי העוֹלָם לא נברא...״ [4]

"...The doctrine that the world was created is ill-advised... know that the world is uncreated, as time... without beginning and end..."[5]

נסיוננו כולל רק סופיים, כך שמסעות הכרה אל תוך האינסופי הם אל מעבר להכרה - - אל מעבר לשפה - - את 'החלל' ואת ה'זמן' אנו תופסים כמארג של תנועות, כאלומה של תמורות - - הם מרחבי התמרון של הגיאוֹ־פִיסִיקָה - - של האסטרופיסיקה - של הגיאולוגיה - של האבולוציה - של ההיסטוריה - - במושג ׳הכל׳ נתפסת סופיות - - חוֹפֶן של הכרה - כל - כּוֹלִיות - סך הכל - כוללות - להָכִיל - מיכל - תכולה - -

השָׁלֵם העגוֹל־הכדורי (אַפּלטון) - - אינני שואל ׳מהו הכל?׳ אלא תּוֹהֶה מהי הַהֲוָיָה? - -

- - היא הַשָׁקוּל הנַּע מִתעַרְבֶּל קָדִימָה - של אלוּמוֹת זְרָמִים - של אֵלוּמוֹת וקטוֹרִים - של אֵלוּמוֹת תהליכים - - היא אַלוּמָה של אלומות תהליכים - - היא חלל שׁדוֹת כּוֹח פועמי אנרגיה - - יש בה היבט דֶמוקריטי -

כל אנרגטי - יש בה היבט הירקליטי של אֵלוּמַת תמוּרוֹת - ויש בה היבט פָּרְמֶנִידי - של הווה אינסופי בחלל זמן -

 - - היא אינסופית - - כל אנרגטית - - אקראית - -

הִיא כָּאוֹס אנרגיות, שדות כח ותהומות האינסוף - -

האדם הזקוף, נינו של ההוֹמוֹאֶרקטוס הפרהיסטורי, תופס מבעד לאשנבי הכרתו, מתוככי האנטומיה שלו - את כַּפּוֹת רגליו ככיווּן מַטָה, כיוון אפיסת כוחו, כיוון העפר שממנו לוקח, לפי ספר בראשית, ואליו ישוב, כיוון סוֹפוֹ, אל האנטרופיה - כּכַפּוֹת רגליהן של דמויותיו הדקיקות של ג'אקוֹמָטִי -

ואת עיניו, את כיוון מצחו, את כיוון ראשו, כיוון מוחו - ככיוון מעלה אל־עָל, אל העילאי, אל האנטי־אֶנטרופי, אל האינסופי - -

האינטואיציה הזאת זיהתה מאז הפרהיסטוריה, אולי מתקופת המוסטֶר, את קוי הרקיע, את קוי הרְכָסִים, את הפסגות - כשיאי נסיקת המסלע אל הַגְבָהִים - אנטי-כבידה - אל האינסוף - -

היא ניכרת היטב במיתוסים שלפני הכתב, בהיסטוריה של התרבויות, בדתות, באדריכלויות - - הפסגות כונו 'ראשי' ההרים וקודשו - הר המוריה - הר סיני - חוֹרֶב - סנטה קתרינה - הר הָהָר - נבוֹ - עֵיבָל - חֶרְמוֹן - אוֹלִימפוס - פוּגִ'ייָמָה - הימליה - מאות רוגמי הקבורה על פסגות ורכסי הר-הנגב וצפון-סיני, מתקופות הברונזה - הפירמידות על שפת הנילוס - האוֹבֶּליסקים נפילים חֲרוּטִי אבן מול האין־גבוּלִים - הר הבַּיִת - האקרופוליס - הפַּרְתֵנוֹן - פירמידוֹת הַמַיָה בּמכסיקו - שלושה־עשר הרקיעים של המַיה - מִקְדָשִׁי האינקה לרגלֵי פּסָגוֹת האנדים - מִשְׁכָּן האֵלִים - כיווּן עֲשָׁנִי המִזְבָּחוֹת - עֲשָׂנִי גיא בֶּן־הִנם - - הכיוון שאֵלָיו נָסַק טִיל אֶלִיָּהוּ (מלכים ב, ב, 1־18) -

כִּיוון נסיקת הקָתֶדְרָלוֹת - -

כּאַדְרִיכָל־גַנִים, מִיקָם הָאָדָם את עֶדֶן בַּ'מרומים' ואת ה'שאול׳ בתחתיות - -

אל ה'גהינם' לא ממריאים - יורדים לטמיון - - צונחים לטמיון - -

הוא תופס את עצמו כיצור מקורקע, מסומרָר ארצה, תקוף כמִיהָה אנכית, תקוף געגוּעֵי אִיקָרוֹס, תקוף תפילות אָנֹכִיוֹת אֶל רִיק מָלֵא רַחֲמִים - -

תופס את עצמוֹ קִיוּמִית כאפסי במרחב - מיקרוסקופי - - וכאפסי בזמן - מיקרוכרוני - - אי־שם באינסוף צבירֵי יקוּמִים - - כִּי הַכֹּל זורם (הֵרַקליטוס), כִּי מִקְרֶה אֶחד יקרה את כולם (קהלת) - - הוא הפיק 'אלהים' © - - הפיק 'משיח' © - - הפיק את ׳אחרית הימים׳ © - - הַפקוֹת מָנוֹס - -

בספטמבר 92' דיווחה התקשורת בארה"ב על חקר משך חייהם של אורגאניזמים, אֲשֶׁר חוֹזֶה סִיכּוי, הִיתָכנות, של הכפלת משך חיי האדם בעקומה מִזְדקֶרֶת, תוך כדי המאה הבָּאָה. סיכוי המעביר סדרת צמרמורות בסולם ריכטר... בסולם נִיטשה... על־פני כּוֹכָב אוכלוסיות הנידונים להכחדה...

...עבור מהנדסה גנטית לאדריכלות גֶנֶטית... מרד השפוטים בגולאג אֶרֶץ - - מרד הסופיים - - האדם יברא אדם שלא ישוב אל עפרו - -

 - - אם נִישָׂרֵד - -

[1] דֶמוקריטוס ואפיקורוס, בתוך ׳המחשבה הפיסיקלית בהתהוותה / ש. סמבורסקי, 1972.

[2] מילון אבן־שושן, 1974.

[3] מילון אוקספורד, 1985.

[4] פילון האלכסנדרוני, סביב 6 לספירה, אצל א. קציר / 'בכור המהפכה המדעית', 1972.

[5] מחבר הוֹדִי, המאה ה-9 לספירה, אצל: 1980,Cosmos' / Carl Sagan'.

קטע משיחה עם האסטרופיזיקאי חגי נצר* –

סביבות: מהי לפי תפיסתכם העכשווית, צורתו הכוללת  של היקום, האם הוא תרחיף אמורפי, אקראי של סופר-צבירי גלאקסיות? האם מעבר לכך זהו אין-סוף יקומים?

נצר: צורתו הכוללת, אם נסתכל בו מבחוץ, היא אכן תרחיף אמורפי, אקראי של על-צבירים אמורפיים אקראיים. קשה לזהות בו סדר כלשהו…

סביבות: ׳קוסמוס׳ כלשהו…

נצר: יש שוני, אי-אחידות של צפיפויות. ישנם צבירי-על הכוללים מאות צבירי גלאקסיות, וישנם כאלה הכוללים צבירים ספורים בלבד. יש איזורים ׳מאוכלסים׳ יותר ויש איזורים שהם חללים כמעט ריקים. במובן זה היקום נראה לנו אמורפי והומוגני…

לגבי תפיסה של ׳אין-סוף יקומים׳, קשה להתייחס אליה התייחסות מדעית. אנחנו רואים, או קולטים קרינה ממרחב שקוטרו כ-15 מיליארד שנות אור. לגבול הקליטה האסטרונומית שלנו אנו קוראים ׳האופק׳.

סביבות: בועת היקום הנראה - -

נצר: מעבר ל׳אופק׳ זה איננו רואים דבר, איננו יודעים דבר. ישנן הערכות שונות. יתכן שקיימים מעבר לו יקומים אחרים – איזורים אחרים ביקום האינסופי שאולי שוררים בהם חוקים כמו כאן, או גם מערכות חוקים אחרות.

סביבות: האם יתכן שרק היקום הנראה מתפשט כתוצאה מן ה׳מפץ הגדול׳?

נצר: התמונה המקובלת ביותר בקהילת האסטרונומים היא, כי היקום הנראה הוא בן כ-15 מיליארד שנים, וכי הוא מתפשט. קצבי ההתפשטות אולי שונים באיזורים אלה או אחרים שלו, וכי הוא נוצר כתוצאה מן המפץ הראשוני. אך יתכן שאיזורים אחרים ביקום האינסופי נוצרו באופנים שונים.

סביבות: האם ניתן להעלות על הדעת אין-סוף של מפצים, כמו אינספור סופר-נובות, אשר התרחשו ויתרחשו באין-סוף החלל-זמן, וחוללו שוב ושוב מחזורי קריסה והתפשטות בכוליות הזאת?

נצר: יכול להיות. חשוב להבהיר כאן את המושג ׳יקום׳. במובן אחד זהו היקום הנראה לנו, באמצעות האסטרונומיה החדישה, שהוא סופי; במובן אחר זהו הכל אינסופי.

(איטי) עקרונית, איו סיבה לשלול את האפשרות של אין-סוף מפצים, באינספור איזורים בחלל, באין-סוף נקודות בזמן - -

-  -  -  -

עבור לרבים -  מיקום ליקומים - - אין-סוף טרמינאלי אנרגיות - -

תרחיפי שדות-כוח וריק ללא שיעור - - אין-ספור צבירי יקומים - -

לא היתה ראשית - - הפרדיגמה של ׳המפץ הגדול׳ תקרוס עוד לפני שנת 2000

 - - לא תהיה אחרית - - יקומיות היא המהות הטוטאלית של ההוויה הזאת

 - - אין - - סוף - - צבירי - - י - קו - - מים - - ם -  -

 -  -  ם  -  -        ם -    -

*׳סביבות׳ 26, 1991.

בקעת אנפורנה, 4100 מטר מעל פני הים, סוף מרץ 1980

הנקודה הזאת מייצגת בהגדלה פי - 10^11 גרעין של אטום פחמן. בקנה-מידה זה האלקטורנים שלו בתחום שקוטרו כ-100 מ׳  בקירוב למהירות האור

הנקודה הזאת מייצגת בהקטנה פי-200 ראש אדם שקוטרו כ-20 ס״מ - - במבט מעל - - בקנה-מידה זה יהיה היקף כדור-הארץ 200 ק״מ - - 

הנקודה הזאת מייצגת בהקטנה פי- 10^-9 את כדור הארץ במבט מעל לקוטב הצפוני. קוטרה של מערכת השמש יהיה כאן כ-1000 מ׳ בקירוב - - 

הנקודה הזאת בהקטנה פי-10^-16 מייצגת את מערכת השמש במבט מעל - - המרחק אל ציר ״שביל החלב״ יהיה בקנה-מידה זה כ-24 ק״מ. אנו נעים סביבו במהירות של 320 ק״מ/שניה, כך שנעבור כאן שוב בעוד 250 מיליון שנה - - 

נקודה זו מייצגת בהקטנה פי 10^-29 את היקום הנראה כיום בטלסקופים ונקלט ברדיו-טלסקופים (קוטרו כ-20 מיליארד שנות אור. בקנה-מידה זה משתרע עד שולי הדף חלל-יקומים שקוטרו כ-2000 מיליארד שנות אור - -) 

הקוטר של נקודת זו מייצג את 100.000 השנים האחרונות - - בקנה-מידה זה החלה היווצרות מערכת השמש כ-50 מ׳ מכאן - - 

קוטר נקודה זו מייצג שניה - - משך חייך הוא כ-2 מיליארד שניות - - 

אנו מודים לפרופ׳ פיימן על הסיוע.

הגדלה מתוך ״קשרים״, מאוריץ אשר, 1965